אור הישר (נזיקין ב) כד

רעים שהן מחוברין בגוף הקרקע כדביאר בנה"מ סי' קצ"ב בשו"ת שם ד"ה ונקיון העפר

רשב"ם ד"ה הצר צורה צורת חיה או עוף כו', ע' בת' לחם רב סי' ט"ו

תוד"ה אדעתא. דלעולם לא קני אא"כ מתכוין לקנות כו', מדברי התוס' משמע דאם אך מתכוין לקנות קני ואע"ג דלא אמר בפירוש זכתה לי נמי זכתה לו, כמש"כ התוס' בב"מ י"א ע"א וע"ש בד"ה זכתה ובד"ה ה"מ ושם כ"ו ע"א ד"ה דשתיך וע"ע בת' עונג יו"ט סי' ל"ב ובמחנה אפרים ה' קנין משיכה סי' ד' ובשער משפט ס"ס ער"ה ובת' אגודת אזוב חא"ח סי' ה'

ע"ב ומלכא אמר מאן דיהיב טסקא ליכול ארעא. עא. ע' בת' הר"ן סי' ב' ובת' הריב"ש. סי' רכ"ח

שם נכסי עכו"ם הרי הן כמדבר כו', ע' בת' מהרשד"ם חח"מ סי' קע"א וסי' רכ"ה וע"ע בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' כ"ח

רשב"ם ד"ה הרי הן כמדבר. ומיהו נראה בעיני דהאי שני רשע מיקרי כו', ע"ל כ"א ע"ב תוד"ה מרחיקין ובת' רדב"ז ח"א סי' ק

רשב"ם ד"ה והאמר שמואל. כל מסים כו' ובע"כ שכל בני המלכות מקבלים עליהם מרצונם חוקי המלך ומשפטיו והלכך דין גמור הוא כו', ע' בת' מהר"ח או"ז סי' רנ"ג. תוד"ה עכו"ם מכי מטא זוזי לידיה אסתלק ליה כו'. ע' תוס' קידושין י"ד ע"ב ד"ה הואיל ובבכורות רפ"ב ובתומים סי' קכ"ג ס"ק י"ב

תוד"ה וישראל. וצ"ל דאנן סהדי שלא היה בדעתו אלא כמות שהוא רגיל לקנות עם ישראל דהיינו בשטר כו', ע' אור שמח רפ"א מה' מכירה ובת' באר יצחק חא"ח סי' ז'

דף נ"ה ע"א וה"מ לטסקא אבל לכרגא לא מ"ט כרגא אקרקף דגברי מנח, ע' בת' מהר"ח או"ז סי' ק"י ובת' מהרי"ק סי' ט"ז

רשב"ם דנה וה"מ דמסייע ליתן במס הקהל כגון דאצילתיה מתא עבדי המלך היו תובעים לו לבדו כו' ע' בת' מהרי"ק סי' קכ"ד

רשב"ם ד"ה והשלולית קבוצת מי גשמים כו', הנה פירושו מתאים עם פירש"י במנחות ע"א ע"ב שלא כפי' התוס' שם בשם הירושלמי דפאה כל שהיא מושכת ע"ש, אכן קשה לפ"מ דהרשב"ם גופיה מסיק בתר הכי דפלוגתא היא בב"ק ס"א ע"א בפירושא דשלולית. א"כ כל פירושו שהוא מקדים הוא למותר, דק אם נימא דשמואל קאמר מקום שמי גשמים שוללין. ואיהו מפרש דהאי שוללין הוא קיבוץ וכדפירש"י- בב"ק שם. אבל הוא דוחק, וצ"ע כעת. תוד"ה א"כ. אבל למס המלך אפילו קרקע שוה אלף זוז משועבדת לדבר מועט, ע' בת' הרדב"ז ח"א סי' צ"ו

ע"ב דתנן הנכנס לבקעה כו', ע' בכורות כ"ז ע"ב תוד"ה וכי הזאה

תוד"ה ר"א קמא. נהי דבטומאה מחמירי לטמאות אפילו בספק ספיקא ביי"נ שריא ס"ס כו' ע' בת' שיבת ציון סי' ע"ח

דף נ"ו ע"א במשנה היו שנים מעידים אותו שאכלה שלש שנים ונמצאו זוממין משלמין לו את הכל, והקשה בנמו"י היכי דמי אי כשהוזמו קודם גמ"ד אין להם לשלם כלום כדאיתא במס' מכות ד"ה ואם לאחר גמ"ד כיון דקא מחזיק בגויה זכה בו מיד והו"ל כאשר עשה וע"ש מה שתירץ וע"ע בנובי"ק חאה"ע סי' ע"ב בהגה"ה

ולעד"נ ליישב עפמ"ש בכריתות כ"ד ע"א שוה"נ שהוזמו עדיו כל המחזיק בו זכה בו ואמר רבא מסתברא דהוא דוקא כגון דאמרו נרבע שורו אבל אמרו לו רבע שורו הוא בעצמו מידע ידע דלא רבע ולא מפקר ליה וטרח ומייתי עדים ע"ש, ולכאורה צריך להבין כיון דב"ד גמרו דינו של שור ליסקל הלא ע"י הגמ"ד נפקע בעלות הבעלים מן השור ואיזה זכות יש להם להפקירו או שלא להפקירו, ובע"כ דאף דלכל הדברים יהיה הגמ"ד של הב"ד שריר וקים אבל בנוגע להזמה מתלי תלי וקאי, דהא אם בשעת גמר דינם היו יודעים הב"ד שזוממין ממשמשין ובאין ודאי לא היו חותכין פסק דינם עד בירור המזימין, ולכן גם אם פסקו הדין ע"פ עדים הראשונים אף כי דין אמת הוא לשעתו אבל כשבאו המזימין בטל דינם למפרע, ובזה בא רבא וחידש דאם הוא בעצמו מידע ידע שיוכל להביא עדי הזמה אז לא יצא השור מרשותו ולא מפקר ליה. ומעתה י"ל דכל דין כאשר זמם ולא כאשר עשה מיירי כשלא ידעו הבעלים שיש עוד מזימים אז ע"י גמ"ד לפ"ד העדים הראשונים יצא הדבר לגמרי מרשות הבעלים, ואחרי אשר באו המזימים מעצמם שפיר הוי כאשר עשה, אולם משנתינו איכא לאוקמי כשבעל השדה ידע שיש לו מזימים וא"כ לא נפקא השדה מרשותו אע"ג שהיה לאחר גמ"ד, דלגבי הזמה לא עדיף חזקת המזיק לאחר גמ"ד מחזקתו דקודם גמ"ד, ולהכי לא מתקיים בזה כאשר עשה

תוד"ה ערדיסקיס תימא דמשמע אסיא בחו"ל היא וא"כ היכי קאמר כו' הוו קאזלי לעבר השנה באסיא והתניא בפ"ק דסנהדרין דאין מעברין אלא ביהודה ובשלמא ר"מ דעיבר השנה בעסיא איכא למימר דלא הניח כמותו בא"י כו' ע"כ, ויל"ד הלא לפ"מ דאמרינן בירושלמי סנהדרין פ"א ה"ב דכשאין יכולין לעבר אותה בא"י מעברין אותה בחו"ל ירמיה יחזקאל ברוך בן נריה עיברו בחו"ל, ומובא בתוס' סנהדרין י"א סוף ע"ב וביבמות קט"ו סוף ע"א, א"כ מאי הקשו הכא, הלא י"ל מפני אונס ודחק שלא היה אפשר לעבר בא"י, וגם גבי ר"מ אפשר דהכי. הוה. ומאי דוחקיה לאמר שלא הניח כמותו בא"י וצ"ע.