אור הישר (נזיקין ב) כז

שם המוכר בית לחבירו וא"ל ע"מ שדיוטא העליונה שלי דיוטא העליונה שלו למאי הלכתא כו', ע' בת' מהרשד"ם חח"מ סי' ר"מ

תוד"ה ואמאי והא א"א מקנה דשלב"ל. לא הוה מצי לשנויי ר"מ הוא כו', ע' בתשובות הרא"ש כלל פ"ד סי' ב'

ע"ב רשב"ם ד"ה שאם רצה מוכר להוציא זיזין מדיוטא עליונה כנגד חצר של לוקח שמכר לו זה הבית והחצר מוציא כו' ע' בתוס' וברא"ש מה שמפרשים בשם ר"ת וע"ע בביאור הגר"א לחו"מ סי' רי"ב סק"ז

רשב"ם ד"ה ר"פ אמר. והא דתנן הבית והעליה של שנים שנפלו כו' התם בדחלקו כו', ע' בתוד"ה שאם ובביאור הגר"א לחו"מ סי' רי"ד ס"ק ל"א

דף ס"ד ע"א רשב"ם ד"ה בזמן שא"ל חוץ מאלו כו' לטפויי מילתא קאתי ושייר לו דרך ולרבנן לא אתא לטפויי כלל דבלא"ה שייר לעצמו דרך ולרווחא דמילתא אמר כן כו', הא דלא מפרש בפשיטות דר"ע ס"ל לישנא יתירא לטפויי מילתא קאתי ורבנן לא ס"ל הכי, כדמשמע מלשון הש"ס בנזיר ד"ז ע"ב ובערכין י"ט ע"א ע"ש, משום דאיהו לטעמיה אזיל לקמן קל"ח ע"ב במש"כ שם דרבנן נמי אודו דכל לישנא יתירא לטפויי קאתי ע"ש, ומשו"ה מפרש הכא דלגבי המוכר לא הוה כלל לישנא יתירא, וע' מהרי"ק סי' י"ב ובנחל יצחק ס"ס ס"א ובמה שהארכתי הרבה מאד בענין זה בחידושי לערכין שם, וע"ע בת' הרדב"ז ח"א סי' פ"ז ובת' הגרע"א ס"ס קנ"ב

ע"ב דאי אשמעינן בית משום דבעי צניעותא ו אבל שדה אימא לא כו', וקשה הלא בריש מכילתין אמרינן אסור לאדם לעמוד בשדה חבירו בשעה שהיא עומדת בקמותה, ומה"ט הזהיר רב יהודא לרבין בר ר"נ לא תזבין ארעא דסמיכא למתא כדאמרינן בב"מ ק"ז, ובמסקנא שם אא"כ מהדר ליה שורא ורתקא ע"ש, הרי דבשדה נמי בעינן צניעותא משום היזק ראיה, וי"ל דאע"ג דאיכא היזק ראיה גם בשרה אבל צניעות לא שייך אלא בבית, ולפ"ז צניעות והיזק ראיה תרי מילי נינהו, וע' רשב"ם לעיל נ"ט ע"ב במשנה ד"ה לא יפתח ושם ד"ס ע"א במשנה ד"ה חלון כנגד חלון. ואפילו בין גינה לבקעה מחלקו התוס' לעיל ד"ב ע"ב בד"ה גינה שאני לענין היזק ראיה, ומכש"כ בנוגע לבית דלזה לא שייך רק צניעותא

דף ס"ה ע"א ורב ירמיה בר אבא אמר שמואל הלכה כר"ע, ע"ל ד"ז ע"ב תוד"ה אין להם דרך

שם לימא אזדו לטעמייהו דאר"נ אמר שמואל האחין שחלקו אין להן לא דרך זה על זה כו' ורב אומר יש להן ופרשב"ם וז"ל דמוכר בעין רעה מוכר ומשייר לעצמו במה שמכר לאחיו כו' ע"כ, וקשה בשלמא לשמואל איכא למימר דאזיל לטעמיה לפ"מ דס"ל לקמן ק"ז ע"א האחין שחלקו לקוחות הן ומשו"ה אולי אפשר למיתלי קנין זה בעין יפה או בעין רעה כמו בלקוחות דעלמא, משא"כ רב הלא איהו סבר התם האחין שחלקו יורשין הן וכ"א בא בחלק ירושתו מכח אביו וכמו דלאביהם היה בזה דרך כמ"כ הבנים דאתו מכחו, ומה מקום לאמר דאזיל בזה לטעמיה לענין מוכר בעין רעה מוכר, ובהא דקאמר בתר הכי בעינא למידר ביה כי היכי דדרו ביה אבהתי כו', בזה לא נאיד הש"ס מדין מכירה לדין ירושה רק למימר דמכירה זו ל"ד למכירה דעלמא וצ"ע כעת, וע"ע בת' הריב"ש סי' תקי"ז

במשנה המוכר. את הבית כו' מכר את המכתשת קבועה, ופי' רשב"ם הקבועה בקרקע, וע' מה שהאריך בזה בת' פני יהושע ח"ב סי' צ"ח

שם בזמן שאמר לו הוא וכל מה שבתוכו הרי כולן מכורין ע' סוף ספר תמים דעים להראב"ד סי' רכ"ה מה שהובא בשם ס' הצבא מבעל המאור מדה י"ג

ע"ב רשב"ם ד"ה קבעו בקרקע וכיון שהיה תורת כלי עליו קודם שקבעו לא מיבטיל תו שם כלי מיניה כו', ע' בת' הרא"ש כלל ל"א סי' א'

רשב"ם ד"ה כוורת דבורים. מחוברת היא בקרקע בטיט, ע' בת' מהרש"ם ח"א סי' קל"ד. תוד"ה צינור. וכגון שחטטו באמצע לקבל צרורות כו', ע' בפיה"מ להרמב"ם והר"ש מקואות פ"ד מ"ג ובס' חזון איש מקואות סי' ה' אות ד'

דף ס"ו ע"א דף של נחתומין שקבעו בכותל ר"א מטהר וחכמים מטמאין. ע' בת' פני יהושע ח"ב סי' צ"ח ובנוב"י מ"ת סי' ק"ט וסי' קמ"ב ובאור שמח ספ"ו מה' מקואות

שם אי ר"א אפילו חקקו ולבסוף קבעו אי רבנן אפילו קבעו ולבסוף חקקו נמי. ע' בס' חזון איש כלים ריש סי' י"ט ולמקואות סי' ב' תנינא אות י"ג

רשב"ם ד"ה ואינה מקבלת טומאה. ודוקא במקומה אבל אם נטלה משם אז מקבל הדבש טומאה כו', ע' בת' מהרש"ם ח"א סי' קל"ד

תוד"ה ושאני. ואע"ג דמפיק להו מקרא לא הוי אלא אסמכתא כו' וכ"מ בפ' שתי הלחם א"ר יוחנן כו', ע' בס' אבן האזל ה' בית הבחירה פ"א הי"ח

תוד"ה מכלל דשאיבה דאורייתא. רשב"ם ור"ת מפרשי דכולו שאוב הוי דאורייתא כו', ע' בת' הריב"ש סי' קכ"ה ובת' הרדב"ז ח"א סי' פ"ה ובס' אהל משה ח"ג שער ספיקות שטיהרו חכמים פ"ג

בא"ד מכלל בסה"ד. ועוד אור"ת דדוקא במקוה חסר פוסלים מים שאובים אבל במקוה שלם