אור הישר (נזיקין ב) מד

צלפחד ניחא ליה לאקשויי דמעשה רב ע"כ, ואילה"ק הלא לקמן ק"ל ע"ב פליגי בזה מ"ס הלכה עדיפא ומ"ס מעשה רב, ובתר הכי הביא ברייתא דתניא אין למדין הלכה מפי מעשה ע"ש, די"ל דהתם הטעם אולי אין הנדון שבא לפניו דמי לגמרי אל המעשה שראה או ששמע. משא"כ במעשה דבנות צלפחד אף דבזה גופה אשכחן דפליגי דראב"י סבר לעיל קי"ח ע"ב דגם חלק אחי אביהם נטלו, ושמואל סבר שם קי"ט ע"א דחלק בכורה נטלו רק ביתדות אהלים דהיינו מטלטלין, אבל זהו ברור מדאורייתא שנטלו על פי השי"ת בחלק הפשיטות גם בדבר שהיה רק ראוי

אמנם אכתי איכא למידק מאי ראיה היא מבנות צלפחד הלא הן נטלו בארץ ישראל ושם ליכא במציאות דין ראוי דא"י מוחזקת היא כדאמר לעיל שם, והכא שפיר משני רנב"י דמשנתינו אשמעינן דחלק הפשיטות נוטלין בראוי כבמוחזק אפילו בחו"ל שיש שם דין ראוי גבי בכורה שלא ליטול ואפשר דא"י מוחזקת קאי על הכלל ולא על הפרט

תוד"ה סתם. ושמא גרע מפי כשאין מחלוקת בסמוך דאיכא למימר דהדר ביה רבי מן הסתם ממה שסתם, ע' שאגת אריה סי' כ"ג

דף קכ"ג ע"א אלא חרבי זו תפילה קשתי זו בקשה, ע' העמק שאלה ל לשאילתות פ' ואתחנן סי' קמ"ג אות ה'

שם עליך א"ק אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי, הנה הא דלא מייתי הך קרא תיכף היותר מוקדם בתורה ולאיזה צורך מסיק הך דרשה בחרבי זו תפלה עמש"כ בזה הגאון בעל אורים ותומים בספרו חסדי יהונתן בסוגיין

ע"ב הכא במכירי כהונה עסקינן ודאישתחיט בחיי דאבוהון וקסבר מתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמי, ע' בת' חכם צבי סי' ע' מהרשד"ם חח"מ סי' ש"א

רשב"ם ד"ה מוקדשין לאו דידיה נינהו כגון חטאות ואשמות מחיים כו', לכאורה מה שייך בזה ירושה הרי אם ירש חטאת מחיים הו"ל חטאת שמתו בעליה ולמיתה אזלא ואיזה חלק יטול בה הבכור. ועמש"כ בזה בת' שאלת שלמה ח"א סי' ז'

תוד"ה הכא במכירי. והיינו טעמא שזהו מתנה מועטת ואסור לחזור בו ואפילו בדברים בעלמא כו', ע' קצוה"ח סי' ר"ז סק"ט ובת' דבר אברהם סי' א' בהגה"ה

תוד"ה וקסבר מתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמו. תימה דבסמוך מוקי לה כרבי ובספ"ב דקידושין אית ליה דלאו כמי שהורמו דמי וי"ל כו', הנה עה"ג העיר דבקידושין נ"ח ע"ב נראה להדיא דס"ל לרבי דכמי שהורמו דמי כו', וע' מה שהאריך בזה בת' שיבת ציון סי' מ"ז ובהגהות מנחת אהרן לספר הארוך מש"ך סי' ס"א ובס' פרשת המלך פ"ה ה"ו מה' אישות

, דף קכ"ד ע"א אף מוחכרת ומושכרת שבחא דממילא קא אתי דלא חסרי בה מזוני כו', ע' בת' מהר"ח או"ז סי' קנ"ט

שם יצא עליהן שטר חוב בכור נותן פי שנים, ע' בתוס' לעיל ק"ז ריש ע"א ובב"ק ד"ט ע"א ד"ה וטרף ובת' הרא"ש כלל ע"ט סי' ז' ח'

שם מאי טעמייהו דרבנן א"ק לתת לו פי שנים מתנה קרייה רחמנא כו'. ע' בת' מטה לוי סי' י"ב

שם ורבנן נמי הכתיב פי שנים ההוא למיתבא ליה אחד מצרא, והנה משמע דאין בזה שום חולק וכדאמר ר"ה בריה דרב יהושע לעיל י"ב ע"ב פשיטא חלק בכור וחלק פשוט יהבינן ליה אחד מצרא וע"ש תוד"ה חלק, ועפ"ז שפיר דייק ברשב"ם מנ"ל לרבי הך סברא ותירץ דחד מצרא נפק"ל מהקישא ע"ש

ולולא דבריו ז"ל היה נלע"ד לפ"מ דכל דינא דבר מצרא ילפינן בב"מ ק"ח מקרא דועשית הישר והטוב, וממילא לא גרע האי בכור משאר מצרן, וא"כ במקום דנפל ליה הגורל על חלק הפשיטות שמה הוא ג"כ מצרן על חלק הבכורה, אמנם לענין יבם שפיר קמבע"ל לעיל שם משום דאיכא למידרש והיה הבכור הוייתו כבכור ואין חלוקתו כבכור כדס"ל באמת לרבא שם

שם אר"פ דיקלא ואלים ארעא ואסיק שירטון דכו"ע ל"פ דשקיל כי פליגי בחפירה והוה שובלי שלופפי והוו תמרי דמ"ס שבחא דממילא ומ"ס אישתני, והנה בב"מ ע"ג ע"א גבי פרדיסא דרב אסר משום דלקמיה שויא טפי מיתחזי כי אגר נטר ליה ושמואל שרי כיון דהוי ביה תיוהא לא מיחזי כי אגר נטר ליה, ופירש"י שם וכ"כ התוס' התם דס"ד ע"א, דדעת שמואל הוא כיון דהפירות עלולים להתקלקל ולהיות נפסד הכל ע"י ברד קרח וגשמים והיינו תיוהא דקאמר ע"ש, ומשמע דהיינו נמי פלוגתייהו שם דע"ד ע"א גבי פוסק עמו על השער, דרב אינו מחלק בין חסרון המלאכות אם הוא בידי אדם או בידי שמים, ושמואל אמר דחסרון דבידי אדם לאו חסרון הוא כ"כ, ובודאי דעתו דכל שבידו לאו כמחוסר מעשה דמי כבקידושין ס"ב, וכל חסרון נקרא אם הוא בידי שמים דלאו סמיא בידן למלאותו ע"ש, ולפ"ז הרי י"ל דפליגי התם בפלוגתא דרבי ורבנן דהכא בחפירה והוה שובלי שלופפי והוו תמרי. דלמר נחשב שבחא דממילא, ולמר חשיבא ליה ההשתנות של גמר בישול הפרי ואע"ג דממילא נגמרה ע"י הטבע, ובע"כ משום דבתוך הזמן היתה ג"כ עלולה להתקלקל ע"י טבעיות הברד והקרח והגשמים, משו"ה חשיבא ליה הפירות מאז ועד עתה כפנים חדשות, ועכ"פ הא חזינן דשמו החדש משנה את דינו, דהא דיקלא ואלים כו"ע ל"פ דשקיל ופי' רשב"ם דעדיין שמו עליו, ובע"כ דשאני פירותיו משום דמעיקרא נקראו שלפופי