אור הישר (נזיקין ב) רכ

שם שוב מעשה בר"ט שהיה אוכל קציעות מפרדס שלו בא האריס שלו ומצאו הכהו מכה רבה כו', וכל כך למה שלא רצה להשתמש בכתר תורה ע"כ, והקשה בנחלת יעקב דאף אם לא היה ר"ט ת"ח כיון שהוא בעל השדה היה מניח לו וא"כ לא היה משתמש בכתרה של תורה ע"ש, והנה לפי הבנת הרב בעל נח"י שהפרדס היה של ר"ט אף אם היה אומר לו שהוא בעל השדה היה יודע נמי האריס ממילא שהוא ר"ט והוי כעין משתמש בכתרה של תורה, אמנם גם בזולת זה איכא למידק בגמרא גופה שמחקו תיבת שלו הראשון מדוע לא מחקו נמי תיבת שלו השני, ועפ"ז נראה דגם הכא הוא כמו בנדרים ס"ב שהפרדס היה של אחרים, ולכן הביא הש"ס ההיא עובדא שם לענין הוקפלו רוב המקצועות דמותרות משום גזל. וכן העתיק הרמב"ם הך עובדא בפיה"מ למס' אבות פ"ד מ"ה שהכרם היה של אחרים ע"ש ולפ"ז שפיר מחקו תיבת שלו הראשון, להורות דמה שאכל הקציעות היו מפרדס של אחרים, והא דמסיק בא האריס שלו, הכוונה אריסו של הפרדס, ושפיר הניחו בגרסתם תיבת שלו השני

שם וכל האומר דבר משם חכם שלא אמרו ממנו גורם לשכינה שתסתלק מישראל, ע' ברכות כ"ז ריש ע"ב ובמג"א סי' קנ"ו ובקונטרס עץ שתול סי' ה'. מסכת כלה רבתי

פ"א מיתיבי לא תשא את שם ה"א לשוא כיצד כגון המברך ברכה שאינה צריכה כו', וקשה דבברכות ל"ג סוף ע"א הקשו בש"ס והאמר רב ואיתימא ר"ל ואמרי לה ר' יוחנן ור"ל דאמרי תרווייהו כל המברך ברכה שאינה צריכה עובר משום לא תשא ע"ש הרי דמספקא להו איזה מן האמוראים קאמר הכי והכא חזינן דברייתא היא

וראיתי בחידושי באר שבע לסוטה דמ"א שהביא בשם חכם אחד שיצא בספרו לחדש דכל ענין ברכה שא"צ היא רק בברכת התורה משום שכבר בירך על התורה שחרית ועוד אפשר שנפטר באהבה רבה והתחיל לשנות על אתר כדברי הירושלמי וזו אינה אלא מפני כבוד הצבור כו' אבל לא בשאר ברכות שהן עצמן צריכות ובב"ש האריך שם הרבה לדחות דבריו ע"ש, והכא בברייתא שהוא המקור חזינן ברור להדיא דאפילו בשאר ברכות דלאו ברכת התורה איכא איסורא דברכה שא"צ משום לתא דלא תשא

שם כלה כיון שנבעלה יום ראשון אסורה לבעלה כל שבעה כו', עמש"כ בחידושי למס' כלה

פ"ב פרישות מביאה לידי זהירות זהירות מביאה לידי זריזות כו' וענוה גדולה מכולם כו', ע' ירושלמי שקלים ספ"ג ובתוס' ע"ז ד"כ ע"ב ובדרשות הר"ן דרוש ה', ובת' מהרשד"ם חא"ח סי' י"ז

פ"ג איבעיא להו מהו ליתן שלום לעכו"ם ת"ש שואלין בשלומם ואפילו ביום אידם מפני דרכי שלום וה"נ מאי איבעיא לך דפשיטא להקדים איבעיא ליה כו', ויל"ד הלא רבינו הקדוש חזר תלתא זימני במשניות דשביעית פ"ד מ"ג ושם ספ"ה ובגיטין ס"א ע"א, ובכולהו סתים רק תיבות אלו ושואלין בשלומן מפני דרכי שלום, ורק משום קושית הש"ס שם ס"פ הניזקין איתורא דהך בבא אחרי דתנן התם ומחזיקים ידי נכרים בשביעית השתא אחזוקי מחזקינן שואלין בשלומן מיבעיא ועלה אמר רב ייבא לא נצרכה אלא ליום חגם, ובכדי שלא תקשה מנא ליה לרב ייבא להניח כוונה כזאת במשנה דילמא דוקא שלא ביום חגם משו"ה הביא בגמרא שם ברייתא דתניא לא יכנס לביתו של נכרי ביום חגו ויתן לו שלום מצאו בשוק נותן לו בשפה רפה ובכובד ראש ע"ש, ולפי סוגיא דהתם איכא למידק טובא דהתם משמע דרק רב ייבא חידש האי דינא דיום אידם, ודוקא עפ"ד הברייתא ושם מחלק בהדיא בין בית לשוק ואף בשוק לא התירו רק בשפה רפה וכובד ראש, ובע"כ דבהכי מיתוקם משנה דהתם ודשביעית בשני המקומות, ואילו הכא תנא בברייתא בהדיא שואלין בשלומן ואפילו ביום אידם ומלשון זה משמע אפילו ליכנס לביתו ובאופן זה הוא בע"כ להקדמה ומאי קמבע"ל הכא

ועוד כיון דכל הבעיא היא להקדמה טפי הי"ל להביא ממשנה דאבות פ"ד דתנן הוי מקדים בשלום כל אדם עפ"מ דמפרשינן שם דהאי כל אתא לרבות אפילו עכו"ם בשוק והתם איירי בהדיא בהקדמה במשנה גופה, כן מדוע לא הביא מעשה רב מר' יוחנן בן זכאי שלא הקדימו אדם שלום מעולם ואפילו נכרי בשוק כדאמר בברכות י"ז ע"א וצ"ע כעת

פ"ד. ואם שאלך דבר ואי אתה בקי בו אל תבוש לאמר איני יודע, כה"נ אשכחן בירושלמי חגיגה פ"א ה"ח דר' יודן נשיאה כתב על ר' חייא בר בא באתרא דלא ידעי ליה שיכבדוהו, הרי שלחנו לכם אדם גדול ומהו גדולתו שאינו בוש לאמר לא שמעתי, וע"ש בש"ק ובמש"כ בחידושי לזבחים ק"א ע"א.