אור הישר (נזיקין ב) כה

ע"ב שהיה ר"ע אומר דבר ולא חצי דבר ורבנן האי דבר ולא חצי דבר מאי עבדי ליה כו', מהכא משמע דהאי דבר ולא חצי דבר ס"ל לכו"ע, אולם לאו דוקא גבי עדות דכתיב ע"פ שנים עדים יקום דבר קפיד רחמנא שיעידו דבר שלם. אלא כל היכא דכתיב בקרא תיבת דבר, הבינו חז"ל דצריך להיות דבר ולא חצי דבר. דהא גבי נביא השקר דכתיב אשר יזיד לדבר דבר צריך נמי שיהיה דבר שלם כדפירש"י ס"פ הנחנקין בד"ה פטור דהתם דבר כתיב כו'

ובהכי היה מקום ליישב כל קושיות התוס' בד"ה ורבנן שהעירו מהא דחמשה בקר ולא חמשה חצאי בקר ומכופר ולא חצי כופר ומחמש ולא חצי חמש ע"ש, דלפמש"כ אין כוונת הש"ס על הענין אלא על תיבה הפרטית כל היכא דכתיב דבר, כנלע"ד לולא דברי התוס'

תוד"ה אלא מעתה. דבין חיטי ושעורי לא דייקו אינשי אע"ג דדייקי בין מנה שחור למנה לבן כו', ע' תומים סי' ל' סק"ה

דף נ"ז ע"א במשנה אבל עשה מחיצה לבהמתו גבוה עשרה טפחים כו', ברמב"ם פי"ב הי"ד מה' טוען כ' דאם היה מקום מסויים אין נ"מ אם העמיד שם מחיצה או לא, אולם כ"ז הוא בחצר חבירו משא"כ בחצר השותפין הם מקפידין דוקא על המחיצה כדביאר דבריו בפ"ה ה"ה מה' שכנים, וע' בת' הריב"ש סי' רמ"ח ובמה שהאריכו בסוגיין מפרשי הטושו"ע בסי' ק"מ

ע"ב הכא בחצר השותפין עסקינן דבהעמדה כדי לא קפדי אמחיצה קפדי, ע' בת' מהר"ח או"ז סי' קנ"ח

שם גבי ממונא לקולא כו', הנה בכ"מ בש"ס מצינו ספק ממונא לקולא ובכל המקומות ל"ד לדהכא, דהתם איכא מוחזק ותובע, ובהא דאמרינן ממונא לקולא, קולא זו היא לנתבע משום דהוא מוחזק ואידך הוי מוציא מחבירו ועליו הראיה וע' תוס' ב"מ צ"ה ע"א ד"ה איתמר, משא"כ הכא דהוא חצר השותפין ואין אחד מוחזק יותר מחבירו, וכ"א מהם עלול לתבוע זכות העמדת בהמותיו בחצר זה. והבאת הראיה דהכא אינו כמו בעלמא על חזקת המקום רק אם הוא מהנך דקפדי. וע' בת' מהרי"ק סי' קע"א

שם בכל שותפין מעכבין זא"ז חוץ מן הכביסה כו', ע' בת' מהרשד"ם חח"מ סי' רס"ז ובת' מהר"ח או"ז סי' קנ"א

רשב"ם ד"ה לחומרא. ואסורין ליכנס לחצר דדילמא מהנך דקפדי נינהו וכל ספק איסורא דאורייתא לחומרא ע"כ, הנה לפ"מ שפירשב"ם בד"ה אסורין ליכנס לחצר דכל אחד קם בכניסתו לחלק חבירו בלא יחל דברו ע"ש, ולפ"ז גם בסיום דבריו אהא דואסורין ליכנס לחצר דמפרש דהוא משום דכל ספק איסורא דאורייתא לחומרא, ג"כ הכוונה דאיסור הכניסה היא דאורייתא מקרא דלא יחל כדמשמע קצת ברור מדבריו כנ"ל, וא"כ יש להוכיח דדעת הרשב"ם היא דספק איסורא דאורייתא לחומרא הוא דגם החומרא היא מדאורייתא כדעת הרמב"ן והרשב"א ודלא כדס"ל להרמב"ם והראב"ד דהחומרא היא מדברי סופרים. וע"ל ד"פ ע"ב ברשב"ם ד"ה מפני שהוא עבודה ובד"ה הלכך גבי שביעית, וכבר האריכו האחרונים בשיטות הראשונים בזה וע' ש"ש שמעתא א' רפ"א

דף נ"ח ע"א ר' בנאה הוה קא מציין מערתא כי מטא למערתא דאברהם כו'. ע' בת' הרשב"א סי' תי"ח בד"ה ר' בנאה ובתשב"ץ ח"ג סי' כ' ובמש"כ בחידושי לב"מ פ"ה ע"ב וע"ע מש"כ הגאון מלבי"ם ז"ל במאמר תורה אור לפ' בראשית

שם מאי קא עביד אברהם א"ל גאני בכנפה דשרה וקא מעיינה ליה ברישיה, ע' משך חכמה פ' וירא בפסוק כל אשר תאמר אליך שרה

שם נסתכלת בדמות דיוקני בדיוקני עצמה אל תסתכל, ע' אלשיך לפ' בראשית בפסוק נעשה אדם

שם ההוא דבריה הוה לא אזל אמר להו כולהו נכסי דהאי, וכ' בת' הרא"ש כלל ע"ח סי' ג' שפסק כן מטעם אומדנא דוגמת שלמה המלך שנתן הילד החי לאותה שאמרה והמת אל תמיתוהו, וע' מכות כ"ג ע"ב

תוד"ה מציין. וי"ל דאברהם נקרא אדם דכתיב האדם הגדול כו', ע' בס' כמו השחר אות א' דף ד' ע"א

ע"ב במשנה חלון המצרית אין לה חזקה ולצורית יש לה חזקה, ע' בת' הריב"ש סי' ת"ט

דף נ"ט ע"א א"ר זירא למטה מארבע אמות יש לו חזקה ויכול למחות כו' ע' מהר"י מנ"ש בריש מכילתין ובת' הריב"ש סי' תע"א

שם לימא בכופין על מדת סדום קא מיפלגי דמ"ס כופין ומ"ס אין כופין לא דכו"ע כופין כו', ע' בת' הגרע"א סי' קנ"א ובקצוה"ח ר"ס קנ"ד

שם אמר שמואל ולאורה אפילו כל שהו יש לו חזקה, ע' נוב"י מ"ת חא"ח סי' ט"ז

תוד"ה החוט המשולש. והא דמזכיר ר' אושעיא קודם ר' חמא אביו במחלוקת לפי שהיה גדול יותר מדאי כו', ע' קונטרס שער התירוצים

ע"ב במשנה לא יפתח אדם חלונותיו לחצר השותפין כו' ע' בת' הרא"ש ריש כלל ק'

שם מעשה באדם אחד שפתח חלוניו לחצר השותפין ובא לפני ר' ישמעאל בר"י א"ל החזקת בני החזקת ובא לפני ר' חייא אמר יגעת ופתחת לך יגע וסתום, עמש"כ בזה בת' מהרי"ט ח"א סי' ק"ז

דף סמ"ך ע"א א"ר הונא מאי חדר שחלקו בשנים ומאי עלייה אפתאי, ע' בת' מהר"ח או"ז סי' קנ"א.