אור הישר (נזיקין ב) לט

רשב"ם ד"ה שארו זו אשתו כדכתיב והיו לבשר אחד כו', דקסבר גורעין ומוסיפין ודורשין, ע' מה שהאריך בזה בתוי"ט ומש"כ בזה הגאון בעל העמק שאלה לשאילתות פ' משפטים סי' סמ"ך אות ב'

דף ק"י ע"א אלא אי אבוה דאימיה מיוסף אימיה דאימיה מיתרו כו', ע' נובי"ק חי"ד סי' ס"ט

שם כדא"ל רב לרב כהנא נטוש נבילתא בשוקא ושקול אגרא ולא תימא גברא רבה אנא כו', ואפ"ה לא הפסיד ע"י מלאכתו הבזויה כל הדברים האמורים לעיל ד"ח דרבנן פטירי מדמי כלילא ומכרגא כו', כיון דלא בטלי לדברי תורה אלא לדברי מצוה כדי פרנסתו ופרנסת אנשי ביתם כדהאריך בזה בת' הרא"ש כלל ט"ו סי' ח'

תוד"ה ולא. מפר"ת ולא תימא אני רב כהנא שאני חשוב ולא מפני שהיה. כהן דלאו כהן הוה כו' ע"כ, בחולין שם ובכ"מ כ' התוס' דתרי הוו, וע"ע מנחות ק"ב ע"א תוד"ה אמר, והא דהתוס' לא הזכירו סוגיא דעירובין ד"ח ע"ב, דשם חשיב ארבעה ולפחות תלתא אמוראי בשם רב כהנא, אפשר דהתוס' איירי בשם רב כהנא סתם המוזכר בש"ס, ועכ"פ אין מקום לפ"ז לקושית הש"ך בחו"מ סי' תי"ט סק"ג

ע"ב רשב"ם ד"ה הקרוב. יש מפרשין דהקרוב דריש כדאמר רבא העולה עולה ראשונה כו' ה"נ הקרוב קרוב קודם כו' ע"כ, יל"ד קצת מדוע נטר עד הכא לפרש על דברי רבינא ולא פירש הכי אסתמא דגמרא לעיל ק"ח ע"ב

תוד"ה חאיש ודוקא בן בנכסי האם צריך למילף לפי שניסבת נחלה ממטה אביה ע"י הבן, ע' דורש לציון דרוש ב'

דף קי"א ע"א תוד"ה ק"ו. אור"ת דלכך נקט י"ד משום דאמר בהמפלת שלשה שותפין יש באדם כו', וכ"כ התוס' גם בב"ק ובזבחים, ועמש"כ על הגליון הכא כן בכה"מ ובנדה שם, וע"ע בירושלמי כלאים פ"ח ה"ג ובשאילתות פ' יתרו סי' נ"ו ובתמים דעים להראב"ד סי' קס"ב ובאבודרהם בברכת אשר יצר את האדם בחכמה

ע"ב א"ק לו משפט הבכורה משפט הבכורה לאיש ולא משפט הבכורה לאשה, ע' משך חכמה לפ' תצא בפסוק כי הוא כו'

שם שארו זו אשתו מלמד שהבעל יורש את אשתו כו', ע' בת' הרדב"ז ח"א סי' שט"ז

רשב"ם ד"ה ונתתם את נחלתו לשארו זו אשתו כדכתיב והיו לבשר אחד כו' ע"כ, לעיל דק"ט ע"ב הוסיף וכתיב נמי שארה כסותה ועונתה לא יגרע ע"ש, וצ"ע ל"ל לחפש מקורים הלא במקור הברייתא דתו"כ פ' אמור היכא דתנא אין שארו אלא אשתו שם גופה מסיק שנאמר שאר אביך היא, אולם בשאילתות שם יליף מקרא דשארה כסותה ועונתה וע"ש בהע"ש מה שהאריך בזה

רשב"ם ד"ה אלא אמר רבא. ולאו דוקא מגרע ומוסיף דא"כ רבא נמי סכינא חריפא הוא כו', ע' ח"ס בהשמטות לחח"מ סי' קצ"ג

תוד"ה לו משפט הבכורה. וקרא דלעיל אתי לדרשא אחריתי, ע' נובי"ת חאה"ע סי' קמ"ח

דף קי"ב ע"א דא"כ נמצאת שדה חוזרת ביובל ונמצא צדיק קבור בקבר שאינו שלו, ע' מל"מ פי"א מה' שמיטה ובח"ס הח"מ סי' קל"א ובחי"ד סי' של"א ובקצוה"ח סי' קי"ז סק"ב ובמנחת חינוך מצוה של"ט ש"מ ובת' דגל ראובן ח"ב סי' ל"ג

אמנם אכתי איכא למידק לכאורה אמאי פריך הש"ס דוקא על אלעזר בן אהרן ולא על כל המתים הנקברים שאחרי היובל תחזור הקרקע לבעלים הראשונים ונמצאו נקברים בקברים שאינם שלהם, וי"ל דלהם היו בתי קברות באותן ארבעים ושמונה עיר שניתן לשבט לוי כדכתיב בפ' מסעי, ולא נאסר להם להקבר אלא בערי מקלט מקרא דולכל חייתם דדרשינן במכות י"ב ע"א לחיים ניתנו ולא לקבורה, אבל בארבעים ושתים עיר בודאי היו להם בתי קברות מתוקנים חוץ למגרשיהם, כמו שהיו בתי קברות מיוחדים בעריהם של שאר השבטים שלא חל עליהם דין חזרה ביובל, וכל קושית הש"ס הכא היא משום דכתיב ויקברו אותו בגבעת פנחס בנו, ואלעזר ופנחס להיותם כהנים לא נטלו חלק בארץ כדכתיב בפ' שפטים לא יהיה לכהנים הלוים כל שבט לוי חלק ונחלה עם ישראל וגו', ורק אי נימא דזבין מיזבן עלה שפיר פריך אם נקבר במקום הקנוי הרי הוא חוזר ביובל ונמצא צדיק קבור בקבר שאינו שלו

והנה בב"מ ע"ט ע"א דרשינן מקרא דמוכר שדהו לששים שנה אינה חוזרת ביובל וכ' בחינוך מצוה של"ט דלאו דוקא ששים שנה אלא אפילו יותר כו' ובמנחת חינוך שם כ' עלה דאפילו על אלפיים שנה יכול לקנות ואיני יוצא ביובל מה לי חד יובל או כמה יובלות הכלל כל דאינה לצמיתות אין יוצאת ביובל מפסוק זה ע"ש, ועפ"ז קשה דאה"נ דפנחס זבין מיזבן אבל לא לסתמא ולא לצמיתות אלא למספר אלפיים או שלש אלפים שנה וא"כ לא חזר כלל ביובל, וי"ל דקושית הש"ס היא דאף אם באופן זה מותר לכתחילה ואחרי זמן רב בטלו נמי היובלות, אבל כיון דלשעתו היה היובל נוהג לא היה פנחס קובר לכתחילה את אביו באופן שאחרי כלות משך זמן המכירה תוחזר לבעלים הראשונים ויהיה צדיק קבור בקבר שאינו שלו כנלע"ד

תוד"ה מנין ליאיר. תימא לרשב"א אי לבאי הארץ נתחלקה הארץ אמאי לא היה ליאיר שלא היה לשגוב. הנה בביאור כוונת התוס' ומה שיש לתרץ על תמיהתם ע' בספר נפש החיים אחרי חתימת שער נ' ובחידושי באר מים חיים בסוגיין.