אור הישר (נזיקין ב) רח

דבשעת זיקת הכבשים עם הלחם צריכות להיות רק שתים כדאמר מושך שתים מהן כו', ולפ"ז בע"כ היו צריכות לנס

ובפשוטו י"ל דבקרא כתיב שתים שני עשרונים סלת תהיינה ויקרא כ"ג, והמקרא הזה הוא לעיכובא כדאמר בהקומץ רבה כ"ז ע"א שתי חלות הויה. ואף דהתם קאי שיהיו מעכבין זא"ז מ"מ הבינו חז"ל דגם בשעה שנתקדשו עם הכבשים צריכות להיות רק שתים כנ"ל, וע"ע בת' הרשב"א סי' נ"ב

עוד הקשה החכם הנ"ל בפליאה נשגבה ע"ד רבינו יונה שם במש"כ דנס של שה"ל היה שלא נפסל בלינה, ותמה מה שייך פסול לינה בשה"ל אם כדעת הרמב"ם בפ"ח ה"ח מתו"מ שאפייתן היתה מעיו"ט מגזה"כ דהוא לבדו יעשה לכם לכם ולא לגבוה ע"ש, הלא דבהכרח היתה לינה ואפ"ה לא פסלה משום דכך הוא דרך הכשרן, ולדעת התוס' במנחות נ"א ע"א ע"פ סוגית הש"ס שם ס"פ ר"י דמרבינן שה"ל לאפייה מדכתיב מועדי ה' הכתוב קבע מועד אחד לכולן דקסבר תנור מקדש ואי אפי לה מאתמול איפסלה בלינה ע"ש, א"כ לא היתה לינה במציאות ונשאר בצע"ג, ובאמת הערה נכונה היא למאד

ולגודל התמיה נראה ליישב דעת רבינו יונה ז"ל בד"ז, דהא זמן אכילתן של בשר הכבשים ושתי הלחם הוא אותו היום וחצי הלילה, כדתנן באיזהו מקומן נ"ד ע"ב זבחי שלמי צבור נאכלין לזכרי כהונה בכל מאכל ליום ולילה עד חצות וכמ"כ הלחם כדכ' הרמב"ם בפ"ח הי"א מתו"מ, ופסול לינה גבי דם נחשב משקיעת החמה כדאמר בזבחים נ"ו ע"א וע' בתוס' שם ד"ה מנין ושם פ"ד ע"ב, ולפ"ז אם דם הכבשים נפסלו בלינה משקיעת החמה, נפסלות גם הלחם אז באותה לינה כיון דזקוקות זל"ז. כן בהעדר הזריקה מי יתיר את הלחם באכילה, וע' רש"י פסחים י"ג ע"ב ד"ה ואינו קדוש

שם עומדים צפופים ומשתחוים רווחים, וכן הובא בב"ר פ"ה בשם סתמא דמשנתינו, והא דביומא כ"א ע"א קאמר הכי רב יהודא אמר רב, הוא רק בזה שהוסיף ונמשכין אחת עשרה אמה אחורי בית הכפורת כו' ע"ש

מ"ו. עשרה דברים נבראו בע"ש ביה"ש ואלו הן כו' ואילו של אברהם אבינו כו', ע' עקידה שער כ"א ובכוזרי מאמר שלישי סי' ע"ג

מ"ז. שואל כענין. פירש"י שואל כפי ענין הדבר שבני אדם עסוקים בו ואינו מפליג לדבר אחר ע"כ, דוגמא לדבר בנות צלפחד דאמרינן בב"ב קי"ט ע"ב חכמניות הן שלפי שעה דברו שהיה משה רבינו דרש בפרשת יבמין ואז אמרו לו אם כבן אנו חשובים תנה לנו נחלה כבן ואם לאו תתיבם אמנו

ומש"כ כאן בתפארת ישראל אהא דר' ירמיה בב"ב כ"ג ע"ב דבעי רגלו אחת בתוך התחום ורגלו אחת חוץ לתחום דהוא דבר שלא כהוגן ואינו במציאות ועל דא אפקוהו מבי מדרשא ע"ש, פלא שלא ראה דברי התוס' שם על אתר שכתבו בהדיא דהוא מילתא דשכיחא כמו כל מחצה על מחצה שנמצא בש"ס והא דאפקוהו מפרש ר"ת משום דלא חש להא דכל מדת חכמים כן הוא ע"ש, וכפי' ר"ת משמע בר"ה י"ג ע"א ובסוטה ט"ז ע"ב דר"ז קא"ל לר' ירמיה לאו אמינא לך לא תפיק נפשך לבר מהלכתא כל מדות חכמים כן הוא ע"ש, ומזה מוכח ברור דבזה כבר נכשל ר' ירמיה, בר מן דין בלתי מובן איך אפ"ל דשאלת ר' ירמיה היתה שלא כהוגן הלא בעירובין ס"פ מי שהוציאוהו א"ר חנינא רגלו אחת בתוך התחום ורגלו אחת חוץ לתחום לא יכנס דכתיב אם תשיב משבת רגלך רגלך כתיב והא תניא רגלו אחת בתוך התחום ורגלו אחת חוץ לתחום יכנס הא מני אחרים הוא כו' ע"ש, הלא חזינן דממש בשאלת ר' ירמיה היו מעוניינים ר' חנינא ותנאי דברייתא ואפילו ישעיה הנביא בעצמו במש"כ למטרה זו רגלך, ואיך אפ"ל כמש"כ בתפא"י דהוא שלא כהוגן ונגד המציאות

שם ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי, בירושלמי חגיגה פ"א ה"ח בהאי עובדא דר' יודן נשיאה כתב על ר' חייא בר בא באתרא דלא ידעי ליה שיכבדוהו הרי שלחנו לכם אדם גדול ומה הוא גדולתו שאינו בוש לאמר לא שמעתי, וע' מש"כ בחידושי לזבחים ק"א ע"א

מ"ח. מקצתן מעשרין ומקצתן אין מעשרין רעב של בצורת בא כו', בפדר"א ס"פ י"ד קאמר אם אדם חטא ארץ מה חטאה שנתאררה כו' בעבור עונות בני אדם שנאמר ארורה האדמה בעבוריך

מ"ט. גלות בא לעולם על עובדי ע"ז ועל גלוי עריות ועל שפיכת דמים ועל השמטת הארץ, והנה צ"ל דלא רק שהיא באה אלא דמכפרת נמי, לפ"מ דרב יהודה ס"ל בסנהדרין ל"ז סוף ע"ב דגלות מכפרת ג' דברים חרב ורעב ודבר ור' יוחנן ס"ל גלות מכפרת על הכל ע"ש, והשתא כיון שגם על העבירות ע"ז ג"ע ושפ"ד החמורות ביותר שבכל התורה נמי מכפרת כנ"ל, וכבר הננו בגלות קרוב לאלפים שנה, מעתה יש לנו ודאי פתחון פה לבקש מהשי"ת שיגאלנו במהרה דידן אכי"ר

מ"י. ארבע מדות באדם האומר שלי שלי ושלך שלך זו מדה בינונית ויש אומרים זו מדת סדום, ע' מה שהאריך בזה בעקידה שער כ"ף

מי"א. נוח לכעוס וקשה לרצות רשע, הוא כמש"א בשבת ק"ה ע"ב המקרע בגדיו בחמתו והמשבר כליו בחמתו כו' יהא בעיניך כעובד עכו"ם כו'

מי"ב. מהיר לשמוע ומהיר לאבד כו', הנה לשון שמיעה דבכולא משנתנו הוא ענין הבנה, כמו והם לא ידעו כי שומע יוסף, ונתתי לעבדך לב שומע לשפוט את עמך, וכן בלשון הש"ס תא