אור הישר (נזיקין ב) רכא

פ"ה. ילמדך לשונך לומר איני יודע שמא תתבדה ותאחז, הנה כלל זה כבר ניתן לנו מאדון הנביאים דאע"ג דהשי"ת א"ל בחצות אמר איהו כחצות משום שמא יטעו איצטגניני פרעה ויאמרו משה בדאי כדאמרינן בברכות ד"ד ע"א

שם והוי זהיר בקדשים באכילתן ובנתינתן, פי' באכילתן לאכלן בטהרה ובגדולה כדרך שהמלכים אוכלין מדכתיב למשחה וכדאוקמינן למשנתנו דזבחים ד"צ ע"ב ועמש"כ בחידושי שם ושם כ"ח ע"א ובש"מ, והא דאמר בנתינתן דכהן שאינו מודה בעבודה אין לו חלק בכהונה כדאמרינן בחולין קל"ב ע"ב, ובסנהדרין ד"צ ע"ב דרשי תנא דבי ר' ישמעאל כאהרן מה אהרן חבר אף בניו חברים ולאפוקי עם הארץ

פ"ו. בשעת מיתתו של ר"א נכנסו תלמידיו וישבו לפניו ואמרו לו רבינו למדנו הלכה אמר להם מה אלמדכם צאו והזהרו איש בכבוד חבירו כו' אמר ראב"ע חמשה דברים למדנו ר"א בשעת מיתתו כו' ואלו הם הכדור והאמום כו', לכאורה הלא הם דרשו ממנו הלכה והוא השיבם הזהרו איש בכבוד חבירו שהיא מוסר ומדה, ואף דודאי גם זה דינא הכי אבל אינה נקראת בשום מקום בשם הלכה, ומאי האי דקאמר קודם מה אלמדכם ואח"כ למדם הלכות הכדור והאמום כו', ונראה עפ"מ דלכתחילה הי"ל עדיין טינא בלבו על שחביריו לא נהגו בו כבוד כדאמרינן בב"מ נ"ט ע"ב שברכוהו, וע' בהקדמת רד"ל לפדר"א קונטרס עמק הברכה, לכן אף שבבואם אליו הבין שהותר הנדר מ"מ כשדרשו ממנו הלכה אמר להם לכתחילה מה אלמדכם הזהרו איש בכבוד חבירו, שזה הלימוד היותר נחוץ דדרך ארץ קדמה לתורה, ואח"כ מילא רצונם ולמדם גם הלכה כנ"ל

אולם הכא משמע שכל הדברים היו אז באותו מעמד, ובתלמודין נחלקו בשני מקומות בברכות כ"ח ע"ב ובסנהדרין ס"ח ע"א ובשינוי נוסחאות וגרסאות ובחידושי שם הארכתי ע"ש

פ"ז תנא מיכאל בא לבשר את שרה גבריאל להופכה לסדום רפאל לרפאות אברהם וי"א רפאל לבשר את שרה ולרפאות שנאמר וירפא אלקים. ולכאורה היכן רמוז בפסוק זה שרפאל בא לרפאות, זולת אם נימא דרפאל הוא המלאך הנועד לשליחות רפואה ומשום דכתיב וירפא אלקים מסתמא הוא ע"י שליחותו. אך קשה הלא הכא איירינן ברפואתו דאברהם ואילו כתוב זה נאמר ברפואה דבית אבימלך וצ"ע, והא דאין מלאך אחד עושה שתי שליחות ע' בתוס' ב"מ פ"ו סוף ע"ב ובת' מקום שמואל קונטרס שער התירוצים וע"ע מו"נ ח"ב פ"ו

פ"ח מעשה בר"מ שהלך במקום אחד שאלו זקן אחד מהו שכתוב ריח ניחוח אשה לה' לא היה בידו נכנס לביהמ"ד ושאל א"ל כאן בעוסקים לשמה וכאן בעוסקים שלא לשמה כו', עמש"כ בזה במשך חכמה לפ' ויקרא בפסוק לריח ניחוח

שם אותי עזבו מה טעם דתורתי לא שמרו הא אילו תורתי שמרו אותי לא עזבו, כה"ג בברכות ד"ס ע"א משמועה רעה לא יירא מה טעם נכון לבו בטוח בה' כו', וכן בב"מ ק"ז ע"ב לא ירעבו ולא יצמאו ולא יכם שרב ושמש, לא יכם שרב ושמש כיון דלא ירעבו ולא יצמאו, ובסנהדרין מ"ט ע"א ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו ויואב על הצבא מה טעם כו'

פ"ט ילמדו כל אדם דרך ארץ מן המקום שעמד על פתח הגן וקרא לו לאדם שנאמר ויקרא ה"א אל האדם ויאמר לו איכה, הנה הכא חסר התחלת המאמר ומבואר במס' ד"א רבה פ"ה, לעולם אל יכנס אדם פתאום לבית חבירו וילמדו כל אדם דרך ארץ כו', והנה זהו אחד משבעה דברים שר"ע צוה לר' יהושע בנו אל תכנס לביתך פתאום כש"כ לבית חבירך כדאמרינן בפסחים קי"ב ע"א, וביותר מובן מה דר' שמעון בן יוחאי חשיב בנדה ט"ז ע"ב בין הארבעה דברים שהקב"ה שונאן הנכנס לביתו פתאום ואצ"ל לבית חבירו. דלכאורה מנא ליה לרשב"י שדבר זה הקב"ה שונא, אולם לפ"מ דיליף הכא מדה טובה זו מקרא דויקרא ה"א אל האדם וגו' לפ"ז ניחא

פ"י גונב דעת הבריות כגונב דעת המקום שהרי אמרה תורה על הגזלן לשלם בראשו ועל הגנב פי שנים בכלים ותשלומי ד' בצאן וחמשה בבקר מ"ט דחש רחמנא אטרחיה, הנה סוגיא זו בלתי מתאמת לגמרי עם סוגיא דב"ק ע"ט ע"ב, וע"ע במו"נ ח"ג פמ"א ובאבן עזרא משפטים כ"א ל"ז

שם והגוזל את הרבים מה יעשה ילך ויחפור בורות שיחין ומערות ויתקן את הדרכים ואת האסטרטיות ונמחל לו, ע' ברשב"ם ותוס' ב"ב פ"ח ע"ב אהא דהתם אפשר ליה בתשובה.