אור הישר (נזיקין ב) לה

תוד"ה נותן לו דמי חטים. פי' ריב"ם דהיינו כר"ש דאמר דבר הגורם לממון כממון דמי כו' ע"כ, וקשה א"כ אמאי מתמה רב ספרא בביצה ל"ח ע"ב וקאמר ולא שמיע להו לרבנן הא דאמר רבה הבורר צרורות מגרנו של חבירו חייב לשלם לו דמי חטים ע"ש, הלא אפ"ל דשפיר שמיע להו רק אינהו סברי כרבנן דפליגי עליה דר"ש, ובפסחים ד"ה ע"ב פריך הש"ס בהדיא הניחא למ"ד דבר הגורם לממון כמ"ד אלא למ"ד לאו כממון דמי מאי איכא למימר וצ"ע, וע' מה שהאריך בסוגיא דהתם בנה"מ סי' רכ"ט

ע"ב רשב"ם ד"ה התם משעת כתיבה קעבר המלוה אלא תשימון עליו נשך כו' ע"כ, ואע"ג דהלוה לא עבר אלא תשימון אבל עבר אלפני עור כמש"כ הר"ן בתשובה סי' ע"ג, וע' רש"י ב"מ ס"פ איזהו נשך ד"ה מלוה עובר ובמש"כ בחידושי שם

תוד"ה וחכ"א. א"נ י"ל דהתם כגון שאומרים טעינו בשנות המלך ע"כ, וכ"כ התוס' בב"ק ד"ל ע"ב ובב"מ ע"ב ע"א ע"ש, ואע"ג דזהו אמתלא ואין מועיל אחר הגדת עדות כמבואר בסנהדרין מ"ד ע"ב גבי מעשה דבעי מכסא, וע' בתוס' לקמן קס"ח ע"א ד"ה כיון. מ"מ הכא נחשב לטעות שהעדים מצויים לטעות בו דנאמנים כמבואר בחו"מ סי' כ"ט וע"ש בביאור הגר"א ס"ק י"א

בא"ד דאע"ג דקיי"ל כר"מ בגזרותיו דוקא בגזרותיו אבל לא בקנסותיו וכן פסקו בה"ג כו', עמש"כ עה"ג וע"ע מש"כ בחידושי לזבחים ק"ד ע"א בתוד"ה אבל

דף צ"ה ע"א ת"ש האונאה פחות משתות כו' בשאילתות פ' בהר סי' קי"ג הגרסא ת"ש דאמר רבא האונאה פחות משתות כו', וע"ש בהעמק שאלה אות א' ואות ה'

שם פחות משתות לא ידיעה במנה ומחיל אינש ע' מחנה אפרים ה' מכירה דיני אונאה סי' ז'

רשב"ם ד"ה מקבל עליו בעל השדה עשר בוריות למאה אם יש עשרה אילנות בורות כו' ע"כ, לא כן פי' מהר"י מג"ש, וע' במגיד משנה פ"ח הי"א מה' שכירות ובסמ"ע ר"ס ש"ל

ע"ב א"ל אביי לרב יוסף הא רב יהודא הא רב חסדא מר כמאן ס"ל כו', הנה עפמש"כ ביד רמה דהאי יין הנמכר בחנות דפליגי ביה רב יהודא ורב חסדא הוא ריחיה חלא וטעמיה חמרא, הוא ניהו דפליגי ביה אביי ורבא בע"ז כו' ע"ש וע"ל ע"א בתוד"ה נותן לו, לפ"ז אפ"ל דשאילתו מרב יוסף כמאן ס"ל היתה נמי כוונתו לדעת בזה הכרעת רב יוסף במחלקותו עם רבא איך הוא נוטה

דף צ"ו ע"א א"ר יוחנן ה"ק כו' ריחיה חלא וטעמיה חמרא חמרא וריב"ל אמר כו' ריחיה חלא וטעמיה חמרא חלא, ע' בת' עדות ביהוסף חי"ד סי' ב' ענף ח' ובמה"פ לירושלמי סוטה פ"ח ה"ה

תוד"ה כל ג' ימים. ומיהו נראה דהיכא דלא טעימיה בשעת לקיחה הממע"ה דספיקא הוא כו', ע' נה"מ ר"ס רל"ב

ע"ב ת"ר אחד שכר תמרים ואחד שכר שעורים ואחד שמרי יין מברכין עליהן שנ"ב כו', ע' מה שהאריך בסוגיא זו בס' עטרת ראש לברכות י"ב שהוא שם דף ל"ה ע"ב

שם כי פליגי דרמא תלתא ואתא תלתא ופלגא כו'. ע' אוצר הגאונים לעירובין כ"ט ע"ב

תוד"ה ושמואל בסה"ד. כיון דמזליה דגברא גרם ולא שייך אלא ביין כדכתיב יין בוגד, עמש"כ בחידושי לקמן צ"ח ע"א

דף צ"ז ע"א והא תני ר' חייא יין מגיתו לא יביא ואם הביא כשר. ע' תוס' מנחות פ"ז ע"א ד"ה מתוק ובלקוטי הלכות למנחות שם

רשב"ם ד"ה אבל יותר. דהא רבנן חומרא לית להו גבי מעשר כו', ע' בת' אגודת אזוב מדברי חא"ח סי' ט"ו

תוד"ה הוא הדין. מקשה ר"י היכי פטרי רבנן ברמא תלתא ואתא תלתא לתא ופלגא כיון דאית בה בנ"ט כו', ע' תוס' חולין כ"ה ע"ב ד"ה המתמד ובעטרת שאול שם ובהעמק שאלה לשאילתות פ' יתרו סי' נ"ד אות ז'

תוד"ה אילימא. ארבע כוסות שאמרו יוצאים ביין מבושל אלמא מקדשין איין מבושל כו' ע"כ. פי' וה"ה דמברכין עליו בפה"ג ואע"ג דאין ראוי לנסך ע"ג המזבח, וע' פסחים ק"ט ע"ב תוד"ה ארבעה ובת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' ת"ע

ע"ב אלא לטעוטי יין קוסס מזוג מגולה ושל שמרים ושריחו רע, באוצר הגאונים לפסחים צ"ט ע"ב נשמט יין קוסס ומזוג

שם אי למעוטי של שמרים ה"ד דרמא תלתא א ואתא ארבעה חמרא מעליא הוא, ע' בת' פמ"א ח"ג סי' ט"ז

שם ואב"א לעולם למעוטי מגולה ואע"ג דעבריה במסננת כר' נחמיה אפ"ה הקריבהו נא לפחתיך כו' וכ' בס' זרעא דיוסף סי' ו' דמהכא משמע דדוקא לגבוה הוא דאסור. וע' ב"ק קט"ו ע"ב ובמש"כ בחידושי שם

רשב"ם ד"ה צימוקים פרכילי ענבים יבשים ועשה מהן יין. הנה בנוגע לשיעור דיבשין ע' בת' הריב"ש סי' ט' ובתבואת שור קונטרס בכור שור

דף צ"ח ע"א חמרא מזלא דמריה גרים שנאמר ואף כי היין בוגד גבר יהיר. ופרשב"ם לעיל צ"ו ריש ע"ב וז"ל מזלו גורם חטא של בעל היין כו', והתוס' שם סד"ה ושמואל כתבו, דלא שייך כן אלא ביין ע"ש. והנה בזה מיושב דקדוק עצום בברכות ד"ה ע"ב. גבי רב הונא דתקיפו ליה ארבע מאה דני דחמרא דאתו רבנן ואמרו ליה ליעיין מר במיליה ופירש"י יפשפש במעשיו, דלכאורה היכא אשכחן דבשביל איזה הפסד שהגיע לאיזה צדיק שיבאו ויאמרו לו שיבדוק עבור זה במעשיו, ומשמע