אור הישר (נזיקין ב) כט

רשב"ם ד"ה מאי לאו. הלכך נשבע וגובה מחצה מלוה אבל פלגא פקדון לית ליה ע"כ, פי' אף בשבועה אינו גובה כיון שאביהם של יתומים היה נאמן לאמר החזרתי לך בשבועת התורה אינו גובה המפקיד אפילו בשבועה, כדמפרש בספר ההשלמה לב"ב לעיל ל"ב ע"ב בסוגיא דרבא בר שרשום, וע"ע בת' הרדב"ז ח"א סי' תנ"ה וסי' תקס"ד ובת' מהרי"ק סי' ק"כ

תוד"ה מאן דאמר. וא"ת אכתי אמאי גובה כולו דנטעון ליתמי נאנסו וי"ל דמילתא דלא שכיח הוא כו', ע' בת' הרא"ש כלל פ"ו סי' א'

דף ע"א ע"א במשנה המחזיק בנכסי הגר החזיק בשדה החזיק בכולה כו', ע' בת' באר יצחק ס"ס ד'

שם אלא זה הי"ל לפרש וזה לא הי"ל לפרש, ע' בת' מהר"ח או"ז סי' נ"ג

שם מאן דיהיב מתנה בעין יפה יהיב, ויל"ד לפ"מ דרב אשי פשיט ממשנתינו דיפה כח מתנה ממכר תקשה מעתה על שמואל לעיל נ"ג ע"א דס"ל דכח מכר עדיף ממתנה, וע"ש תוד"ה אמר שמואל וצע"ק

רשב"ם ד"ה במוכר. דאפילו למ"ד מוכר בעין יפה מוכר ה"מ דמה שמפרש במכירתן מכר הכל ולא עיכב לעצמו כלום כו' אבל למכור יותר ממה שפירש לגבי הכי לא הוי עין יפה כו' ע"כ, הנה בזה הניח לנו הרשב"ם ז"ל גבול להעין יפה במכירה, ונראה להביא ראיה לדבריו מהא דאמרינן לעיל ס"ה ע"ב דלהכי ס"ל לר"א כל המחובר לקרקע ה"ה כקרקע לענין מכירת בית משום דס"ל מוכר בעין יפה מוכר. ואפ"ה חזינן דאיהו גופיה ס"ל במשנה דלעיל ס"ז ע"א המוכר את החצר לא מכר אלא אוירא של חצר. ובע"כ דהתם מפרש מכירת בית ולהכי שייך לזה כל המחובר לבית לפ"מ דס"ל מוכר בעין יפה מוכר. אבל גבי מכירת חצר לא שייך לאמר שיהיו כלולים בזה הבתים והבורות בשביל העין יפה. דבתים ובורות נקראים יותר ממה שפירש ולגבי הכי לא הוי עין יפה, והיינו מאי דמסיק הרשב"ם אבל בתים ובורות לא מכר כלל

רשב"ם ד"ה אבל בנותן מתנה. ומיהו אם יש מעות בשדה או תבואה תלושה שאינה צריכה לקרקע כו' לא קנה לה מקבל מתנה ע"כ, וזה נכלל במש"כ הרמב"ם פכ"ו ה"ה מה' מכירה וז"ל כללו של דבר הנותן קרקע במתנה קנה המקבל כל המחובר לה עד שיפרש, והא דמסיק עד שיפרש כייל בזה דברי יהודא בן נקוסא זה היה לו לפרש וזה לא הי"ל לפרש, וע' במהר"י מג"ש ובחידושי הרמב"ן ובאור שמח פכ"ד ח"ד מה' מכירה

רשב"ם ד"ה ה"ז לא קנה קרקע ביניהן וחוצה להן וגם אם מתו אין לו קרקע ליטע אחרים במקומן כו' כצ"ל, וכתבתי כן מפני שבאור זרוע משובש העתקת לשון הרשב"ם ע"ש

ע"ב ר"ש דאמר כר"ע ורב הונא דאמר כרבנן ע' ערכין י"ד ע"א ובמש"כ בחידושי שם

רשב"ם ד"ה ומשני. והשתא הדר ביה הגמרא ממאי דאמר לעיל ואפילו לר"ע ע' בביאור הגר"א לחו"מ סי' רט"ז ס"ק כ"ח

דף ע"ב ע"א מני אי ר"ע האמר מוכר בעין יפה מוכר וכש"כ מקדיש, ע"ל ל"ז ע"ב תוד"ה מכר אילנות

ע"ב דתניא מנין ללוקח שדה מאביו והקדישה ואח"כ מת אביו כו' דברי ר"י ור"ש ר"מ אומר מנין ללוקח שדה מאביו ומת אביו ואח"כ הקדישה כו', כ"ה הגרסא בכל המקומות בש"ס, ויל"ד קצת דבמקור הברייתא בספרא בחוקותי פרק י"א מקדים דעת ר"מ לדעת ר"י ור"ש, וע"ע מש"כ הגאון נצי"ב ז"ל בהעמק דבר לפ' בחוקותי כ"ז כ"ב

רשב"ם ד"ה ה"ג לכתוב קרא אשר לא שדה אחוזתו מאי משדה דהכי משמע קרא ואם את שדה מקנתו שאינה מקצת שדה אחוזה אבל אם היא שדה אחוזה מקצת כו' ע"כ, וכן פי' ג"כ הר"ש משאנ"ץ לתו"כ בחוקותי פרק י"א מ"ד, ובקרבן אהרן שם העמיק הרחיב גם בדברי הרשב"ם שלפנינו ע"ש

דף ע"ג ע"א אמר רבה אישתעו לי נחותי ימא האי גלא דמטבע לספינה כו', ע' מש"כ הגאון בעל נה"מ על אגדות דרבב"ח בספרו נחלת יעקב בקונטרס חידושי אגדות

ע"ב תא אחוי לך מתי מדבר אזלי חזיתינהו ודמו כמאן דמיבסמי כו'. ע' מש"כ על אגדה זו הגאון מלבי"ם ז"ל במאמר תורה אור ר"פ חקת

תוד"ה ודמו כמאן דמיבסמי. מכאן משמע כמ"ד בחלק מתי מדבר יש להן חלק לעוה"ב, ע' בת' מקום שמואל קונטרס שער התירוצים

דף ע"ד ע"א אוי לי שנשבעתי ועכשיו שנשבעתי מי מיפר לי כו' והוא סבר דילמא שבועתא דמבול הוא, ע' אגדת בראשית ריש פרק א'

, שם האי גלגלא דרקיע הוא דהדר נטר עד למחר הכא ומשכחת לה, הנה ההוא טייעא השיב לו לפי שיטת חכמי אומות העולם האומרים גלגל חוזר ומזלות קבועין כמבואר בפסחים צ"ד ע"ר. כמש"כ באוצר הגאונים לפסחים שם

שם רב ספרא משתעי זימנא חדא הוה קא אזלינן בספינתא וחזינן ההוא כוורא. דאפקיה לרישיה מימא כו', ע' בס' אגלי טל להגר"י פרייל ז"ל סוף פרק ב'

תוד"ה פסקי. אבל יש להביא ראיה מפ' התכלת דמ"א כו' ומודה שמואל בזקן שעשאה לכבודו פי' לתכריכים וההוא שעתא ודאי רמינן להו ע"כ, אולם בילקוט פ' תצא רמז תתקל"ג גריס