אור הישר (נזיקין ב) רכז

ספרים דגרסי במכות ד"ח ע"ב הכל גולין ע"י ישראל לאתויי מאי לאתויי עבד ועכו"ם. רק צ"ל עבד וכותי, וכן צ"ל בכל הסוגיא שם, דעכו"ם ממועט מכלל רעהו כברייתא דספרי וגרסת כותי שם מתאמת עם ברייתא דהכא. וה"נ מבואר בפיה"מ להרמב"ם במכות שם וז"ל הכל גולין ע"י ישראל להביא כותי ועבד ואמרו חוץ מגר תושב ר"ל דגר תושב כשהרג את ישראל אינו גולה אלא נהרג אבל כשהרג ישראל לגר תושב יגלה ישראל ע"ש, ואף שהראב"ד בפ"ה ה"ג מה' רוצח גריס במכות שם עבד ועכו"ם, אבל גם אפשר דט"ס הוא וצ"ל כותי במקום עכו"ם, אמנם כלל דבריו שם קשים להולמם מדוע צריך לדייק לפי שהוצרכו להביא עבד ועכו"ם מן הריבוי אלמא גר תושב אין גולין עליו ואין נהרג עליו ע"ש, הלא מלבד משה"ק עליו הכ"מ הא במתניתין דמכות תנן בהדיא חוץ מגר תושב ע"ש, הרי ממועט הוא בתורה מקרא דרעהו כדתניא בספרי וכנ"ל

וביותר יל"ד בדברי הרמב"ם שם שכ' וז"ל וכן עבד שהרג בשגגה את ישראל או את גר תושב וכן גר תושב שהרג את גר תושב או את העבד בשגגה גולה שנאמר לבני ישראל ולגר ולתושב בתוכם עכ"ל, והוא תמוה דאיך אפשר לכוללם יחד. אחרי דעבד מרבינן בספרי בכלל רעהו וגר תושב ממעטינן, ומכש"כ במה דסמיך אקרא דלבני ישראל ולגר ולתושב בתוכם, הלא האי קרא בפ' מסעי סיים שם תהיינה שש הערים האלה למקלט לנוס שמה כל מכה נפש בשגגה הרי דאינו מדבר רק בנוגע לקליטת הערים שיקלטו ישראלים גרים ותושבים, אולם כל חד וחד כדיניה, לישראל שהרג ישראל, ולגר תושב כשהרג גר תושב, ובמכות ד"ט לא מקשה הש"ס רק משום דבקרא והיו לכם הערים למקלט משמע דממעטינן גרים מדכתיב לכם ובאידך קרא כתיב לבני ישראל ולגר ולתושב הרי דקולט גרים ומתרצינן דהך קליטה היא רק לגר תושב שהרג גר תושב אבל גר תושב שהרג ישראל לא סגי ליה בגלות, וההבנה הברורה הזאת הבין שם גם הרמב"ם כמו שהעתקתי לעיל דבריו מפיה"מ, ומה מקום מצא הרמב"ם בה' רוצח לכלול ההורגין והנהרגין שביניהם מטעם הכתוב וצ"ע כעת. מסכת עבדים

פ"א מאימתי פסקו היובלות משעלה פול מלך אשור ותגלת פלנאסר מלך אשור והגלה לראובני ולגדי ולחצי שבט המנשה, והנה הטעם שמאז בטלו היובלות ילפינן בערכין ל"ב ע"ב מקרא דכתיב וקראתם דרור בארץ לכל יושביה בזמן שכל יושביה עליה ולא בזמן שגלו מקצתן וכה"נ בספרי פ' בהר ע"ש

והנה דעת הרמב"ם בפ"י ה"ה מה' שמיטה דבבית שני לא היה נוהג יובל וכה"ד רש"י בגיטין ל"ו ע"א, והתוס' בשם ר"ת חלקו עליו וע' כפתור ופרח פמ"ט ובמה"פ לירושלמי גיטין פ"ד ה"ג ולשביעית פ"י ה"ב, אולם קשה על עצם דרשתם שיבטלו היובלות משום שאין כל יושביה עליה, הלא בנזיר מ"ב ע"א אמרינן דרובו ככולו דאורייתא ובהוריות ד"ג ע"ב הלשון דבכל התורה כולה קיי"ל רובו ככולו, ואמאי לא דרשו נמי קרא דלכל יושביה דגם רוב השבטים יקיימו מצות יובל וצ"ע כעת

פ"ב הנמכר בגנבתו לא ימכר לא בשוק ולא באיטלז שנאמר כי לי ב"י עבדים, וכ' בהגהות דמקורו הוא מלא ימכרו ממכרת עבד כמבואר בתו"כ, אולם שם הגרסא שלא יעמידנו על אבן המקח, וכ"ה ברמב"ם פ"א ה"ה מה' עבדים כגרסת התו"כ ע"ש, אולם ממה דבסוגיין בדין הקודם גבי הענקה ובדין שלאחריו גבי פדיון תני בלשון המוכר את עצמו, ואילו בדין מכירת בזיון תני בלשון הנמכר בגניבתו, ולפ"ז היה מקום להבין דדוקא הוא, אמנם ברמב"ם שם כללם יחד דכ' אחד המוכר א"ע או שמכרוהו ב"ד אינו נמכר בפרהסיא על אכן המקח ע"ש, וכ"מ פשטות הכתוב דלא ימכרו דבכל גווני איירי ע"ש

ודודי הרה"ג השנון מו"ה נח יעקב זצ"ל בנה על יסוד זה כהכרעה לשיטת הרא"ש ר"פ החובל דשומת נזק דהתם הוא כעבד כנעני ולא כרש"י ונ"י שפי' כעבד עברי, מדתנן התם רואין אותו כאילו הוא עבד נמכר בשוק כו', ואילו עבד עברי אסור למכור בשוק כמבואר הכא, והנה אי הוה דייקינן כוותיה דאחי אבא ז"ל היה מקום לכוון כן גם ברש"י חולין ד"ב ע"א ד"ה הכל נדרים ע"ש. אבל לדעתי דיוקו בלתי מוכרע דאפ"ל דמה דתנן כאילו עבד נמכר בשוק לא קאי על מכירה פומבית רק על שומת המקח, כמו שהוא עובר לסוחר

אמנם על עצם הפלוגתא בין רש"י והרא"ש דנקטו הסמ"ע והקצוה"ח בסי' ת"כ וכל האחרונים הלכו בדרכם, לע"ד אינני רואה בזה שום פלוגתא ואדרבה רש"י בב"ב י"ג ע"א כ' כהרא"ש רק הכא בס' החובל בא רש"י לבאר תוכן הנזק במה הזיקו והפסידו, ולכן כ' שאם היה נצרך היה מוכר עצמו בעבד עברי ולהכי לתביעת ממון גמור נחשב ענין הנזק, ולהיותו ישראל לא יוכל למכור עצמו בעבד כנעני לכן כתב עבד עברי, ובזה מדוקדק מה שלא