אור הישר (נזיקין ב) כו

במשנה לקח חצר ובה זיזין וגזוזטראות הרי זו בחזקתה, ע' בת' הרא"ש כלל צ"ט סי' ה'

רשב"ם ד"ה וירא את ישראל שוכן ראה האיך שוכנים ולפיכך אמר מה טובו אהליך כו' אמר ראויין הללו כו' מדכתיב התם מה טובו אהליך קדייק ע"כ, ויל"ד הלא בסנהדרין ק"ה ע"ב נדרש האי קרא על בתי כנסיות ובתי מדרשות ולא על דירות של אהליהם הפרטיים, ושם אדרבה רצה לקללם בזה שלא תשרה שכינה עליהם ע"ש. ואף שהשי"ת הפך רצונו לברכה, אמנם עכ"פ לפי שבשני המקומות ר' יוחנן אמרם וע"פ פרשב"ם קשה, וע' בתוד"ה ראויין ובמש"כ בחידושי שם וצ"ע

תוד"ה ראויין הללו שתשרה שכינה עליהם. מסיפא דקרא דריש דכתיב ותהי עליו רוח אלקים ע"ב, וכה"נ ברי"ף וברא"ש ע"ש, ונראה דקשה להו מנלן להביא ראיה מדברי בלעם לדינא, הרי י"ל דאיהו שבחינהו רק משום דמנהגם מצא חן בעיניו, משו"ה כתבו מיד ותהי עליו רוח אלקים, הרי דהסכים הקב"ה על ידו ומעתה שפיר ילפינן מיניה נמי לדינא

ע"ב ר' יוחנן אמר אינו מחזיר משום דר"י דא"ר יהודא מצר שהחזיקו בו רבים אסור לקלקלו כו' ע' בת' הריב"ש סי' רנ"ג ובת' משאת בנימין סי' ד' ובת' פני יהושע ח"ב סי' צ"ד

שם לקח חצר מסויידת מכויירת מפוייחת. ה"ז בחזקתה, ע' שאילתות פ' יתרו סי' נ"ז ובהעמק שאלה שם אות ד'

רש"י ד"ה ואיפכא איתמר. דמוקמינן לר' יוחנן כר"י דהלכתא כוותיה וקיי"ל כרב יהודא בהך, ע' בת' שארית יוסף סי' כ"ט

תוד"ה מוטב. בדבר שאין ידוע אם יקבלו כשנמחה בהן אם לאו צריך למחות כו' אבל בדבר שאנו יודעים בבירור שלא יקבלו אמרינן מוטב שיהיו שוגגין, הנה מלשון התוס' משמע דכשיודעים בבירור שלא יקבלו אז אין חוב עליו להוכיחו, הלא טפי הי"ל לאמר דאז מצוה או חובה עליו שלא להוכיחו, כדאמרינן ביבמות ס"ה ע"ב כשם שמצוה על אדם לאמר דבר הנשמע כך מצוה על אדם שלא לאמר דבר שאינו נשמע ר' אבא אמר חובה שנאמר אל תוכח לץ פן ישנאך כו', וכה"נ בירושלמי סוטה פ"ח ה"ב ושם בחגיגה ספ"א ובתרומות ספ"ה, וע' בהגהות מיימונית פ"ו מה' דעות אות ג' וצ"ע

דף ס"א ע"א במשנה המוכר את הבית לא מכר יציע ואע"פ שהיא פתוחה לתוכה, ע' בת' מהרשד"ם חח"מ ס' רע"ו

שם ולא את הגג בזמן שיש לו מעקה גבוה עשרה טפחים, ע' בת' דבר אברהם סי' ל"ז ענף ו'

ע"ב ואי א"ל ארעתא סתמא מיעוט ארעתא שתים ואי א"ל כל ארעתא כו', עמש"כ הבעל המאור בס' הצבא הנדפס סוף ס' תמים דעים להראב"ד סי' רכ"ה מדה י"ג ובתוס' ב"מ ס"פ השואל

תוד"ה אלא דקרו. וכשרוצין להשכיר בית כו', בב"ח גריס להזכיר בזיי"ן, וכן גריס נמי בת' שבות יעקב ח"ג סי' ק"פ

תוד"ה ארעתא. ואין נראה לר"י דהתם נמי הואיל וסופה לחזור לבעלים הוי משאיל מוחזק כו', ע' תומים סי' מ"ב ס"ק ט"ו ובקצוה"ח שם סק"ב

דף ס"ב ע"א תוד"ה ומודה רב. אע"ג דלא הודה לו אלא שלא חש להשיבו כו', כה"ג בב"ק ד"כ סע"ב איהו סבר מדשתיק מודה ליה ולא היא אשגוחי לא אשגח ביה, וע"ע במלחמות פ"א דסוכה אהא דאותו טפח היכן מעמידו ובת' מהרש"ם ח"ב סי' רכ"ו אות כ"ז

ע"ב ולא היא חזינא להנהו שטרי דנפקי מבי מר וכתב בהו הכי פלגא דאית לי בארעא פלגא פלגא בארעא דאית ריבעא, ע' בר"ן ובת' הרדב"ז ח"א סי' צ"ח

רשב"ם ד"ה ריבעא זבין ליה רביע השדה דהיינו חצי חלקו דה"ק ליה החצי אני מוכר לך מקרקע שלי ע"כ, ואע"ג דלא חלקו ולא הוברר חלקו בזו השדה כו', וע' בת' מהר"ח או"ז סי' קכ"א

תוד"ה איתמר. הממע"ה ואוקי ממונא בחזקת מריה בין היכא דמספקא בעובדא היכי הוה כו' בין מספקא לן בדינא כו', ע"ל ל"ב ע"ב ברשב"ם ובתוס' ד"ה והלכתא ולקמן ק"ה ע"ב וקס"ו ע"ב ובמהרי"ק שרש קי"ח ובת' לחם רב סי' קנ"ד

בא"ד והיכא דלא איתמר הלכתא לא כמר ולא כמר וס"ל לדיין כחד מינייהו ועבד מאי דעבד עבד כו'. ע' מה שהוכיח הש"ך ר"ס כ"ה מדברי התוס' דהכא ומה שדחה לדבריו שמ בתומים סק"ב

תוד"ה חזינא. כלומר היו מגבין פלגא כו' ע"כ וזהו דלא כפי' רשב"ם וע' מה שהאריך בזה בת' כנסת יחזקאל סי' פ"ו

דף ס"ג ע"א האומר תנו חלק לפלוני בבור סומכוס אומר אין פחות מרביע כו', ע' בת' הרדב"ז ח"א סי' צ"ג

שם בן לוי שמכר שדה לישראל כו' ואם אמר לי ולבניי מת יתן לבניו, ע' בת' הריב"ש סי' רנ"ז ובמל"מ ה' מכירה ס"פ כ"ד

שם אמאי אין אדם מקנה דשלב"ל, והנה ברא"ש הקשה הלא אדם מתנה בדשלב"ל, וע' בב"י סי' ר"ט ובמה שהאריך בזה במחנה אפרים ה' מוכר דשלב"ל סי' ה' וע"ע בעמק יהושע סי' י"א

שם כיון דא"ל ע"מ שמעשר ראשון שלי שיורי שייריה למקום מעשר, ע' בת' הריב"ש ס"ס קמ"ה ובת' מהר"ח או"ז סי' רל"א ובת' מקום שמואל סי' פ"ח.