אור הישר (נזיקין ב) רט

שמע או שמע מינה מהא מתניתא תלת, ובזה מובן דברי הירושלמי בחגיגה פ"א ה"ח בהאי עובדה דר' יודן נשיאה כתב על ר' חייא בר בא באתרא דלא ידעי ליה שיכבדוהו הרי שלחנו לכם אדם גדול ומה הוא גדולתו שאינו בוש לאמר לא שמעתי ע"ש, דלכאורה קשה אם שמע ואמר לא שמעתי הרי הוא שקרן ואם לא שמע ואמר שלא שמע הרי אמר רק את האמת כמו שהוא. האם בשביל זה נופל עליו לאמר שהוא גדול, אמנם אם נפרש דמה שאמר לא שמעתי הוא שלא הבנתי מה שאמרו לי, זהו ודאי גדלות לאמר על עצמו שלא הבין מה שדברו אליו, דאיש אמת כזה קשה להשיג שיעיד על עצמו שהיה בדבר הזה מחוסר הבנה, כאשר יורנו הנסיון. וע' מש"כ בחידושי לזבחים ק"א ע"א

מי"ג. יתן ויתנו אחרים חסיד, וכ' הגר"א ז"ל כמש"א ב"ב ד"ט ע"א גדול המעשה כו' ע"כ, וקשה הלא הא דאמרינן שם גדול המעשה יותר מן העושה פירושו שהמעשה אינו עושה והעושה אינו מעשה, ועלה קאמר דזכות המעשה גדול יותר ממי שהוא רק עושה, דאילו אם גם המעשה הוא עושה מאי חידוש הוא דזכותו גדול מעושה לחודה, ולפ"ז מה ענין הא דהתם להך דהכא דיתן ויתנו אחרים, שהוא עושה ומעשה ביחד וצ"ע

מי"ד. ארבע מדות בהולכי בית המדרש הולך ואינו עושה שכר הליכה בידו כו', הנה הגר"א ז"ל נטה בזה מכל מפרשי המשנה, ומפרש דהולך הוא הלימוד ועושה הוא המעשה ע"ש, ולפי דבריו ז"ל צ"ל אם הוא לומד ואינו עושה יש לו שכר בעד לימודו, אולם רבינו יונה בפירושו למשנתנו כ' דהנמנע מעשיית המצוות רשע גמור אף שאינו עושה עבירות ע"ש, ואיך נימא על זה ששכר לימודו בידו. ואפ"ל בכוונת הגר"א ז"ל שבא לידו מעשה בהלכה זו שלמד היום ואינה מקיימה בפועל, אבל שאר מצוות מעשיות הוא מקיימם, ומשו"ה קאמר שאע"פ שלא קיים מצוה זו כשבאה לידו מ"מ קבל שכר על לימודה

מט"ו ארבע מדות ביושבים לפני חכמים כו' ונפה שמוציאה את הקמח וקולטת את הסולת, נ"ב היא דוגמא להא דאמרינן בגיטין ס"ז ע"א משנת ר"א בן יעקב קב ונקי וע' אבות דר"נ פי"ח

מט"ז. כל אהבה שהיא תלויה בדבר בטל דבר בטלה אהבה ושאינה תלויה בדבר אינה בטלה לעולם כו', והסביר הרמב"ם דאהבה התלויה בדבר היא אהבה גשמית ושאינה תלויה בדבר היא סיבת ענין אלקי ע"ש, דוגמא לדבריו מצינו בסנהדרין כ"ט ע"א סהדי שקרי אאוגרייהו זילי, הטעם משום דמתחילה היתה אהבת בצע, ולהיפוך בשבת קי"ט ע"א דאמר מר בר רב אשי פסילנא ליה לצורבא מרבנן לדינא מ"ט דחביב עלי כגופאי ואין אדם רואה חובה לעצמו

מי"ז. איזו היא מחלוקת שהיא לשם שמים זו מחלוקת הלל ושמאי, וכ' הגר"א ז"ל כמש"א בקידושין ד"ל ע"ב ואינם זזים משם עד שנעשין אוהבים זא"ז שנאמר את והב בסופה ע"כ, ובמחזור ויטרי מפרש ששניהם היו מתכוונין לשם שמים להעמיד דבר על בוריו ע"ש. ומשו"ה תנן ביבמות י"ג ע"ב אע"פ שאלו אוסרין ואלו מתירין לא נמנעו ב"ש מלישא נשים מב"ה ולא ב"ה מב"ש ומסיק בברייתא שם י"ד ע"ב ללמדך שחיבה וריעות נוהגין זב"ז לקיים מה שנאמר האמת והשלום אהבו ע"ש, ומחלקותם קיימת עפ"מ דאמרינן בעירובין י"ג ע"ב שהבת קול העיד אלו ואלו דברי אלקים חיים, וה"נ אמרינן בחגיגה ד"ג ע"ב כולם ניתנו מרועה אחד אל אחד נתנן פרנס אחד אמרן מפי אדון כל המעשים ברוך הוא כו'

מי"ח כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו וכל המחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה ע' חובת הלבבות שער התשובה סוף פ"ט

מי"ט תלמידיו של אברהם אבינו אוכלין בעוה"ז ונוחלין בעוה"ב שנאמר להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא, ע' תוי"ט ושאר מפרשים שילהי עוקצין

שם אבל תלמידיו של בלעם הרשע יורשין גיהנם ויורדין לבאר שחת שנאמר אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם, הנה כל המדות הנשחתות דחשיב במשנתינו גבי בלעם, היו ג"כ בנבוכדנצר הרשע שאמר אעלה על במתי עב וגו', שירד לגיהנם ולבאר שחת מוזכר בשבת קמ"ט ע"ב ובפסחים צ"ד ע"ב

והנה רש"י כ' כאן דאמרינן בחלק והוה כתוב על קבר בלעם בר ל"ג שנין הוה בלעם חגירא כד קטיל יתיה פנחס ליסטאה ע"כ, לפנינו בסנהדרין ק"ו ע"ב שם לא נזכר תיבת קבר, רק לדידי חזי לי פנקסיה דבלעם והוה כתוב ביה בר תלתין ותלת שנין כו'

מ"כ הוי עז כנמר וקל כנשר רץ כצבי וגבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים, ע' מסלת ישרים פ"ה ושם פ"ו ובחובת הלבבות שער התשובה פ"י

שם עז פנים לגיהנום ובשת פנים לג"ע, ע' עקידה שער נ"א ובשמונה פרקים להרמב"ם פ"ד

מכ"א הוא היה אומר בן חמש שנים למקרא בן עשר למשנה כו', ע' בספר המדות למהר"י דובנה ז"ל בשער הדעת פי"ב מה שלמד ממשנתינו הגבלת ושיעור הזמן לבא אל השלמות בטפחות ימי חיי חלדו, וע' בתוס' כתובות ד"נ ע"א ובתשב"ץ ח"ב סי' ס"ה ובראב"ן סי' צ"ה אות ג'

מכ"ב בן בג בג אומר הפך בה והפך בה, פי' חכמת התורה איננה כחכמה אחרת שבכל דבר שבה יש רק הוראה אחת או שתים, וכיון שהבנת