אור הישר (נזיקין ב) מ

תוד"ה וכי תימא הא היכא דאיכא למידרש לא מוקימנן בלאו יתירי כו', ע"ל קי"ג ע"א ברשב"ם ד"ה תניא אידך

ע"ב תניא בסיבת הבן ותניא בסיבת הבעל כו' ולא תסוב נחלה לבני ישראל ממטה אל מטה וכו', ע' רמב"ן עה"ת ס"פ מסעי ובמהר"י אבוהב שם

דף קי"ג ע"א א"ר אבהו א"ר יוחנן כו' מניין לבעל שאינו נוטל בראוי כבמוחזק שנאמר ושגוב הוליד את יאיר כו', ע' תוס' בכורות נ"ב ע"א ד"ה ולא האשה ובת' הרמ"א סי' ג'

רשב"ם ד"ה תניא אידך. וס"ל להאי תנא כדאמרינן בעלמא דכל היכא דאיכא למידרש דרשינן ולא מוקמינן בלאוי יתירי ותנא בתרא לא ס"ל הך דרשא כו', ע"ל קי"ב ע"א תוד"ה וכי תימא

תוד"ה תרווייהו. פעמים שלא היו בקיאין בפסוקים וכן מצינו בס"פ הפרה כו' שאיני יודע אם נאמר בהן טוב כו', ע' רש"י פ' תשא ל"א י"ח בפירוש השני על ככלותו לדבר אתו ובהקדמה לת' פנים מאירות ח"א

ע"ב שלשה שנכנסו לבקר את החולה רצו כותבין רצו עושין דין, ע' בת' הריב"ש סי' ש"צ

רשב"ם ד"ה דתניא כו' וחוקת משפט איצטריך לרבויי כל שאר נחלות דליהוי דין דהאי ביום הנחילו לא איידי אלא בבן היורש אביו לחוד, בביאור דברי הרשב"ם עמש"כ בהעמק דבר והרחב דבר לפ' פנחס כ"ז י"א

רשב"ם ד"ה ג' שנכנסו לבקר את החולה. וסייג מצאתי לדברי מתשובת רבינו שלמה זקני מצאתי כתוב שכתוב בה כן. ע' בס' גבורת ארי למכות ד"ו ע"א. רשב"ם ד"ה רצו עושין דין דהא ג' נינהו כו' דמשמע שאפילו החולה אינו יכול לחזור בו כגון מתנת שכמ"ר במקצת ודאיכא קנין כו', ע' העמק שאלה לשאילתות פ' ויחי סי' ל"ג אות ג'

רשב"ם ד"ה ל"ש הא דאם רצו עושין דין אלא שנכנסו לבקר את החולה ביום דכיון ששמעו מפי החולה כו', ע' טו"א לר"ה כ"ה ע"ב

תוד"ה אורעה. שע"כ של בנים נעשים דיינים אותם העומדים שם בשעת צוואה ועושין דין כו' ע' מה שהאריך בזה בקצוה"ח ר"ס רנ"ג

בא"ד ולר' יוחנן בן ברוקה אתי שפיר אפילו בלא קנין כו', נ"ב בלא"ה לפ"מ דהכא קיימינן אליבא דרב יהודא ואיהו פסק בהדיא שם הלכה כריב"ב וע"ש תוד"ה הלכה

בא"ד הא שמעינן ליה מהקישא דריבים לנגעים ומאי איצטריך ביום הנחילו כו', ע' תומים סי' ה' סק"ג

דף קי"ד ע"א אבל בלילה אפילו שלשה כותבין ואין עושין דין מ"ט דהוה להו עדים ואין עד נעשה דיין. ע' בת' ראבי"ה סי' קנ"א

שם רב יוסף אמר כל זמן שעוסקין באותו ענין כו', ע' בת' ושב הכהן סי' כ"ב

רשב"ם ד"ה ליחוש דילמא הדר ביה. הא כיון דיכול לחזור בו ויבטל הדין לא הוי דין, ע' בתוד"ה ניחוש ובקצוה"ח סי' רנ"ג סק"ב

תוד"ה אבל. דאי לא תימא הכי אין לך גט כשר כשנותנין בפני קרובים או קידושין אם נתכוונו להעיד כו', ע' חו"מ סי' ל"ו ס"א ובמפרשים ובמשך חכמה להפטרה ס"פ בהר

ע"ב תוד"ה והלכתא. ובההיא דריש הכונס דפליגי רבה ורב יוסף בשומר אבידה אור"י דהלכה כרבה כו', הנה התוס' האריכו בזה בכ"מ, וע' בס' המכריע ח"ג סי' כ"ב דפוס לובלין

תוד"ה מה אשה. פ"ה אינו מיושב דמפרש בקבר אאשתו קאי כו' דודאי כשהבעל בקבר הו"ל למימר כו', ע' שאילתות פ' פנחס סי' קל"ה ובהעמק שאלה שם אות ט'

בא"ד דמה שפירש ריב"ם דלכך פשיטא ליה בבעל משום דשאירות פקע ליה ע"י מיתה כמו ע"י גירושין אין נראה דאמר בהבא על יבמתו דלאחר מיתה נמי מיקריא שארו ע"כ, לכאורה דבריהם תמוהים הלא התם קאמרי סד"א הואיל לאחר מיתה נמי איקרי שארו אימא ליחייב עלה באשת איש קמ"ל ע"ש א"כ זהו רק הס"ד ומסיק קמ"ל דלא אמרינן חכי, ובאמת התוס' שם תירצו לפי המסקנא דהתם וכתבו דהא דפשיטא להו בסוגיין בבעל טפי מבבן היינו מהך דרשה דהתם דאשמעינן דלאחר מיתה לא מיקרי שארו ע"ש

לכן נלע"ד דשניהם צדקו יחדו דהא גם הס"ד שם דין תורה הוא דכתיב גבי טומאה כי אם לשארו ודרשינן שארו זו אשתו, א"כ מקרא מלא הוא דלאחר מיתה נמי איקרי שארו. ובמשמש מתה הרי דרשו ג"כ מקרא דפקע שאירות כדמסיק שם קמ"ל, והשתא בירושת הבעל דאין לנו גילוי דעת מקרא, בזה נחלקו הראשונים ז"ל דהריב"ם מדמה ליה לקרא דמשמש מתה דהוא המסקנא דהתם, והתוס' מדמו ליה לקרא דטומאת כהנים, דאף דבסוגיא דהתם הוא רק הס"ד אבל עכ"פ הלא דינא הכי גבי טומאת כהנים ומשו"ה איצטריך לן קרא דשכבת זרע באשת איש להורות דפקע שאירותה כנלע"ד. אמנם זהו רק ליישב שיטת שניהם אבל התוס' בע"כ שלא הבינו כן בשיטת הריב"ם. דאל"כ מה מקום להקשות עליו אם הוא אזיל בתר המסקנא דהתם וצ"ע כעת

דף קט"ו ע"א דא"ק וכל בת יורשת ואינה מורשת, ע' משך חכמה ס"פ מסעי בפסוק וכל בת יורשת

במשנה זה הכלל כל הקודם בנחלה יוצאי ירכו קודמין, ע' בתשובות הרמב"ם דפוס ירושלים סי' שכ"ג.