אור הישר (נזיקין ב) לז

אחרי שכבר אמר אל נא תקברני במצרים, ובע"כ סוף מעשה הורה לנו דכתיב וידבר יוסף אל בית פרעה לאמר אם נא מצאתי חן בעיניכם דברו נא באזני פרעה לאמר אבי השביעני לאמר הנה אנכי מת בקברי אשר כריתי לי בארץ כנען שמה תקברני, הלא דיוסף שלח שתדלנים אל פרעה ליתן לו רשות להעתיק עצמות אביו משם, ובסוטה ל"ו ע"ב מסיק עלה ואע"ג דלא ניחא ליה א"ל עלה וקבור את אביך כאשר השביעך ע"ש, ולפ"ז מובן ברור דגם בשעה שיעקב השביע את יוסף יתיבו תרווייהו בהאי פחדא אולי לא יניח לו פרעה לקיים השבועה, ולכן כפל יעקב דבריו ואמר קודם אל נא תקברני במצרים היינו אם תהיה באפשרותך לא תהיה לי כלל קבורה במצרים, אבל אם תהיה ההכרח כן על פי פרעה שאקבר במצרים, אז תחול השבועה לכשתהיה שעת הכושר, ואז ונשאתני ממצרים וקברתני בקבורתם של אבותי, לפ"ז האי ונשאתני ממצרים קאי על התנאי דאם לא יניח לו פרעה ליקח עצמות אביו להובילם אל ארץ כנען, הרי אז יהיה בע"כ קבור על זמן מה במצרים, והא ונשאתני ממצרים הוה כשישאוהו מקברו, לפ"ז שפיר הוכיח דהאי ממצרים קאי על קרקע דתפוסת הקבר, אחז"ר מצאתי שכוונתי ת"ל בכעין זה למש"כ בש"ק לירושלמי נזיר פ"ט ה"ג

דף ק"ב ע"א רשב"ם ד"ה ובודק ממנו. בודק ממקום שכלים גוף המתים לצד המערה כו', בקרית ספר למהר"ם מטראני פ"ט מה' טומאת מת דייק מלשון זה של הרשב"ם, דדעתו הוא כדעת הרמב"ם שם ה"ג דהאי ובודק ממנו דקתני במשנתינו הוא מן האחרון ולא כהראב"ד שם דמפרש שהוא מן הראשון

ע"ב רב שישי בריה דרב אידי אמר לעולם ר"ש היא והב"ע בניפלי כו', הנה ברש"י נזיר ס"ה ריש ע"א משמע דנקט טפי אוקימתא דרב שישי ובר"ש אהלות פט"ז מ"ג נקט אוקימתא דסתמא דגמרא הכא דלעולם רבנן היא וכגון דבדק באלכסונא ע"ש

דף ק"ג ע"א ואמאי לקדשו באנפי נפשייהו כו' ע' כ"מ ולח"מ פ"ד הי"ד מח' ערכין ובלקוטי הלכות למסכת ערכין דף כ"ה

רשב"ם ד"ה והתניא בתו"כ. הקדיש בית לתך בית סאה בית קב מנין ת"ל שדה מ"מ כו' ע' בהתוה"מ בחקותי סי' צ"ז ובמש"כ בחדושי לערכין י"ד ע"ב

תוד"ה אין נמדדין עמה לפי חשבון הכתוב בפרשה וליכא למימר אין נמדדין עמה דלא קדשי כלל כו' ע"כ, וכ"כ הרשב"ם לעיל ק"ב סע"א וע' מה שהאריך בזה במקנה לקידושין ס"א ע"א

ע"ב רשב"ם ד"ה פיחת כל שהוא. ואע"ג דאמר רבא כל דבר שבמדה ושבמשקל ושבמנין אפילו פחות מכדי אונאה חוזר ומוכח התם דמקח טעות הוי ה"מ במטלטלין אבל בקרקע לא שייך בהו חזרה כו' ע"כ, אבל דעת התוס' לקמן ק"ד ריש ע"א ובב"מ נ"ו ע"ב דרבא מיירי גם בקרקעות, וע' קידושין מ"ב ע"ב תוד"ה הז"ג בקונטרס

דף ק"ד ע"א תוד"ה פיחת הראשון. ואור"י דרבא איירי כשמדדו והטעהו במדה אבל הכא לא מדדו עדיין כו', ובב"מ נ"ו ע"ב מפרשי התוס' דבריהם בלשון זה דהתם אינו אומר המוכר מדדתי שיש בה בית כור דאז ודאי היה חוזר כדרבא אלא סתמא אמר כך ולכך המיקח קיים ע"ש, ובזה ניחא נמי לעיל ד"ז ע"א הא דתניא האומר בית כור עפר אני מוכר לך אע"פ שאינו אלא לתך הגיעו שלא מכר לו אלא שמא והוא דמתקרי בית כור ע"ש, ולפ"ד רבא דכל דבר שהוא במדה חוזר אמאי הגיעו הרי בטל מקח, אבל לפמש"כ התוס' ניחא דאה"נ אם המוכר היה אומר מדדתי שיש בה בית כור דאז ודאי היה חוזר כדרבא אלא סתמא אמר בית כור ולכך המקח קיים דלא מכר לו אלא שמא והוא דמתקרי בית כור

ע"ב ואי איכא מילתא יתירא לתשעת קבין הדרי, הנה הרבה גירסאות ופירושים נאמרו בזה, וע' ביאור הגר"א לחו"מ סי' רי"ח ס"ק י"ט

דף ק"ה ע"א מאי קמ"ל תנינא מעשה בציפורי באחד ששכר מרחץ מחבירו בשנים עשר זהובים לשנה דינר זהב לחודש כו', ע' תקפו כהן סי' מ"ד ובתומים סי' כ"ה בקיצור תקפו כהן שם

שם התם הוא דאיכא למימר מיהדר קא הדר ואיכא למימר פרושי קא מפרש, ע' מל"מ פ"ז ה"ב מה' שכירות

שם זו דברי בן ננס אבל חכמים אומרים הלך אחר פחות שבלשונות, ע' בתשובות רבינו אברהם בן הרמב"ם ז"ל סי' ק"ג

ע"ב רשב"ם ד"ה בפ"ק דסנהדרין אמרי בי רב רב הונא והאר"ה אמרי בי רב אלא רב המנונא כלומר כו'. הא דהוכרח הרשב"ם לפרש הכי ע' מה שהאריך בזה בתומים קונטרס תקפו כהן סי' מ"ה

רשב"ם ד"ה תפוס לשון אחרון. מעות סתם היינו פרוטות של נחשת כו', ע' בת' מהרי"ק סי' צ"ה

תוד"ה אלא בסה"ד. ועוד כדפ"ה דזו משמע דלא ס"ל הכי ע"ל ל"ה ע"א תוד"ה ומאי שנא

תוד"ה פרושי. הא תנן בגט פשוט כתוב זוזי מאה דהוו קיימי סלעין עשרין אין לו אלא עשרין כו', ע' תוס' ב"מ ק"ב ע"ב ד"ה הוה אמינא ובתשובות רבינו אברהם בן הרמב"ם ז"ל סי' ק"ג

בא"ד ואיצטריך נמי שלשה מילי דשמואל כו', ע' תומים קונטרס תקפו כהן סי' ק"כ

דף ק"ו ע"א רשב"ם ד"ה שתות. וממתניתין דקתני עד שתות ינכה משמע ליה לרב הונא עד ולא עד ככלל ולרב יהודא עד ועד בכלל ע"כ. הנה לפ"מ שראיתי עירוב פרשיות