אור הישר (נזיקין ב) כח

כל מים שאובים שבעולם אין פוסלין אותו כו' ע"כ, נ"ב וכן פירש"י בשבת ט"ו ע"א ד"ה פוסלין

ע"ב בעי רב יוסף מי גשמים שחשב עליהם להדיח את האיצטרובלין מהו לזרעים אליבא דר"א דאמר כל המחובר לקרקע ה"ה כקרקע לא תיבעי לך כי תיבעי לך אליבא דרבנן דאמרי אינו כקרקע מאי תיקו, ע' ש"ך חו"מ סי' צ"ה סק"ח ובת' ברית יעקב סי' צ"ד

דף ס"ז ע"א במשנה ר"א אומר המוכר את החצר לא מכר אלא אוירא של חצר, והנה אין זה ענין להא דמספקא להש"ס לעיל ס"ה ע"ב דר"א סבר מוכר בעין יפה מוכר ע"ש, דהתם הוא רק במה שמכר בפירוש אבל למכור יותר ממה שפירש אינו מונח כלל בסוג של עין יפה. וכן פרשב"ם בהדיא לקמן ע"א ע"א בד"ה במוכר דאפילו למ"ד ע"ש, וזהו נמי כוונת רשב"ם הכא במש"כ וז"ל אלא אוירא אבל בתים ובורות לא מכר כלל

רשב"ם ד"ה אלא אוירא. ודמים מודיעים ליכא למימר דאין אונאה לקרקעות ע"כ. לטעמיה אזיל בזה לעיל ס"א ע"ב וע"ש בתוד"ה ש"מ ובתוס' לעיל ד"ז סוף ע"א ובמש"כ בחידושי שם

תוד"ה מעמלא דבתי. דאין השכירות משתלמת אלא לבסוף ול"ד למטלטלין. ע' קצוה"ח סי' צ"ה סק"ה

ע"ב ואיכא דאמרי אר"נ החזיק בחולסית קנה מצולה כו', וכהאי לישנא בתרא פסק הרמב"ם בפ"א הי"ט מה' מכירה, ובמה שמפרש שם דחולסית הוא הר גבוה ומצולה עמוקה קבל כן מרבו מהר"י מנ"ש ז"ל כמו שהוא לפנינו בפירושו שם, אע"ג דבפי' תיבת חולסית כתב מקום שנוטלין ממנו חול לזכוכית כפירשב"ם ע"א בשם ר"ח בד"ה חולסאות, אבל בסוף דבריו מסיק והחולסית גבוה והמצולה עמוקה והוי תשמישתיה לחוד

שם ת"ר המוכר בית הבד מכר את נסרים ואת היקבים ואת המפרוכות כו', ע' ב"י סי' רט"ו ובסמ"ע שם סק"ט מה שהשיג על הלבוש וע"ע שם בט"ז ובביאור הגר"א סק"ג

דף ס"ח ע"א מי סברת מאי שלחין באגי לא מאי שלחין גינונייתא שנאמר שלחיך פרדס רמונים. ברמב"ם רפי"ב מה' טוען כייל בזה שדות גנות ופרדסין, וע' בחידושי הריטב"א ריש מו"ק

ע"ב במשנה המוכר את השדה מכר את האבנים שהם לצורכה ואת הקנים שבכרם שהם לצורכו, ע' בת' הרא"ש כלל מ"א סי' ד' מה שלמד ממשנתנו לדין ירושה

דף ס"ט ע"א בעי ר"א מלבנות של פתחים מהו היכא דמחברי בטינא לא תיבעי לך דהא מחבר כי תיבעי לך דנקיטי בסיכי מאי תיקו, ע' בת' שיבת ציון סי' ק"י מאי דפשיט מהכא לענין מזוזות הקבועות בפתחי חדרים אם הם בכלל מכירת הבית

ע"ב ואע"ג דכי לא כתב ליה הכי קני אפ"ה שופרא דשטרא הוא, ע' בת' מהרשד"ם חח"מ סי' ר"ס

שם ארעא ודיקלי כו' יהיב ליה תרי דיקלי, פי' דסתם דיקלי הוא תרי, כדלעיל ס"א סוף ע"ב גבי סתם ארעתא, וע' בס' הצבא לבעל המאור הנדפס סוף ס' תמים דעים להראב"ד סי' רכ"ה מדה י"ג

שם ואי לית ליה זבין ליה תרי דיקלי, וכ' הרא"ש דהוא כדי לעמוד בדבורו ולא שיהא מחוייב לקנות לו שני דקלים דא"א מקנה דשלב"ל כו', וע' מה שהאריכו בזה בת' ושב הכהן סי' צ"ח ובת' הגרע"א סי' קל"ד וע"ע בת' הרדב"ז ח"א סי' פ"ו ובת' פמ"א ח"ב סי' ח'

רשב"ם ד"ה א"ר משרשיא מכאן למצרים מן התורה שהקונה את השדה קנה את המצרים עצמן כו', וביד רמה פי' ג"כ שלא יוכל המוכר לדחותו בשדה אחרת. וע' בשאילתות פ' בהר סי' קט"ו ובהעמק שאלה שם אות ז'

דף ע' ע"א מי אמרינן מיגו דאי בעי אמר נאנסו מהימן השתא נמי מהימן א"ד א"ל שטרך בידי מאי בעי א"ל מהימן, ע' בת' מהרי"ט ח"א סי' ע"א

שם ולימא ליה שטרך בידי מאי בעי כו', ע' בשמים ראש וכסא דהרסנא סי' נ' ובת' הגרע"א סי' קל"ז

רשב"ם ד"ה ואית דגרס. ומיהו היכא דליכא לטפויי שום דבר אין לנו לומר כיון דליכא לטפויי לגרועי נתכוין דדי לנו אם אינו מטפי ומרויח בשיורו אלא שיפסיד בתמיה עכ"ל, אמנם אין כן דעת הרשב"א מובא בריב"ש סי' ר"ז וז"ל ואף לר"ע עצמו לאו לטפויי דוקא קאמר אלא לומר לא לחנם אמרה אלא לצורך ולפעמים לגרועי כההיא דערכין די"ט א"ר יהודא האומר קומתי עלי נותן שרביט שאינו נכפף מלא קומתי עלי נותן שרביט הנכפף ומוקי לה התם כר"ע דדייק לישנא יתירה ואמר לגרועי כו', ועמש"כ בחידושי לערכין שם

ע"ב סוף סוף כי א"ל נאנסו לאו שבועה בעי ה"נ מאי נאמן נאמן בשבועה, ע' תומים סי' ע"ב ס"ט מ"ב ובקצוה"ח סי' ס"ט סק"ג

שם שטר כיס היוצא על היתומים דייני גולה אמרי נשבע וגובה כולו ודייני א"י אמרי נשבע וגובה מחצה כו', ע' בת' פנים מאירות ח"ב סי' י"ז

שם א"ל אנן דדייני גולה איפכא מתנינן לה, ע' בת' הגרע"א סי' רכ"ג ובתומים ס' ס"ט סק"ד

רשב"ם ד"ה נראה בעיני דה"ג ודכו"ע אית להו דנהרדעי וכן פר"ח ולא גרס סברוה כו' ע"כ, ע"ל ד"ב ע"א תוד"ה סברוה ובס' הצבא המובא בתמים דעים להראב"ד סי' רכ"ה מדה ד' ובהשגות הרמב"ן שם סי' רכ"ו.