אור הישר (נזיקין ב) לא

בא"ד ור"ת מפרש דבשטר מתנה דוקא מיירי דלא ניחא ליה דליפוש שטרי עילויה דהעולם לא ידעו שהוא שטר מתנה אלא יסברו שהוא שט"ח כו', ע' בת' מהר"ח או"ז סי' כ"ח

ע"ב אגב שאני דהא מטבע דלא ניקני בחליפין ואגב ארעא ניקני כו', וה"נ אמרינן לעיל מ"ד ע"ב וליחוש דילמא אקני ליה מטלטלי אגב מקרקעי, וע' בת' הרא"ש כלל ע"ה סי' ג' ובת' באר יצחק חא"ח סי' ד' וע"ע בתומים סי' ס"ו ס"ק י"ג

במשנה ר' יהודא אומר הדמים מודיעים כו' וחכ"א אין הדמים ראיה, ויל"ד לכאורה לפ"ז במה שהרגיש הרשב"ם לעיל ס"א ע"ב בד"ה בבקעה גדולה ובדס"ז ע"א בד"ה אלא אוירא, וכן התוס' לעיל ד"ז סוף ע"א דנימא הדמים מודיעים ע"ש, הלא לקושיתם היה מקום אם הסוגיות דהתם היו אליבא דר' יהודא אבל להקשות ע"פ דעת ר' יהודא במקום דחכמים פליגי עליה ולית הלכתא כר"י, די"ל עפמש"כ התוס' לקמן ר"פ המוכר פירות דדוקא הכא דרובא קרו לצמד צמד דרובא וחזקה מסייעות למוכר ולהכי אין הדמים ראיה להכחיש רוב וחזקה אבל בעלמא אמרינן דהדמים ראיה ולהכי פריך התם ובר"פ הפרה וליחזי דמי היכי נינהו ע"ש, ולפ"ז שפיר יש מקום לקושית הרשב"ם והתוס' שהקשו דהדמים יוכיחו

תוד"ה נקנה. דהכא לא חזינן דמיקנו אלא לענין שטר מכר הכתוב בשם מוכר ללוקח ובההיא ודאי מהני מסירה בלא כתיבה לכו"ע כו'. ע' בת' מהרשד"ם חח"מ סי' רכ"ב

תוד"ה רב פפא. לפי ספרים דגרסי בהגוזל דהוה מסיק קשה כו' ע"כ. וכ"ה ג"כ גרסת השאילתות בפ' שופטים סי' ק"נ וע' מה שהאריך בזה שם בהעמק שאלה אות ו'

דף ע"ח ע"א אלא מאי אין דמים ראיה נמי דקתני דהוי ביטול מקח, וקשה הלא לפ"מ דמסקינן הכא דרובא קרו לצימדא צימדא ולבקר בקר, א"כ רובא וחזקה מסייעת למוכר ולהכי אין הדמים ראיה, וסברא זו נקטו התוס' לקמן ר"פ המוכר פירות כדהבאתי לעיל בסמוך ע"ש, ואמאי הוצרכו לאוקים דהוי ביטול מקח וצ"ע כעת

תוד"ה אבל. וי"ל דהתם ליכא למימר דפקדון הוא שאינו יודע שיחזור וימנה אותם ועוד אפילו יודע מסתמא כיון שלא הודיעו שהן יתירות אין דעתו לתבעו, ע' בס' אהל שם סי'

ע"ב בשלמא פרה איכא למימר לחלבה בעי לה אלא חמור מאי קא"ל כו', וכ' רשב"ם שאין צורך לחלבה, והרמב"ם בפיה"מ דהכא כ' דידוע שחלב האתון לא יצלח לכל ע"ש, וקשה ממשנה דמעילה י"ב ע"ב דתנן חמורה מועלין בה ובחלבה, וע' תשב"ץ ח"ד סי' ל"ב ובס' אבן הראשה ס"ס ח'

שם מאי דכתיב על כן יאמרו המושלים אלו המושלים ביצרם בואו חשבון בואו ונחשוב חשבונו של עולם כו', עמש"כ על אגדה זו הגאון מלבי"ם ז"ל בפ' חקת ובהרחב דבר הגאון נצי"ב ז"ל שם ובת' משיב דבר ח"ב סי' ט'

דף ע"ט ע"א תוד"ה מועלין. ואר"ת דשייכא מעילה בבור כגון שעקר חוליא מן הבור ונהנה ממנה, ע' בת' באר יצחק חי"ד סי' ל"א וע"ע בח"ס חא"ח סי' מ"ד

תוד"ה ואין מועלין. דחצר משום יד איתרבאי ולא מצינו יד להקדש, וכ"כ התוס' במעילה י"ג ע"א ד"ה אבל ועמש"כ בחידושי שם וע"ע בת' דבר אברהם סי' כ"א בהגה"ה ובס' מנחת חנוך קונטרס שמן המנחה

תוד"ה דברי ר' יהודא ל"ג שאינו בסדר המשנה כו' יודע היה רבי דר' יהודא הוא, עמש"כ בחידושי למעילה שם

ע"ב בריקנין פליגי בפלוגתא דר"מ ורבנן דת"ק סבר לה כרבנן דאמרי אין אדם מקנה דשלב"ל ראב"ש סבר כר"מ דא"מ דשלב"ל. הנה מזה מוכח דבדבר זה שוה הקדש לקנין וע' בת' מהרי"ק סי' פ"ט, אולם צ"ל דר"נ בר יצחק לית ליה להא אוקימתא, מדלא חשיב ביבמות צ"ג ע"א לר"א ב"ר שמעון בין כל אלו דסברי אדם מקנה דשלב"ל

תוד"ה אימור דשמעת. וריב"ן מפרש דכל הנהו עבידי דאתו כגון חציו עבד וחציו בן חורין ושפחה נמי חציה שפחה וחציה ב"ח כו', ע' נוב"י מ"ת האה"ע סי' נ"ד

דף פ' ע"א רשב"ם ד"ה לא אוכל לטמא בכביצה ולא משקה לטמא ברביעית ומיהו לעצמו מקבל אוכל טומאה בכל שהוא כו' ע"כ, וכה"ד הרמב"ם רפ"ד מטו"א והוא כדעת רש"י בפסחים ל"ג ע"ב והתוס' שם חולקים עליו. וע"ע בתוס' שבת צ"א ע"א חולין כ"ד ע"ב ושם קי"ח ע"א וביומא ע"ט ע"א ד"ה נטלו ובסוכה כ"ו ריש ע"ב ובנדה י"ז ריש ע"ב ובב"ק ע"ז ע"א ד"ה פרה השני ובר"ש אהלות פי"ג מ"ה ובמש"כ בחידושי שם ולמס' פרה פ"ח מ"ז

תוד"ה אינו יוצא. תימה לר"י דבמס' מכשירין השיב דבש בהדי ז' משקים ואור"י דהיינו אחר שהופרש מן השעוה כו'. הנה משמע דמכאן היה מועתק על הגליון בבכורות ד"ז ע"ב המובא בשטמ"ק שם אות ח', וע"ע בנשמת אדם ה' נט"י כלל ל"ו

ע"ב מאי דכתיב צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגא אם נאמר תמר למה נאמר ארז ואם נאמר ארז למה נאמר תמר כו', ע' בס' עולת שמואל ח"ב בפסוק קורות הגדול ובס' יוסף ביאור על שה"ש בדרוש לשבת בתינו ארזים.