אור הישר (נזיקין ב) כב

איירי כשאמר דלא ניחא ליה בכפרה ע"ש, אלא כדברי התוס' ר"פ האשה רבה דלהכי אין ממשכנין משום ניחותא דכפרה, וע' מש"כ בזה באריכות בחידושי לכריתות ויבמות שם וע"ע בקצוה"ח ר"ס ט'

בסה"ד הא אמר בפ"ק דזבחים דעולה דורון הוא ולא מכפרת מקופיא מכפרת מקיבעא לא מכפרת ע' בס' בינת נבנים שער איסור הנאה פ"ט

ע"ב ולא אמרן אלא דלא הו"ל לאישתמוטי אבל הו"ל לאישתמוטי לא כו', ע' בת' מהרי"ק סי' קפ"ה

שם רב אשי אמר באשה ודאי קידושין לא הוו כו' ע' בת' הריב"ש סי' קכ"ז וע"ע בת' הר"ן סי' ס"ב

שם הוא עשה שלא כהוגן לפיכך עשו עמו שלא כהוגן. כה"ג יבמות ק"י ע"א כתובות פ"ו ע"א

שם טאבא תלא לפאפי אכינרא וזבין כו', ע' תשב"ץ סי' א'

שם מאן דחתים אמודעא שפיר חתים ומאן דחתים אאשקלתא שפיר חתים מה נפשך כו', ע' בת' הרמ"א סי' ל"ג

שם איני והאר"נ העדים שאמרו אמנה היו דברינו אין נאמנים מודעא היו דברינו אין נאמנין, ע' תומים סי' מ"ו סק"נ

דף מ"ט ע"א מודעא היו דברינו אין נאמנין ה"מ על פה דלא אתי על פה ומרעא לשטרא כו', ע' בת' הריב"ש סי' ר"נ

שם וכי כתב לה מאי הוה והתניא כו' מתניתין בכותב לה ועודה ארוסה כו', ע' כתובות מ"ז ע"ב תוד"ה זימנין

ע"ב כל האומר אי אפשי בתק"ח כגון זאת שומעין לו כו' יכולה אשה שתאמר לבעלה איני ניזונית ואיני עושה. ע'ב באבני מלואים סי' ס"ט בדיוק לשון הש"ס

שם מי לא תנן לקח מן האיש וחזר ולקח מן האשה מקחו בטל אלמא אמרה נחת רוח עשיתי לבעלי כו', ע' בת' הרדב"ז ח"א סי' תנ"א

תוד"ה ה"ג בפר"ח. ואחת שיחד לה בכתובתה תחת הנדוניא שהביאה מבית אביה כו', ע' בת' הרא"ש כלל ס"ד סי' ג'

דף נ' ע"א אבל היכא דזבינהו תרווייהו לעלמא א"נ דזבנה איהי לדידיה זבינהו זביני, ע' ת' הרא"ש כלל ל"ח סי' ה' ובת' מהר"ח או"ז סי' קי"ט

שם המוכר עבדו ופסק עמו שישמשנו ל' יום כו' קסבר קנין פירות כקנין הגוף דמי כו', ע' בת' באר יצחק חי"ד סי' ל'

תוד"ה אילימא. והא דלא קאמר למעוטי שאר נכסים דאין מקחו בטל לאלתר דמשום הא לא הוה צריך למימר לא נצרכה כו', ע' בת' מהר"ח או"ז סי' רנ"א

תוד"ה המוכר. דאין דרך למכור עבד כענין זה אלא משכיר אותו לעשות מלאכה, ע' ח"ס אה"ע ח"א סי' י"א

ע"ב אמר רבא לעולם בבעל וכגון שחפר בה בורות שיחין ומערות, ע' בת' הריב"ש סי' רנ"ב

שם רב יוסף אמר לעולם באחר וכגון שאכלה מקצת חזקה בחיי הבעל ושלש לאחר מיתת הבעל, כו', ע' קצוה"ח סי' קמ"ט סק"ג

תוד"ה וספק נפשות. ואין נראה דבלא"ה נמי לא קטלו מספיקא דאפילו ממונא לא מפקינן מספיקא ע' בהחידושים הרשומים סוף ספר ארצות החיים מחתן הגאון המחבר ז"ל

תוד"ה מגו. תימא ואמאי נקט כה"ג דזבינתיה ניהליה וזבנה ניהלי הול"ל דנאמן לאמר דמינך זבינתיה כו', ע' קצוה"ח סי' קמ"ט סק"ד

דף נ"א ע"א פשיטא דל זוזי מהכא ותיקני בשטרא מי לא תנן נכסים שי"ל אחריות נקנין בכסף בשטר ובחזקה, ע' בת' הרדב"ז ח"א סי' נ"ט

שם ל"ש אלא בשטר מתנה אבל בשטר מכר לא קנה עד שיתן לו דמיה, בשאילתות פ' בהר סי' קט"ו הגרסא עד שיתן הדמים וכ"ה ברי"ף ורמב"ם ושו"ע, ונ"מ אם השליש המעות ועדיין לא בא ליד המוכר כדכ' בהעמק שאלה שם

שם ורב אשי אמר במתנה בקש ליתנו לו ולמה כתב לו בלשון מכר כדי ליפות את כחו, ע' בת' הריב"ש סי' שמ"ה

ע"ב אמר רבא הלכתא המוכר שדה לאשתו לא קנתה והבעל אוכל פירות במתנה קנתה ואין הבעל אוכל פירות כו', ע' מגיד משנה ולח"מ פכ"ב הכ"ט מה' אישות ובת' הרא"ש כלל ל"ט סי' ג' ובת' מהר"ם פדוואה סי' י"ז

שם קבל מן האשה יחזיר לאשה כו'. ע' ת' הרשב"א ח"ד סי' א' ובת' הרא"ש כלל ס"ד סי' א' ובת' הריב"ש סי' נון וע"ע במיוחסות להרשב"א סי' ס"ד ובת' מהר"ם ב"ב סי' שי"א

רשב"ם ד"ה רברבי. ועוד דאמרינן בעירובין י"ג ע"ב אמר רב האי דמחדדנא מחבריא טפי כו', ונרשם עה"ג בשם מהרש"ל הוא רבי ולא דב, וע' מנחות ק"ד ע"א תוד"ה מוריינא ובמש"כ בחידושי שם

רשב"ם ד"ה יחזיר לבעלה. שאפילו אם נותן לה ממון זה ע"מ שאין לבעלה רשות בה מכיון שמתה יורשה בעלה כו', ע' מחנה אפרים ה' זכיה ומתנה סי' י"ג

רשב"ם ד"ה יחזיר לרבו. אבל אם נתגרשה האשה ואח"כ מתה יחזיר ליורשין ולא לבעלה כו', ע' בת' מהר"ח או"ז סי' רל"ז

תוד"ה במתנה. ואור"ת דגדול קנינו של שוכר מזה שאפילו מת בתוך הזמן המקום מושכר ליורשיו כו', פ' בת' הגרע"א סי' קל"ג.