אור הישר (נזיקין ב) רי

כוונתה אין לך מה לחשוב בה יותר, וזהו מפני שהיא רק חכמה אנושית, לא כן תוה"ק להיותה אלקית. לכן כל מה שתהפוך מחשבותיך בה תמצא בתוכה יותר ויותר, וכאמר החכם מכל אדם דדיה ירווך בכל עת, ודרשו בעירובין נ"ד ע"ב למה נמשלו דברי תורה כדד מה דד זה כל זמן שהתינוק ממשמש בו מוציא חלב אף דברי תורה כל זמן שאדם הוגה בהן מוצא בהן טעם, ואמרו בסנהדרין ק"ג ע"ב מנשה היה שונה נ"ה פנים בתורת כהנים אחאב פ"ה וירבעם ק"ג, ושלמה אמר אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני, הרי דלחכמת התורה אין גבול, ועוד דכל חכמה היא בענין פרטי או פרטיים. לא כן תוה"ק "דכולה בה" כמאחז"ל ריש ב"ר התורה אומרת אני הייתי כלי אומנתו של הקב"ה. והיינו דקאמר "ובה תחזי" כל פרט ופרט שבעולם שלבך חפץ לדעת, כן בחכמה אחרת אם מצאת בה ענין בבחרותך, אפשר שלא תתאים עם שכלך בזקנותך, אבל לא כן תוה"ק "וסיב ובלה בה" באותה התורה שלמדת בנערותך תמצא אותו הטעם גם בזקנותך, "ומינה לא תזוע" לפ"מ שהקדמתיך, "שאין לך מדה טובה הימנה" בשום חכמה בעולם, וע"ע בס' אהבת ציון להגאון בעל נוב"י דרוש ה'

מכ"ג לפום צערא אגרא, ע' שמונה פרקים להרמב"ם פ"ו ובעקידה שער המאה

פ"ו מ"א ר"מ אומר כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה ולא עוד אלא שכל העולם כולו כדי הוא לו כו', ולכאורה הלא בתיבות דברים הרבה היה יכול לכלול גם כל הפרטים דחשיב בתר הכי ומדוע הפרידם לפרשם בבבא מיוחדת דולא עוד ונלע"ד דכוונת התנא דמתן שכרן של לומדי תורה לשמה נחלקין לשני סוגים נפרדים, ישנם שאין ערוך לבני תמותה להרגישם אף להבינם כל עוד חלקו בחיים, ואשר עליהם נאמר עין לא ראתה וגו', ולפי ששכר של חלק זה אי אפשר לפרש לכן כללו בתיבות זוכה לדברים הרבה, ובבבא דולא עוד פרט הדברים שאפשר לפורטם ומורגשים ג"כ בטפחות ימי חיי חלדו בעוה"ז, וע"ע עקידה שער ע"ב

מ"ב. אמר ריב"ל בכל יום ויום ב"ק יוצאת מהר חורב ומכרזת ואומרת אוי להם לבריות מעלבונה של תורה כו', ע' עקידה שער צ"א ובס' עטרת צבי דרוש ט'

מ"ג. הלומד מחבירו פרק אחד כו' או אפילו אות אחת צריך לנהוג בו כבוד נרשם עה"ג ב"מ ל"ג ע"א, אבל לדעתי אין זה ענין להא דהתם דפליגי ר"מ ור' יהודה ור' יוסי, דשם הוא רק איזהו נקרא רבו להשבת אבידתו קודם לשל אביו ולפדותו מבית האסורים קודם לאביו. והכא לא לקרותו בשם רבו אלא לנהוג בו כבוד, והתם המחמיר מכולם הוא ר' יוסי דקאמר אפילו לא האיר עיניו אלא במשנה אחת, והכא קאמר אפילו אות אחת, וא"כ הוא דלא כחד מכל הני תנאי דהתם, וע' בס' האשכול ח"א סי' כ"ה

שם ואין כבוד אלא תורה שנאמר כבוד חכמים ינחלו, פי' דכבוד הנעשה בשביל עושר אינו תמידי דיש לו הפסק כשנתבטל עשרו, משא"כ כבוד בשביל תורה בזה נאמר ינחלו, ונחלה אין לו הפסק כדאמרינן בר"ה י"ב ע"ב ובב"ב קכ"ט ע"ב ושם קל"ג ע"א וע' תוס' יבמות פ"ב ע"ב ד"ה ירושה

שם ואין טוב אלא תורה כו', ע' מנחות נ"ג ע"ב

מ"ד. כך היא דרכה של תורה פת במלח תאכל כו', פי' דרכה של תורה הדרך המוליכו להשגת התורה, וריש לקיש בברכות ס"ג ע"ב סמיך לה אקרא דזאת התורה אדם כי ימות באהל אין ד"ת מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה, ורב בסנהדרין קי"א ע"א סמיך לה אקרא דלא תמצא בארץ החיים לא תמצא תורה במי שמחיה עצמו עליה ובנדרים פ"א ע"א שלחו מתם הזהרו בבני עניים שמהן תצא תורה שנאמר יזל מים מדליו מדלים שבהן, ואפשר נמי להסמיך ענין זה לתשובת זקני הנגב לאלכסנדרס מוקדון מה יעביד אינש ויחיה ימית את עצמו תמיד ל"ב ע"א

מ"ה. גדולה תורה יותר מן הכהונה ומן המלכות כו', הנה כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות כולם נרמזו מהשי"ת למשה, שבעשיית הארון המזבח והשלחן, בכולם כתיב ועשו לו זר זהב סביב, ואמרינן עלה ביומא ע"ב ע"ב דזר של מזבח זכה אהרן ונטלו ושל שלחן זכה דוד ונטלו ושל ארון מונח כל הרוצה ליקח יבא ויקח, ועל כל הני תלתא בא התנא לבאר, דכתר תורה אע"פ שנשאר הפקר לכל הרוצה ליטלו אמנם זהו רק קודם שנמצא הזוכה בו, אבל מי שכבר זכה בו גדול כתרו יותר מכתר המלך או הכהן גדול, ומעלות הכהונה והמלכות א"צ לפרט דמפורשין הן בקראי ובמשנה כדהורו המפרשים, משא"כ מעלות התורה לבד מה שהן מרובות במספרן, מה מאד רחוקות זמ"ז באופן זכייתן, דכהונה אין מעלה להזוכה בה שבאה לו בירושה שהכהונה ניתנה לאהרן ברית מלח, וכן המלכות לדוד ולזרעו עד עולם, ואפילו לבית דוד גופיה היה הכתר בעצמו עדות שמי שלא היה מוכן למלוכה בגזירת מלכה עילאה לא היה הכתר הולמתו כדאמרינן בע"ז מ"ד ע"א, וא"כ מאי מעלה היא לנושא הכתר כיון דמשמיא קא זכו ליה בלא שום טורח, משא"כ המ"ח דברים שהתורה נקנית בהן שכל המעלות קנה בגופו ונשמתו ע"י אכילת פת במלח כו' כדתנן במשנתנו הקודמת

מ"ו. והאומר דבר בשם אומרו הא למדת שכל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם שנאמר ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי, הנה הכא משמע דמקור הלימוד לאמר בשם אומרו, הוא מהך ברייתא דקנין תורה כדאמר הא למדת, ואילו בחולין ק"ד ע"ב ובנדה י"ט ע"ב אמרו דכבר רמז עלה