אור הישר (נזיקין ב) לג

דף פ"ו ע"א מכדי פירקן קתני מה לי פסק ומה לי לא פסק א"ל פסק סמכא דעתיה לא פסק לא סמכא דעתיה. ולענין אם יש בזה משום עני המהפך בחררה ע' אור זרוע למס' ב"מ סי' ס"ט

ע"ב והא פירות דבני הגבהה נינהו וקתני דקני במשיכה הב"ע בשליפי רברבי, בספר המקח לרב האי גאון שער י"ג מסיק עלה מהכא איתחזי לן דלפי שאיני יכול להגביהו מקני במשיכה הא אילו היה יכול להגביהו לא מקנו אלא בהגבהה אבל כל שהוא בעלי חיים משיכתן היא הגבהה שלהן ונקנין במשיכה, וע"ע בש"ך סי' קצ"ח סק"ג ובאור שמח פ"א מה' מכירה

רשב"ם ד"ה כור בל', לא קנה עד שיהא הכור מדוד כולה כו', ע' מחנה אפרים ריש ה' מכירה

דף פ"ז ע"א ואלא מדה דמוכר משנתמלאת מדה ללוקח מדה דמוכר היא א"ר אלעא במדת סרסור כו', ע' ביאור הגר"א חו"מ סי' רי"ש סק"כ ובמש"כ בזה ידידי הגאון הגדול מהרא"ז שליט"א בספרו אבן האזל פ"ד ה"ז מה' מכירה

תוד"ה לך ויפה. כלומר החזק בקרקע ע"י יפוי דהוי כעין נעל וגדר כל שהוא כו', ע' נה"מ סי' קצ"ב סק"ו ובס' עולת שמואל ח"א סי' מ"ד

ע"ב אלא שבר צלוחית אבידה מדעת היא כו' ע' ב"מ כ"ה ע"ב תוד"ה ואם נטל ובקצוה"ח סי' רס"א

דף פ"ח ע"א הכישה נתחייב בה אימור דאמר רבה בבעלי חיים כו', ע' תוס' ב"מ כ"ה סוף ע"ב ובחידושי הר"ן שם ובת' הגרע"א סי' קצ"ג

שם הכא במאי עסקינן כגון שנטלה למוד לאחרים ובשואל שלא מדעת קמיפלגי מ"ס שואל הוי ומ"ס גזלן הוי, והנה עכ"פ חזינן מהכא דאבידה מדעת דאיירינן בה לא הוי הפקר, וע' מה שהאריך בזה במחנה אפרים ה' זכיה מהפקר סי' ו'

שם ההוא גברא דאייתי קארי לפום נהרא אתו כו"ע שקול קרא קרא אמר להו הרי הן מוקדשין לשמים כו'*. ע' בת' הרדב"ז ח"א סי' ת"ג ובת' מהר"ח או"ז סי' נ"ג ובנובי"ת חאה"ע סי' ע"ז

רשב"ם ד"ה וה"מ דקיצי דמיה שדמיו קצוצים כו' ע"כ, וכן פירש הרמב"ם ז"ל, ובת' מהרשד"ם חח"מ סי' ר"ס הביא דהרשב"א מפרש דמיה קצובין כגון שאמר המוכר עכשיו בפירוש זה בכך וזה בכך כו' ע"ש

ע"ב קשה עונשן של מדות יותר מעונשן של עריות כו', ע' בביאור הרחב דבר לפ' קדושים כ' ב' ובהעמק דבר לפ' תצא כ"ה י"ז

שם ואלא מאי עודפייהו דהתם אפשר בתשובה כו' והנה זה מתאים עם הא דאמרינן בברכות י"ס ע"א דאם ודאי עשה תשובה מועיל על עבירות שבגופו, ובירושלמי סנהדרין רפ"י אמרו בהדיא אין כל דבר העומד בפני כל בעלי תשובה ע"ש. ורק ר"ש בן מנסיא במשנה חגיגה ד"ט ע"א סבר, דבא על הערוה והוליד ממנה ממזר נקרא מעוות לא יוכל לתקון וחסרון לא יוכל להמנות, ובברייתא שם קאמר דאפילו לא הוליד אלא שאסרה על בעלה כו' ע"ש, וע"ע בהעמק שאלה לשאילתות פ' קדושים סי' ק"ב אות ב'

שם וא"ר לוי קשה גזל הדיוט יותר מגזל גבוה כו', ע' בהקדמת שב שמעתתא

שם בא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בו"ד הקב"ה בירך את ישראל בעשרים ושתים וקללן בשמונה כו' ואילו משה רבנו ברכן בשמונה וקללן בעשרים ושתים כו', ע' מגילה ל"א ע"ב וברש"י ד"ה משה מפי הגבורה אמרן, ואע"ג דקללות משה רבינו ג"כ ברוח הקודש נאמרו כדכתבו התוס' שם, אפ"ה קרא אותן מדת בו"ד, מפני שהצנור היה ע"י בשר ודם ולא מפי הגבורה ע"ש

שם מואם בחוקותי עד נפשם, ע' מהרש"א ובתבואת שור קונטרס בכור שור

דף פ"ט ע"א רשב"ם ד"ה לא יאמר לו שקיל לי אחת אחת כל רביע בפ"ע שאי אפשר לו שלא ישקול בריוח ומפסיד שא"א לצמצם ואית דמפרש בשביל ההכרעות ולא היא כו', ע' ברשב"ם בסוגיין ד"ה ונותן הכרע ובמהרש"א ובסמ"ע סי' רל"א ס"ק כ"ה ובס' אלביש ישע לכריתות ד"ה ע"א

ע"ב ולא ימחוק בבת אחת שהמוחק בבת אחת רע למוכר ויפה ללוקח, בה"ג וברי"ף וברמב"ם פ"ח ה"ו מה' גניבה הלשון ולא ימחוק בבת אחת מפני שמפחיתו ללוקח

דף צ' ע"א רשב"ם ד"ה כל דבר שבמדה אפילו פחות מכדי אונאה כו' הכא חוזר משום דטעות גמור היא כו' ע"כ, וכן פירש"י נמי בקידושין מ"ב ע"ב טועה במדה טעות הוא ואדעתא דהכי לא עביד ע"ש. משמע נמי דלא חל הקנין מעיקרא, וכ"כ התוס' נ"כ בב"מ נ"ו ע"ב בד"ה כל דבר דחוזר דקאמר רבא היינו שהמקח בטל לגמרי ע"ש. אבל אין כן דעת מהר"י מג"ש בסוגיין וכה"נ לשון הרמב"ם רפט"ו מה' מכירה וקנה המקח ומחזיר את הטעות, וע"ש במפרשים ובסמ"ע וביאור הגר"א ר"ס רל"ב ובס' זבחי צדק חח"מ סי' א'

תוד"ה והשקל. ואור"ת דבימי חכמים הוסיפו שתות על הסלע כו' ולר"י נראה דיחזקאל הוסיף ד' גרה על הסלע כו', ע' העמק שאלה לשאילתות ר"פ במדבר

ע"ב ת"ר אוצרי פירות ומלוי רבית ומקטיני איפה ומפקיעי שערים כו' וכתיב נשבע ה' בגאון יעקב אם אשכח לנצח כל מעשיהם. הנה האי אם אשכח לנצח, מובן ביותר עפ"מ דאמרינן לעיל פ"ח ע"ב דקשה עונשן של מדות מעונשן של עריות