אור הישר (נזיקין ב) מב

דף קי"ז ע"א רשב"ם ד"ה כאלה שהן בני עשרים כו' ובספרי כתב מה ת"ל לאלה תחלק הארץ מפני כשרים וקדושים כלומר לאפוקי רשעים שבהן שלא היה להן חלק בה כו', בהגהות הב"ח מוחק תיבת מפני וגריס תחלק הארץ לכשרים ע"ש. ובאמת בספרי שלפנינו בכל הדפוסים איתא תיבת מפני, ובלתי מובן מה יעשה הב"ח עם הגרסא האחרת בספרי שם וכה"נ בירושלמי דפרקין ה"ב מפני נשים מפני קטנים, הלא שם אי אפשר להוסיף הלמ"ד כמו שהוסיף לכשרים, דהתם למעט הוא דנשים וקטנים לא נטלו חלק בארץ, ובע"כ כוונת הספרי דלהכי כתיב לאלה מפני נשים מפני קטנים להוציאם מכלל חלוקה, ולפ"ז כמ"כ לפירוש השני מפני כשרים וקדושים נמי הכוונה בשבילם דוקא כתב רחמנא לאלה, דרק להם תהיה החלוקה ולמעט רשעים, וטעם הרשב"ם דנקט לשון זה ולא כלשון ראשון בספרי וירושלמי שם אפ"ל דנשים וקטנים יש למעט מדכתיב איש לפי פקודיו יותן נחלתו ותיבת איש נופל למעט את אלו, ובספרי גופה בלתי מובן דדריש איש לפי פקודיו יצאו נשים טומטום ואנדרוגינוס ע"ש, מדוע לא הוציאו גם קטנים מתיבת איש כמו דממעטינן בכ"מ אחרי דהספרי לית ליה דרשת ר' יאשיה דבסוגיין דהאי לאלה אתא להוציא את הטפלים כדהבין ברשב"ם, ואפשר דל"ד להא דאמרינן בעלמא איש למעט הקטן. דהתם ממעט קטן ממש, משא"כ הכא הלא צריך להיות ממועט עד עשרים שנה דאז היה נוטל חלק בגורל, ובכה"ג אינו ממועט מתיבת איש

תוד"ה ומחזירין. ונראה לריב"א דגזה"כ הוא כו' פי' הריב"א מפרש לשיטת הרשב"ם כדכ' בס' זרע אברהם על הספרי פ' פנחס פיסקא קל"ב

ע"ב מאי משמע דהאי לשמות מטות אבותם ביוצאי מצרים כתיב דילמא לשבטים קא"ל דכתיב ונתתי אותה לכם מורשה וגו' ירושה היא לכם מאבותיכם וליוצאי מצרים קאמר להו, ויל"ד מאי חזית דדייקת מסיפא דקרא דכתיב מורשה שה דירושה היא, דייק מרישא דקרא דכתיב ונתתי, והאי נתינה היתה לכלל השבטים לעולם, וע' בירושלמי דפרקין סוף ה"ב דר' יוחנן דייק כה"ג מראשית הכתוב וצע"ק

דף קי"ח ע"א הא בני יוסף דצווחי ולא אהני, ע' בת' דבר אברהם סי' יוד

שם ויאמר אליהם יהושע אם עם רב אתה לך היערה אמר להו לכו והחבאו עצמכם ביערים שלא תשלוט בכם עין רע אמרו לו אנן מזרעא יוסף דלא שלטה ביה עינא בישא כו', ויל"ד קצת הלא יהושע בעצמו היה מזרעא דיוסף משבט אפרים, והטרם ידע דבזרעא דיוסף לא שלטה עינא בישא עד שהוצרך להזהרתו ותשובתם וצ"ע כעת

ע"ב ראב"י אומר אף חלק אחי אביהם נטלו שנאמר נתן תתן, וכה"ג בספרי פנחס ועמש"כ בחידושי לעיל קט"ז ע"ב

, שם וא"ל ר"פ לאביי קרא מאי קחשיב כו' אלמא ארץ ישראל מוחזקת היא. והנה עפ"ז מובן הא דאמרינן לקמן בסמוך דרבה הקשה מקרא דויפלו חבלי מנשה עשרה ואתא במסקנתו דא"י מוחזקת היא. משום דאיהו נמי דייק מהאי קרא כדדייקינן הכא ואתא ג"כ במסקנתו כדמסקינן הכא דא"י מוחזקת היא וממילא ירשו בנות צלפחד קרקע ואיך אוקים שמואל ביתדות אהלים

דף קי"ט ע"א אלא אמר רבה ארץ ישראל מוחזקת היא כו', ע' מה שהאריך בזה בס' עולת שמואל ח"א סי' ע"ח וע"ע בדרשות מהרי"ח דרוש ח' ובת' דבר אברהם סי' א'

שם א"ר חידקא שמעון השקמוני היה לי חבר מתלמידי ר"ע וכך היה ר"ש השקמוני אומר כו', הא דהוצרך להקדים שהיה מתלמידי ר"ע ע' בהקדמת עונג יו"ט ובדורש לציון דרוש ו'

שם יודע היה משה רבינו שבנות צלפחד יורשות הן כו', ע' ח"ס אה"ע ח"א סי' ע"ו ובהתוה"מ פ' פנחס סי' י"ז

ע"ב תביאמו ותטעמו בהר נחלתך תביאנו לא נאמר אלא תביאמו מלמד שמתנבאין ואינן יודעין מה מתנבאין, ע' בפירש"י עה"ת פ' שמות ד' י"ג בפירוש השני

שם אלא סרס את המקרא ודרשהו דברי ר' יאשיה אבא חנן אומר משום ר"א בבית המדרש היו יושבין והלכו ועמדו להן לפני כולן כו', כה"ג נחלקו ר' יאשיה ואבא חנן משום ר"א בספרי פ' בהעלותך גבי פסח שני בקרא דויקרבו לפני משה ולפני אהרן וע"ש בהתוה"מ סי' כ'

שם מ"ס חולקין כבוד לתלמיד במקום רב ומ"ס אין חולקין כו' הא דפליג ליה רביה יקרא כו', ע' משך חכמה לפ' פנחס בפסוק ותעמדנה לפני משה

שם מתוך שצדקניות הן נעשה להן נס כיוכבד דכתיב וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי אפשר בת ק"ל שנה היתה כו', הנה מהני קראי עם דרשת חז"ל משמע דתלו תוקפו של נס בלידת משה. וקשה הלא אהרן קשיש ממשה רק שלש שנים דכתיב ומשה בן שמונים שנה ואהרן בן שלש ושמונים שנה בדברם אל פרעה שמות ז' ז', וא"כ גם כשילדה את אהרן היתה בת קכ"ז שנה שהוא ג"כ שלא כדרך הטבע והיה ראוי לתלות הנס גם בלידת אהרן ומרים, וראיתי בפי' מהרז"ו למד"ר שמות פרשה א' ס"ס י"ט על אגדה זו שכ' שזה היה קודם לידת מרים ואהרן שהרי במדבר כ"ו כתוב בת לוי קודם שילדה למרים ולאהרן ואז היתה בת קכ"ד שנה ע"ש, וע"ע בקונטרס בכור שור

רשב"ם ד"ה דכתיב ונתתי. והאי מורשה לשון ירושה משמע כמו למורש קפוד כו' מורישין ואינן יורשין לחוד קאמר כו' ע"כ, הנה לפ"מ דהרשב"ם דייק הספק רק בתיבת מורשה משמע שהוא הבין כר' הושעא בירושלמי דפרקין סוף ה"ב דתיבת מורשה היא