אור הישר (נזיקין ב) רטז

שמואל טלה חלב אחד ויעלה עולה כליל לה', וקשה אמאי קרינן באמת בוי"ו הלא כל הלימוד דעולה נקבה כשרה בבמת יחיד יליף רב אדא בר אהבה מהאי קרא ומשום דכתיב בלשון נקבה כדאמרינן בע"ז כ"ד ע"ב, והשתא כיון דמעשה שהיה כך היה שהיתה נקבה ובקרא הכי כתיב בלשון נקבה להאי ילפותא כדביאר שם ר"נ בר יצחק, ואי אפשר לאמר נמי משום דכתיב בהאי קרא עולה וסתם עולה זכר הוא ולהכי קרינן להאי קרא בלשון זכר דלא נטעה מיניה לעלמא דגם נקבה כשרה לעולה הלא זה ודאי אינו דבפירוש כתיב בפ' ויקרא דקרבן עולה מן הצאן הוא זכר, וכתיב אלה המצות שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה כדאמרינן במגילה ד"ב ע"ב, ומה ראה שמואל ליקח לעולה דוקא טלה נקבה, ובע"כ להורות האי דינא לדורות מה שהיה לו בקבלה דכל זמן שיקריבו בבמת יחיד מותרין להקריב גם נקבה לעולה ולמטרה זו כתב נמי בקרא ויעלה ללימוד זה, מדוע קרינן ויעלהו, ול"ד נמי למקרא ומסורת דבכ"מ כמו בסכת בסוכות קרנת קרנות וכדומה, דהתם איכא לכל חד ילפותא בין ממקרא ובין ממסרת, משא"כ הכא דהפסוק בא בדרך סיפור וכמעשה שהיה באופן שנוכל ללמד הך דינא מהאי קרא כדכתיב, ובע"כ עפמש"א בנדרים ל"ז ע"ב דקריין ולא כתיבין הלמ"מ, אולם לפ"ז איכא למידק מדוע חשיב שם פרת דבלכתו איש דכאשר ישאל איש דתנינן לעיל בסמוך ספ"ו שהן תיבות שלימות טפי הו"ל למיחשב התם הך דהכא שהוא רק אות אחת דוי"ו אם גם זה הוא הלמ"מ ובכלל צריך להבין איך נופל שם הלמ"מ על תיבות ואותיות דדברי קבלה שנכתבו הרבה דורות אחרי מתן תורה וצ"ע

פ"ח אלו הן חלופי שירות תהלים בשירות שמואל כו', וטעם השינויים הרבים וחלופים בתיבות ובאותיות עמש"כ הגאון מלבי"ם ז"ל בביאורו לשמואל ב' כ"ב א'

פ"ט מעשה ראובן נקרא ולא מתרגם, ופירש"י במגילה כ"ה ע"א דלהכי לא מתרגם משום דחיישינן לגנותו ע"ש ונראה הטעם בזה לא מיבעיא למ"ד בשבת נ"ה ע"ב כל האומר ראובן חטא אינו אלא טועה ומוצל אותו צדיק מאותו עון כו' ע"ש. אלא אפילו לפ"מ דמבואר במדרש שוח"ט סי' ק"א וכ"מ בב"ר פ"ב סי' י"א שחטא, הלא לפי דעה זו התענה כל ימיו על אותו מעשה עד שבא משה וקבלו בתשובה שובה שנאמר יחי ראובן ואל ימות, ויעקב אבינו נתבשר מפי הקב"ה שיעשה תשובה כמבואר בספרי ואתחנן פיסקא ל"א וע"ש בילקוט רמז תתל"ג, ולהכי חיישינן לגנותו, וע"ע בזוה"ק וישלח בפסוק ויהי בשכון ישראל וברש"י פ' ברכה בפסוק וחי ראובן

פ"י עזרא תיקן להם לישראל שיהו קורין בתורה בשני ובחמישי ובשבת במנחה. הנה פרטי התקנה מבוארים בסוגיא דפ' מרובה מ"ב ע"א. וע"ש עוד בתורת חיים ובנחל אשכול לס' האשכול ריש חלק ב' ובטו"א מגילה כ"ד ע"א

שם אין בין יו"ט לשבת אלא אוכל נפש בלבד, ע' טורי אבן מגילה ד"ז ע"ב

שם אין בין שבת ליוה"כ אלא שזה זדונו בידי אדם וזה זדונו בהכרת, ע' שאגת אריה סי' ע'

שם ואין אומרים קדיש וברכו פחות מעשרה רבותינו שבמערב אומרים בשבעה ונותנים טעם לדבריהם בפרוע פרעות בישראל בהתנדב עם ברכו ה' כמנין התיבות כו'. ע' תוס' מגילה כ"ג ע"ב ד"ה ואין ובביאור הגר"א לאו"ח סי' נ"ט סק"ה ובשו"ע ומפרשים ר"ס ס"ט ובח"ס חא"ח סי' י"ז

פי"א מדלגין בנביא ואין מדלגין בתורה לפי שגוללין נביא ברבים ואין גוללין ס"ת ברבים, ע' תרומת הדשן סי' כ"ף ובבאר שבע לסוטה דף מ"א

שם ר' יוסי הוה מפקד לרב עולא כו', בירושלמי סוטה פ"ז ה"ו וביומא פ"ז ה"א הגרסא לבר עולא

פי"ב. מפסיקין בברכות ואין מפסיקין בקללות א"ר חייא בר גמדא מה טעם דכתיב אל תקוץ בתוכחתו אל תעשה קוצים קוצים כו'. ע' תוס' מגילה ל"א ע"ב בד"ה אין מפסיקין ובמד"ר ר"פ ראה ובט"ז או"ח סי' תכ"ח סק"ה ובת' דבר אברהם סי' ל"ו

שם שירת הים שלשים שיטין. אז. לאמר. ורכבו כו', ע' אוצר הגאונים חלק התשובות למגילה דף ט"ז

פי"ג עשרת בני המן ומלכי כנען נכתבין אריח ע"ג אריח ולבינה ע"ג לבינה כל בנין כדין לא קאים כו', ע' אוצר הגאונים חלק הפירושים למגילה דף ט"ז

שם מי שהוא אוחז ס"ת נחלקו בדבר שני תנאין חדא אמר פותח ורואה וגולל ומברך וחדא אמר פותח ומברך כו'. ע' אוצר הגאונים חלק התשובות למגילה דף כ"א

שם. ויברך עזרא את ה' האלקים הגדול במה גדלו רב אמר גדלו בשם המפורש רבא אמר בברכה גדלו, ע' בנוסחת הגר"א ז"ל בשם הירושלמי דמגילה פ"ג ה"ז וע"ע בבבלי יומא ס"ט ע"ב ובאוצר הגאונים לחגיגה דף י"ד ע"ב בחלק התשובות

שם שאינו מזכיר בחתימה ישראל אלא מקדש השבת בלבד שהשבת קדמה לישראל כדכתיב כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וביום השביעי שבת וינפש ואומר ראו כי ה' נתן לכם את השבת שהיתה כבר, וקשה הלא כמו שאין צד ההשתוות מלאכת בו"ד בששת ימי המעשה למעשה שמים וארץ של הקב"ה, כמ"כ אין לתלות שביתת בו"ד ביום השביעי לשביתת הבורא עולם. ואם רצו להורות שהשבת היתה מכבר, היה להם