אור הישר (נזיקין ב) רכה

ופסיעה שפסעת מעלה עליך כאילו היית שופך דמים כו', ע' שמחות ספ"ד ובמפרשים ובתוס' כתובות י"ז ע"א ד"ה מבטלין ובעקידה פ' לך שער י"ז

פ"ט אם הלוית לו מאומה בשעת דחקו יתקיים עליך אז תקרא וה' יענה, הנה ביבמות ס"ב ע"ב ובסנהדרין ע"ו ע"ב מסמיך אהאי קרא עוד מדות טובות. וע"ש בתוס' ד"ה והמלוה וברש"י ותוס' חגיגה ד"ה סוף ע"א

פ"י רבן גמליאל אומר דור שבן דוד בא בית הועד יהיה לזנות הגליל יחרב ואנשי הגליל יסובבו מעיר לעיר ולא יחוננו כו', הנה בשילהי סוטה היא סתם משנה, ובברייתא דסנהדרין צ"ז ע"א נשנית בשם ר' יהודה. ושם הגרסא והגבלן יאשם ואנשי הגבול כו', וברש"י סנהדרין כ' ה"ג והגבלן, משמע דגרסא מדוייקת היא, ועל זה מפרש גבלן מקום ששמו כך ישתומם ואנשי הגבול אנשי גבול א"י ל"א אנשי גזית סנהדרין ע"ש, ובכל אלו צריך פירוש לפירושו, ולולא דבריו ז"ל היה נלע"ד דמאמרם ז"ל קאי על התורה ולומדיה, ומשום דלא לכבוד לבאר בהדיא, אמרו כן דרך מליצה שלא יהיה העלבון מורגש כ"כ, וקרא לתוה"ק בלשון גבלן, שהוא מגביל בין ישראל לעמים בין איסור להיתר בין טומאה לטהרה, ועל גבלן זה אמרו יאשם, ואנשי הגבול הם העוסקים בה יסובבו מעיר לעיר ולא יחוננו, וזהו מה שיעיד הנסיון המר בעוה"ר בדורנו עיקבא דמשיחא, השי"ת יחיש גאולתנו ופדות נפשנו בב"א

פי"א אמר בר קפרא גדול השלום שכן מצינו שדברה תורה לשון בדאי כדי להטיל שלום בין אברהם לשרה כו', ע' ספרי נשא פיסקא מ"ב ובמד"ר שם פי"א ובירושלמי פאה פ"א ה"א ובתנחומא פ' צו סי' ז' ובפ' שופטים סי' י"ח ובעקידה שער ע"ד. מסכת גרים

פ"א כל המתגייר משום אשה כו', אין זה גר וכן היו ר' יהודא ור' נחמיה אומרים כל אותם שנתגיירו בימי מרדכי ואסתר אינם גרים כו', והנה ביבמות כ"ד ע"ב דייק ממשנה דהתם דגירות בשביל נשואין מהני בדיעבד ומסקינן שם הלכה כדברי האומר כולם גרים הם ורק לכתחילה אסור משום הסר ממך עקשות פה כו' ע"ש

והנה בקידושין ס"ב ע"א אהא דקאמר כל שבידו לאו כמחוסר מעשה דמי פריך הש"ס מהא דתנן התם האומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שאתגייר לאחר שתתגיירי לאחר שאשתחרר כו' בשלמא כולהו לאו בידו אלא גר הוו בידו ומשני גר נמי לאו בידו משום דגר צריך שלשה משפט כתיב ביה כדין מי יימר דמזדקקי ליה הני תלתא ע"ש. ואלה"ק הלא בשבת מ"ו ע"ב דחי בכה"ג דאי לא מזדקק ליה חכם סגי בג' הדיוטות, די"ל דגבי גירות אם נתגיירו בפני הדיוטות הוו רק ספק גרים כדכ' הרמב"ם בפי"ג הט"ו מא"ב על הק"ן אלף שנתגיירו בימי שלמה שהיו רק בחשש גרים בעיני בית דין הגדול מפני שנתגיירו בפני הדיוטות וע"ש הי"ז ובתוס' יבמות שם ד"ה לא בימי דוד, אך קשה מדוע לא יזדקקו ליה מומחין הרי לא אשכחן בגר שבא להתגייר בזה"ז דלא מזדקקינן ליה, רק שאוסרים לו מה ראית שבאת להתגייר כו' אבל אם אמר יודע אני ואיני כדאי מקבלין אותו כדאמרינן בריש פרקין, וביבמות מ"ז מסיק ואין מרבין עליו ואין מדקדקין עליו כדכתיב ותרא כי מתאמצת היא וגו' כו' ע"ש, ולפ"ז מה מקום להש"ס לדחות מטעם מי יימר דמזדקקו ליה הני תלתא, ובע"כ דלכתחילה אין מקבלין גרים לשום אישות אליבא דכו"ע כנ"ל, והיינו דאמרינן במנחות מ"ד ע"א דר' חייא קאמר לה בתי שמא עיניך נתת באחד מן התלמידים וה"נ הוא ביו"ד סי' רס"ח סי"ב, ולפ"ז אם יתגלה להב"ד דקבלת הגירות הוא בשביל אישות לא יקבלוהו כדאמרינן הכא וביבמות שם ומשו"ה שפיר מקרי לאו בידו

פ"ב א"ר מתיא בן חרש משום ר"ש לא נחלקו ב"ש וב"ה על גר שנתגייר מהול ועל תינוק שנולד מהול על מה נחלקו על תינוק שנולד מהול בשבת שבש"א דוחין עליו את השבת להטיף ממנו דם ברית ובה"א א"צ ע"כ, משמע דבחול אין נ"מ לר' מתיא בין גר שנתגייר כשהוא מהול בין תינוק נולד מהול בשניהם א"צ להטיף ד"ב, אבל התוס' בשבת קל"ה ע"א ד"ה לא נחלקו וכן הרא"ש שם הביאו דעת בה"ג דקטן א"צ וגר צריך, וע' שאגת אריה סי' נ"ד ובהעמק ש שאלה לשאילתות ר"פ וירא

שם ר"א אומר גר שנתגייר צריך שיפריש רביעית לקנו ר"ש אומר א"צ, הנה בר"ה ל"א ע"ב ובכריתות ד"ט ע"א ובירושלמי שלהי שקלים לא נזכר בזה דעת ר"א רק מסתמא דברייתא, והתם קאמר ר"ש כבר בטלה ריב"ז מפני התקלה, ובר"ה הוא בשם רשב"א, אבל עכ"פ, לא מפני שא"צ אלא הוא בגדר איסור אחרי תקנת ריב"ז משום חששא דמעילה כדכ' בח"ס חי"ד סי' רמ"ב

פ"ג. גר שמת והניח בן או בת (גרסת נוסחא חדשה) שנתגיירו עמו נכסיו ועבדיו ב"ח אם היו העבדים