אור הישר (נזיקין ב) מג

דיהא היינו כהה וספק ע"ש, דאילו לר' יוחנן שם הוה מצי לדייק דפתח ונתתי וסיים בירושה. ובין שני הלשונות נ"מ לדינא והיינו דקא מספקא ליה למשה וע"ש בפני משה ובמה"פ

רשב"ם ד"ה והתניא אילו היתה בת לא דברנו והמקשה עצמו אינו יודע לפרשה, ע' בת' כנסת יחזקאל סי' ק"ז

דף ק"כ ע"א אשר ילדה אותה ללוי במצרים, ע' ברבותינו בעלי התוס' עה"ת ובמש"כ בחידושי לפ' פנחס שם

שם ואמאי קרו לה בת כו', וקשה הלא בהכרח קרי לה בת לוי להורות שהיא בת לוי ממש בתו של לוי, ולא כמו אישה עמרם בן קהת שהיה רק מבית לוי היינו ממשפחתו וצ"ע כעת

שם שעשה לה מעשה ליקוחין הושיבה באפריון כו', ע' במהרש"א בסוגיין ובתוס' סנהדרין נ"ז ע"ב ד"ה לנערה ובמש"כ בחידושי שם

שם בישיבה הלך אחר חכמה כו', כה"ג לקמן קמ"ב ע"ב מידי בקשישותא תליא מילתא בטעמא תליא מילתא, וע"ע בת' הרא"ש כלל ה' סי' ג'

שם בנות צלפחד הותרו להנשא לכל השבטים שנאמר לטוב בעיניהם תהיינה לנשים כו', ע' משך חכמה לפ' מסעי בפסוק זה הדבר

ע"ב זה הדבר דראשי המטות ה"נ דלא יהא נוהג אלא בדור זה א"ל ההוא יליף זה זה מהתם כו', ע' טו"א לחגיגה ד"י ע"א ובס' תורת הנזיר פ"ב ה"א ובמשך חכמה ר"פ מטות

רשב"ם ד"ה שיש שאלה בהקדש כמו שיש שאלה בנדרים דבנדרים כתיב לא יחל דברו וה"ה לכל הקדשות כו', ע' בת' הגרע"א סי' קמ"ד

רשב"ם ד"ה ואין חכם מיפר, ולב"ה נפקא להו מסברא כו' ע"כ, ולכאורה בלא"ה צריך לאמר כן דהא האי זה הדבר איצטריך לדרשתם בנדה מ"ו ע"ב, ובע"כ דחכם מתיר ואין בעל מתיר ידעינן מסברא וע"ש בחידושי הריטב"א

דף קכ"א ע"א ר' יוסי בר נתן גמר לה להא מתניתא ולא ידע ליה לפרושה כו', בערוך ערך נפש הי"ל גרסא אחרת בסוגיין ובנדרים ע"ש

שם יום שהותרו שבטים לבא זה בזה, ע' תוס' תענית ד"ל ע"ב ד"ה יום שהותרו ובת' פמ"א ח"ג סי' ז'

שם מאי דרוש ממנו ולא מבנינו, הנה מזה מוכח דאם היו אומרים עליהם ועל זרעם או סתם חרם היה חל גם על הדורות הבאים כדדייק בת' הריב"ש סי' רמ"ט ע"ש

רשב"ם ד"ה יום שנתנו בו. ועלה בכ"ט באב כו' ע"כ, הנה בפדר"א פמ"ו הלשון ובראש וחדש אלול אמר הקב"ה למשה עלה אלי ההרה העבירו שופר בכל המחנה שהרי משה עול ה להר שלא יטעו עוד אחרי הע"ז והקב"ה נתעלה אותו היום באותו שופר שנאמר עלה אלקים בתרועה וגו' וע"כ התקינו חכמים שיהיו תוקעין בשופר בר"ח אלול בכל שנה ושנה, וע"ע בתוס' ב"ק פ"ב ע"א ד"ה כדי

רשב"ם ד"ה יום שהותרו שבטים. הכי הוה קים להו. ע' מה שהאריך בזה בקונטרס שער התירוצים

ע"ב איבעיא להו א"י לשבטים איפלוג, ע' מה שהאריך בזה בת' דבר אברהם סי' יוד

רשב"ם ד"ה לא היה דיבור עם משה פה אל פה כבתחילה אבל אם הוצרכו לדיבור כו' היה מדבר ע"י מלאך או באורים ותומים ע"כ, ורש"י בתענית ד"ל סע"ב פי' לא היה הדיבור עם משה ביחוד וחבה כו', וע"ש בגבורת ארי שדחה לפרשב"ם שלפנינו בשתי ידים

רשב"ם ד"ה מניסן. שכל עץ שנמצא בו תולעת פסול למזבח כו', ע' ברש"י ותוס' שילהי תענית ובירושלמי שם פ"ד ה"ז

רשב"ם ד"ה קיפלו. והאי תנא לא ס"ל חנוך זה מטטרון כו' וס"ל דהאי ואיננו כי לקח אותו אלקים היינו שמת בחצי ימיו כו' ע"כ, וכה"ד רש"י ואבן עזרא שמת קודם זמנו ע"ש, ומחלוקת קדומה היא כמבואר במדרשים, וכן בתרגומים דאונקלוס תרגם וליתוהי ארי אמית יתיה, ובתרגום יונתן ליתוהי עם דיירי ארעא ארום איתנגיד וסליק לרקיעא במימר קדם ה' וקרא שמיה מיטטרון. ועפ"ז שפיר כתב ברשב"ם והאי תנא לא ס"ל כו', ולפ"ז בלתי מובן מאין לקח הגאון מלבי"ם ז"ל להכריע ולאמר כי לוקח למרום כמדרגת אליהו ז"ל וע"ע בקונטרס שער התירוצים

דף קכ"ב ע"א עתידה ארץ ישראל שתתחלק לי"ג שבטים כו', ע' בס' מעין החכמה דף צ"ד ע"ב דפוס רעדלהיים

שם ולא נתחלקה אלא בגורל שנאמר אך בגורל ולא נתחלקה אלא באורים ותומים שנאמר על פי הגורל, ע' תוס' סנהדרין מ"ג ריש ע"ב ובתורה תמימה לפ' פנחס כ"ו נ"ה

שם לעוה"ב אין לך כל אחד ואחד שאין לו בהר ובשפלה ובעמק שנאמר שער ראובן אחד שער יהודא אחד שער לוי אחד כו', ע' מנחת חינוך מצוה ת"ח ומצוה תק"ד שהק' איך יתבטלו דיני התורה שאין ללוי חלק בארץ הלא כתיב אלה המצות שאין הנביא רשאי לחדש דבר כו'

רשב"ם ד"ה העובד העיר היינו נשיא דעול רבים מוטל עליו כו', ע' הוריות ד"י ריש ע"ב וברש"י שם

ע"ב ת"ר לתת לו פי שנים פי שנים כאחד כו', ע' בת' דבר אברהם סי' כ"ז

רשב"ם ד"ה הא נמי תנינא דבנות צלפחד. וה"ה דהוה מצי למימר הא נמי תנינא וכל יוצאי ירכו של בן קודמין לבת כו' אלא מעובדא דבנות