אור הישר (נזיקין ב) לב

ע"ב תוד"ה לא מקשי קשיא לה ולא עלויי מעלי לה לאו דוקא דא"כ גבי שביעית כו', ע' בס' בית ישראל לפאת השלחן ה' שביעית ספ"א דף ט"ו ע"א

דף פ"א ע"א תוד"ה למעוטי. ולר"י נראה דשפיר מצי אמר גר לאבותינו ולא קיי"ל כההיא משנה כו' ע"כ, ושיטת הרמב"ם בפ"ד ה"ד מה' בכורים כדעת הר"י נגד דעת התוס', וע' מה שתמה שם במל"מ וע"ע בת' פנים מאירות ח"א סי' ס"ו

ע"ב דילמא ר"מ באילן אחד ספוקי מספקא ליה ורבנן בשני אילנות ספוקי מספקא להו כו', ע' שאג"א סי' כ"ג ובחמדת שלמה סי' א' ב' ובס' המאיר לעולם ח"א סי' י"ד וע"ע בקצוה"ח סי' רט"ז סק"א

שם ודילמא בכורים נינהו ובעי קרייה קרייה לא מעכבת ולא והאמר ר"ז כל הראוי לבילה כו', ע' בקונטרס מנחת חנוך סי' א' אות י"ז וע"ע בשאג"א סי' ל"א וסי' ל"ז

תוד"ה ודילמא לאו בני הקרבה נינהו וקא מעייל חולין לעזרה. בכל מקום שיש כעין הקרבה כי הכא כו', ע' דורש לציון דרוש ד' בהגה"ה

דף פ"ב ע"א מכדי פסוקי נינהו ליקרי א"ל משום דמחזי כשיקרא כו', ע' בס' שער שמעון לברכות ד"מ ע"א

תוד"ה בצרן. תימא הא נראו לקריאה ונדחו והוה לן למימר ירקבו כו' ע"כ, והנה מהאי טעמא מפרש הר"ש בבכורים פ"א מ"ו. הא דתנן יבש המעיין נקצץ האילן, דמיירי שיבש או נקצץ קודם שהפריש. דאי בשיבש או נקצץ אח"כ, הרי נראו לקריאה ונדחו וירקבו ע"ש. אמנם לפ"ז בלתי מובן לע"ד פירש"י בברכות ד"מ ע"א ופסק הרמב"ם בפ"ד הי"ב מה' בכורים. דמפרשי דהפרשת הבכורים היו קודם שיבש המעיין או נקצץ האילן. ואין לאמר נמי דלהרמב"ם לא ס"ל להאי דינא. דהא פסק שם ספ"ב המפריש בכוריו להעלותן בידו לירושלים לא ישלחם ביד שליח כו' ע"ש, ובע"כ הטעם משום דכיון דבשעת הפרשה היו ראויין לקריאה קריאה מעכבת כנ"ל, ולפ"ד התוס' דהכא לפנינו אולי אפשר ליישב, וע"ע תוס' ב"מ נ"ג ע"ב ד"ה לא פלוג בסה"ד וצ"ע

תוד"ה מתקיף. דכיון דלוקח מסתלק מן האילנות לאחר ה' שנים היכי אית ליה העולה מן הגזע שהיא שלו לקוץ כו', ע' מה שתירץ בזה בס' באר מים חיים

ע"ב הרי זה קנה תחתיהן וביניהן וחוצה להן כמלא אורה וסלו, ע' אור שמח פכ"ד ה"ט מה': מכירה

תוד"ה וזורע. דא"צ להרחיק אלא שלשה טפחים כו' ע"כ, הנה שיעור זה הוא רק לר"ע בכלאים פ"ו מ"א אבל סתם משנה ס"ל התם ששה טפחים, וכן פי' הר"ש שם פ"ד מ"ט שמניח ו"ט, וע"ש בליקוטי המשנה שהניח בצ"ע

דף פ"ג ע"א תוד"ה זיל הב ליה. דהא בדורא דרועתא בבבל הוה ובבבל שיעור בקר וכליו לא הוי אלא שתי אמות כו', הנה יפה כתב בזה בס' באר מים חיים בחידושיו לעיל דכ"ו ע"א. דמשום קושית התוס' דהכא מסיק הרמב"ם בפ"י ה"ח משכנים דבין גפנים לשאר אילנות או בין אילנות לאילנות ארבע אמות בכל מקום, וע"ש במפרשי הרמב"ם

ע"ב במשנה ארבע מדות במוכרין מכר לי חטין יפות ונמצאו רעות הלוקח יכול לחזור בו כו', ואפילו מוכר רוצה ליתן לו כפלים מן הרעות לא כל הימנו כדכ' הר"ן רפ"ב דקידושין גבי הא דכל דבר שבמשקל אפילו פחות מכדי אונאה חוזר וע' בת' רשד"ם חח"מ ס' שפ"ה ובשער משפט סי' רל"ג

שם שחמתית ונמצאת לבנה לבנה ונמצאת שחמתית כו' ע"כ. וכמ"כ זהב ונמצא כסף דאיכא דניחא ליה בהא ולא ניחא ליה בהא כדכ' בת' מהר"ם ב"ב סי' ל"ב

דף פ"ד ע"א מאי קמ"ל מתניתין, היא, אי ממתניתין הוה אמינא דילמא דרב חסדא תרווייהו מצו הדרי בהו כו', ע' ברי"ף רז"ה מלחמות וראב"ד מה שהאריכו בזה

ע"ב אבל לענין מקח וממכר דכו"ע איכא דניחא ליה בחמרא ולא ניחא ליה בחלא ואיכא דניחא ליה בחלא ולא ניחא ליה בחמרא, פ' ולהכי הוי מקח טעות וחוזר לעולם, וע' מרדכי פ' המפקיד רמז רצ"א ובת' מהר"ם ב"ב סי' ל"ב

שם חצר השותפין קונין זה מזה מאי לאו ע"ג קרקע לא לתוך קופתו כו', ע' קצוה"ח ר"ס קע"ו וע"ע בת' הרא"ש כלל א' סי' א'

רשב"ם ד"ה אי הכי. אלה ודאי בסימטא או בחצר השותפין מיירי דמצי אגר מבני ההוא מבוי הפתוח לההיא סימטא ע"כ, וכ"כ התוס' הכא בד"ה ואי ברה"ר ע"ש, ואין כן דעת התוס' לעיל ע"ו ע"ב בד"ה ואי ברה"ר

דף פ"ה ע"א רשב"ם ד"ה המופקדין אצלו, ומסתמא הקנה לו נפקד למפקיד את רשותו כו', ע' בת' מהרי"ט ח"א סי' ס"ה ובקצוה"ח סי' קפ"ט ובמש"כ בנתיבות בפתיחתו. לסי' רי"ש

ע"ב תוד"ה כליו של לוקח. דאע"ג דא"ר יוחנן דכ"מ שיש לו רשות להניחו קנה דילמא לא אתא למעט אלא רה"ר כו', ע' נה"מ סי' רי"ש סק"ה

תוד"ה כגון שהיה בעלה. וא"ת נהי דנותן לה רשות ומשאילה מ"מ הא בעי חזקה כו', ע' מה שהקשה במהרש"א וע"ע בחידושים שבסוף ס' הפלאה מש"כ בישוב קושיתו.