אור הישר (נזיקין ב) רכו

פקחים נקנין במשיכה מפני שאמרו נכסים שאי"ל אחריות נקנין בחזקה. והק' בנחלת יעקב האיך תליא משיכה בעבדים פקחים וכן הא דקתני מפני שאמרו מה נתינת טעם הוא ע"ז דנקנין במשיכה ועוד שהוא היפך האמת דקיי"ל נכסים שאי"ל אחריות אין נקנין בחזקה אלא במשיכה כדאיתא בקידושין דכ"ו וע"ש מה שתירץ

ונלע"ד עפ"מ דגריס בנוסחא החדשה מפני שאמרו נכסים שאי"ל אחריות נקנין במשיכה ושיש להם אחריות נקנים בהזסה ע"ש, ועפ"ז תתבאר הסוגיא ברווחא, דהנה בב"ב ק"נ ושם קנ"א אמרינן דעבדים קרקעות מטלטלין ובהמות כו' כולהו איקרי נכסי ע"ש, והכא כלל בכלל הירושה שהניח הגר נכסים ועבדים, וכלל גדול הוא דלזכות בנכסי הגר צריך כוונה אל הקנין ואי לא לא קנה כדכ' התוס' בב"ב נ"ד ע"א ע"ש. והשתא אם העבדים כשקנו עצמם בני חורין לא היו פקחים אז היו שמחים בחלקם במה שקנו א"ע ב"ח דדיו להפקיע א"ע מן השיעבוד ופתאם יצאו מ מעבדות לחירות, אבל לא עלתה על דעתם שבהזדמנות זו יוכלו ג"כ לזכות בשאר נכסי הגר שהניח עמהם, ומכש"כ שלא ידעו אופני הקנינים של משיכה וחזקה עם הכוונה לקנות עי"ז. משא"כ אם העבדים היו פקחים ויודעים לכלכל כל הקנינים ע"פ הדין יחד עם שכל האנושי, אז לא היו מסתפקים עם קנינם העצמי, רק באותה שעה שיקנו א"ע יוכלו לקנות בבת אחת כל נכסי אדוניהם ולשלוט גם על העבדים הטפשים כדתנן בקידושין כ"ב עבד כנעני נקנה בחזקה ותניא בברייתא כיצד בחזקה התיר לו מנעלו כו' ואמר שמואל התם עבד כנעני נקנה במשיכה כיצד תקפו ובא אצלו קנאו כו' ע"ש, נמצא דאע"ג שהניח חגר בן ובת מ"מ יצאו הבנים נקיים מנכסי אביהם והעבדים הפקחים יכנסו בחריקאיה דמרייה, בכל הנכסים והעבדים הטפשים גם יחד, וזמש"א אם היו העבדים פקחים ר"ל שידעו להשתמש בשעת הכושר כזאת כנ"ל, אז נקנין במשיכה היינו כל הנכסים שקנינם הוא בדין משיכה ויחד עמהם העבדים הטפשים כדאמר שמואל בקידושין שם, והנכסים שי"ל אחריות נקנין להם בחזקה וספיר שייך הנתינת טעם דקאמר בסוגיין מפני שאמרו כו' ולכלכל כל הקנינים לא יתכן רק אצל פקחים

והנה בקדושין כ"ב ע"ב בהא דמר זוטרא חפץ לזכות בעבדיה דר' יהודא הנדואה קאמר דר' יהודא הנדואה גר שאין לו יורשין הוה ע"ש, והשתא קשה לפי המבואר הכא אפילו הי"ל בנים שנתגיירו עמו ג"כ נכסיו ועבדיו בני חורין וא"כ מר זוטרא דקא בעי רק לזכות בעבד זה קודם שיזכה בעצמו כדפירש רש"י ותוס' שם, הרי אין להם להקדים בגמרא דגר שאין לו יורשים הוה, די"ל דהתם אתא לאפוקי בזה שלא הי"ל בנים אחר שנתגייר, דהא דאינן יורשין לא מד"ת ולא מד"ס הם רק אלו שנולדו בגיותו ושנתגיירו עמו כדאמרינן שם י"ז ע"ב, ובע"כ דהתם כוונת הש"ס שאין לו יורשים ישראלים שנולדו אחרי הגירות

אמנם ע"פ הגרסא שלפנינו בפנים דגריס והניח בן ובת שנתגיירו עמו, עפ"ז אפ"ל דהחדוש הוא בסוגיין דאע"ג דלענין מצות פו"ר שפיר מקיים בזה שהוליד בגיותו זכר ונקבה כר' יוחנן ביבמות ס"ב ע"א, אפ"ה לענין ירושת הגר אין לבנים אלו דין ירושה ונכסיו ועבדיו בני חורין

פ"ד וגר לא תונה ולא תלחצנו לא תונה לו בדברים ולא תלחצנו בממון אל תאמר לו אמש היית עובד הבל ואתה מקודם עד עכשיו חזיר בין שיניך אתה עומד ומדבר עמי כו', במשך חכמה לפ' משפטים בפסוק מכשפה לא תחיה גריס, אמש היית עובד הבל ועתה מקודש עד עכשיו חזיר בין שיניך עתה עומד ומדבר עמי כו' ע"ש

שם ראב"י אומר לפי שסורו רע הזהיר עליו הכתוב במקומות הרבה כו', הנה טעמא דסורו רע הוא בשם ר' אליעזר הגדול בב"מ נ"ט ע"ב, והתם לא קאמר בלשון מקומות הרבה אלא בל"ו מקומות ואמרי לה במ"ו מקומות והרמב"ם בתשובתו לר' עובדיה הגר דפוס ירושלים סי' שס"ט אחז מספר הל"ו. מסכת כותים

פ"א דרכי כותים פעמים כעכו"ם פעמים כישראל ורובן כישראל כו'., הנה משמע שלא היתה מסכת זו לא לפני הבית שמואל באה"ע סי' מ"ד ס"ק י"ג ולא לפני הש"ך ביו"ד סי' קנ"ט סק"ה וע' שער משפט קונטרס שער דעה סי' קנ"ט סק"ב ובמה שהארכתי בחידושי לחולין ד"ו ע"א

פ"ב שוה הכותי לישראל לכל נזיקין שבתורה ישראל שהרג את הכותי וכותי שהרג את ישראל שוגג גולה מזיד נהרג, ואילה"ק כי יכה את רעהו כתיב, די"ל דבספרי פ' שפטים תניא מה ת"ל רעהו ג' פעמים חד לגופיה וחד למעט עכו"ם ואידך למעוטי גר תושב ע"ש וממילא מובן דכותי לא איתמעט והוי בכלל רעהו, ולפ"ז שבוש הוא בשארי