אור הישר (נזיקין ב) מא

שם ת"ל אין לו עיין עליו הא כיצד נחלה ממשמשת כו', ע"ל ק"ח ע"ב תוד"ה יכול השני ובת' הגרע"א סי' קל"ב

ע"ב הא כיצד נחלה ממשמשת והולכת עד ראובן ולימא עד יעקב אמר אביי גמירי דלא כלה שיבטא. והנה עפ"ז מדוייק, לשון רש"י בסנהדרין ס"ח ע"ב בד"ה שאין לו גואלים שכ' וז"ל כל זמן שלא כלו בני יעקב כו' וכן פירש"י נמי בקידושין כ"א ע"א שאין לו גואלים מזרע יעקב כו' ע"ש, והטעם משום דלא כלה שיבטא, אכן עפ"ז איכא למידק טובא על לשון רש"י בב"ק ק"ט ע"א שכ' יש לו קרוב עד יעקב אבינו ועמש"כ בחידושי שם וע"ע מעילה ד"ט ע"ב בתוד"ה קרבנות צבור ובמש"כ בחידושי שם, וע"ע במשך חכמה לפ' חקת בפסוק ונכרתה הנפש

שם מלמד שבא צבעון על אמו והוליד ענה, ע' תוס' פסחים נ"ד ע"א ובשער התירוצים בסוגיין ובח"ס אה"ע ח"א סי' ע"ו ובתוס' בסוגיין ובפירוש מהרש"א עה"ת ס"פ וישלח

רשב"ם ד"ה אמר אביי. בפר"ח ראובן דנקט לאו דוקא אלא מפני שהוא שבט ראשון נקטו ע"כ, ולכאורה דבריו תמוהים ולא מצאתי מי שיעורר לפרש מה תיקן ר"ח בזה ולאיזו מטרה הביאו הרשב"ם, ומדוע העמיד פר"ח אלו אחר תירוצא דאביי ולא על עצם הברייתא דנחלה ממשמשת והולכת עד ראובן דשם מקומו של הפיר"ח

ונלע"ד דהמקשן לפ"מ דלא ידע עדיין הא דגמירי דלא כלה שיבטא, ולפ"ז הו"מ לפרש הא דקאמר תנא דברייתא עד ראובן, דכוונתו דאזלינן לחקור אחר יורשי המת ממטה למעלה, למשל אם בשבט יהודא היה איש אחד שמת והוא היה האחרון מאותו השבט ועמו כלה שיבטא דיהודא אז מחזירין אחר לוי ואם גם שבט לוי כלה מהדרינן אחר שבט שמעון ואם גם שבט שמעון כלה אזלינן לחקור אם נשאר משבט ראובן, ובדרך זה אזלינן ממטה למעלה מבנימן עד ראובן, וזהו מה שדקדק המקשן להבין בלשון התנא נחלה ממשמשת והולכת עד ראובן, וקרא דכתיב ולא תסוב נחלה ממטה למטה אחר, איירי כל עוד השבטים קיימין אבל אי כלה שיבטא אז אזלינן בדרך זה, ולפ"ז שפיר הקשה ולימא עד יעקב, פי' כיון דאפשר כליון על שבט שלם אפשר ג"כ כליון על שבט ראובן א"כ לימא עד יעקב ויהיה ראובן בכלל, ועוד הלא אז נבין שלא נלך בדרך שהלכת לחזור ממטה למעלה רק אם כלה שבט ראובן כל השבטים שוים לירש בנכסי המת כי כולם אחים הם בני. אב אחד ומנחילין זל"ז. ועל זה שפיר השיב לו אביי מדקא מקשת ונימא עד יעקב מזה מוכח דסברת דאפשר דכלה שבט ראובן וכמ"כ שבט אחר מהשבטים, זה אינו אדרבה לפ"מ דגמירי דלא כלה שיבטא לכן לא הזכיר התנא בדבריו שם יעקב, דאז היה נראה המציאות על כליון שבט שלם עד דצריכינן לחזור על יעקב, לא כי רק התנא הזכיר שם שבט ולא אבי השבטים להורות דלא כלה שיבטא ולעולם לא צריכינן לחזור על יעקב, ועפ"ז שפיר מצאו ר"ח ורשב"ם לפרש דוקא בתר תירוצא דאביי דלא כלה שיבטא, דלאו דוקא שבט ראובן עליו היתה הקבלה שלא יכלה אלא שום שבט לא כלה, וראובן דנקט לאו דוקא אלא מפני שהוא שבט ראשון נקטו

תוד"ה מלמד. וי"ל דמת איה תדע מדלא חשיב בני איה כו', ע' בקונטרס שער התירוצים

דף קט"ז ע"א אשר אין חליפות למו וגו' ר' יוחנן וריב"ל ח"א כל שאינו מניח בן וח"א כל שאינו מניח תלמיד כו', ע' בהקדמת פאת השלחן

שם דוד שהניח בן כמותו נאמרה בו שכיבה יואב שלא הניח בן כמותו נאמרה בו מיתה, ע' משך חכמה לפ' פנחס בפסוק וראית אותה ובפ' האזינו בפסוק והאסף אל עמיך

רשב"ם ד"ה לא תהא. דאסור לגלות להם טעמי תורה, נ"ב כדאמרינן בסנהדרין ל"ח ע"ב אהא דתנן ודע מה שתשיב לאפיקורוס ל"ש אלא אפיקורוס עכו"ם אבל אפיקורוס ישראל כש"כ דפקר טפי, וזהו מה שפירשו המפרשים ע"ד בעל הגדה ואף אתה הקהה את שיניו

רשב"ם ד"ה דין גרמא. דאמרינן בעלמא חציף עליה מאן דמפרסם חטאיה כדכתיב אשרי נשוי פשע כסוי חטאה, ע' חולין מ"א ע"ב רש"י ד"ה לא שנו ובמש"כ בחידושי שם

ע"ב במשנה בנות צלפחד נטלו ג' חלקים בנחלה כו', והנה ר"א בן יעקב בברייתא לקמן קי"ח ע"ב ובספרי פ' פנחס ס"ל דג"כ נטלו חלק אחי אביהם שנאמר נתן תתן, והנה מלבד מה דמשנת ראב"י קב ונקי כדאמרינן בגיטין ס"ז ע"א איכא למידק נמי לפמש"כ הרשב"ם לקמן שם דראב"י סבר דלא אמרינן דברה תורה כלשון ב"א, ורק מאן דסבר ד"ת כלב"א איהו סבר דבנות צלפחד נטלו רק ג' חלקים וכ"כ בהתוה"מ לפ' פנחס סי' י"ט ע"ש, א"כ קשה הלא סתם משנה ר"מ היא כדאמרינן בסנהדרין פ"ו ע"א, ואיהו דריש בר"ה ד"ח ע"א עשר תעשר בשני מעשרות הכתוב מדבר, וכולהו סתימתאי אליבא דר"ע כדאמר בסנהדרין שם ובדידיה נמי מסופקים התוס' במנחות י"ז ע"ב למימר דס"ל דלא אמרינן ד"ת כלב"א ע"ש, ורבי גופיה דהוא מסדר הש"ס ס"ל ג"כ בשבועות י"ג ע"א הכרת תכרת הכרת לפני יוה"כ תכרת לאחר יוה"כ, ומכש"כ בתיבות נתן תתן דגבי צדקה דרשינן בב"מ ל"א ע"ב אין לי אלא מתנה מרובה מתנה מועטת מניין ת"ל נתן תתן מ"מ ע"ש, ומ"ש גבי נתן תתן דבנות צלפחד לא מצאו חכמי המשנה למידרש לחלק רביעי כדדרש ראב"י, ואפילו שלא להזכיר דעתו בלשון המשנה וצ"ע כעת.