אור הישר (נזיקין ב) רז

פירש"י וז"ל ה"ג חרון אף לא נאמר אלא אפו מלמד שמוחלין לו על כל עונותיו וע"ע בתוי"ט, וכה"ג ילפינן בנדרים מ"א ע"א מקרא אחרינא דאין החולה עומד מחליו עד שמוחלין לו על כל עונותיו שנאמר הסולח לכל עוניכי הרופא לכל תחלואיכי

מ"כ. הלומד ילד למה הוא דומה כו', הנה משנתנו נחלקת לג' חלקים, ברישא איירו אדות התלמיד דאם הוא ילד דומה אצלו לימודו לדיו כתובה על נייר חדש משא"כ אם התלמיד הוא זקן אז הוא דומה לדיו כתובה על נייר מחוק, ובמציעתא איירי במהות המלמד דאם הוא קטן דמיין פירות לימודו לענבים קהות ויין מנתו משא"כ אם הוא זקן דמיין לענבים בשולות ויין ישן, ועל אלו הדברים של אלישע בן אבויה ור' יוסי בר"י הוסיף רבינו הקדוש דהוא מסדר המשנה בסיפא דמשנתינו, דהכלל של המלמד אינו קבוע וקיים דיש קנקן חדש מלא ישן וישן שאפילו חדש אין בו, והיוצא מכולם דלעולם ילמוד אדם בילדותו ואל יניח תחילת לימודו על זמן הזקנה, ובנוגע למלמד אם יש לפניו צעיר וזקן ושניהם שוין בידיעתם יבחר בזקן, אבל אם הצעיר הוא מלא דבר בגמרא ובסברא יותר מן הזקן אז יבחר בצעיר, ועמש"כ בחידושי למס' קנים דף כ"ה ע"א

מכ"א. ר"א הקפר אומר הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם, ע' בינה לעתים דרוש כ"ג ובעקידה שער ס"ג מה שהאריכו למעניתם, ולע"ד מה שאמר התנא מוציאין את האדם מן העולם כייל בזה שני הצדדים ביחד, וזה תלוי באיזה אופן השתמש בתכונות אלו, מובן שאם על צד הרע שבהן אז אין כמותן לרוע, ובודאי כי הן הם מקור ההשחתה והאריכות בזה אך למותר, אולם מה טובות הן מדות אלו אם נשתמש על הצד הטוב, אז הן נהפכות מן הקצה אל הקצה, כי קנאת סופרים תרבה חכמה, ואומר אל יקנא לבך בחטאים כי אם ביראת ה' כל היום משלי כ"ג, הלא בשביל יראת ה' נחוצה הקנאה, וכן התאוה אם יתאוה לעשירות לעשות בזה אך טוב וחסד ולקיום התורה, וכמ"כ לכבוד אם באמת כוונתו בזה שהתורה ולומדי התורה יתכבדו על ידו, סוף דבר באיזה אופן יוציאוהו מן העולם אין תלוי אלא בו, ורק בו בעצמו, וע"ע בס' אהבת ציון להגאון בעל נוב"י דרוש י"ב

מכ"ב. הילודים למות. כוונת התנא דמיום שנולד כן בכל יום ויום ובכל שעה ושעה שושביני הזמן יובילוהו אל קברו, כמה"כ ויום המות מיום הולדו, תיכף משנולד הוא מוכן אל היום של פטירתו מן העולם

שם והמתים להחיות, ע' אגרות הרמב"ם מאמר תחיית המתים ובס' האמונות והדעות לרב סעדיה גאון ז"ל מאמר שביעי

שם והוא עתיד לדון ברוך הוא כו', ע' תורת האדם להרמב"ן שער הגמול

שם ואל יבטיחך יצרך שהשאול בית מנוס לך, ע' העמק דבר לפ' נצבים בפסוק החיים והמות נתתי לפניך

פ"ה מ"א. בעשרה מאמרות נברא העולם כו', ע' עקידה שער שבעים ובס' אהבת ציון להגאון בעל נוב"י דרוש ב'

מ"ב. שכל הדורות היו מכעיסין ובאין עד שבא אברהם וקיבל עליו שכר כולם, ע' עקידה שער ס"ז ושער ע"ח

מ"ג. עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו כו', רש"י והגר"א ז"ל אחזו בחשבון בון וסדר של הפדר"א המתחילים בפרק כ"ו, והרמב"ם חשב כפי המבואר באבות דר"נ פל"ג

מ"ד. עשרה נסים נעשו לאבותנו במצרים ועשרה על הים, ופירש"י וז"ל לא נתפרשו לנו ע"כ, ואולם העשרה נסים על הים הובא ברש"י אח"כ, ולפ"ז הא דלא אתפרש לו קאי על הנסים ש שבמצרים, וזה פלא דהא באבות דר"נ פל"ג הלשון, הביא עשר מכות כנגדן נעשו לישראל ע"ש, הרי מובן כוונת האדר"נ. דאחרי ששנה השי"ת מערכות הטבע להביא המכות על המצריים, הלא הוא בהכרח בדרך נס, ואותו שינוי הטבע שלט רק במצרי והישראל שעמד אצלו פלט מאותן שינוי הטבע, הרי הוא נס בתוך נס, ואין לך נס גדול מזה, והוא כמו שמפרש הרמב"ם, ובודאי משם למד, ומדוע לא אתפרש הכי לרש"י וצ"ע

, מ"ה. עשרה נסים נעשו לאבותינו בביהמ"ק כו', ע' תשב"ץ ח"ג בסימנים ל"ז קל"ה קל"ו סל"ז מה שהאריך בדברי משנתנו וע"ע עקידה שער ק"ב

שם ולא נמצא פסול בעומר ובשתי הלחם. פירש"י טעמא דשה"ל משום דאין אפיתם דוחה יו"ט ואם יפסלו נדחו לגמרי וכן פירש"י נמי ביומא כ"א ע"א, והקשה לי ח"א הלא יכולים היו לאפות לכתחילה מעיו"ט ארבע או שש חלות ואם יפסלו שתים יקחו אחרות תחתיהן וכל השש חלות לא היו נפסלות בלינה כשם שלא נפסלו אותן השתים דתנור אינו מקדשן ליפסל כדאמרינן במנחות צ"ה ע"ב, ולא עביד רחמנא ניסא על מנן. ותירצתי דמותר החלות על השתים הזקוקות לכבשי עצרת לא די שלא יועילו אלא שיזיקו נמי להני שתי חלות גופייהו אי עביד בסתמא, רק אם אמר ליקדשו תרתי מתוך ארבע, וגם זהו דיעבד, אז מושך שתים מהן ומניפן והשאר נאכלות בפדיון ואם לא התנה לא קדש הלחם כלל כדאוקמינן פ' התכלת מ"ח ע"א, ואם הפסול היה למשל באבידת הכבשים הלא בין אי ס"ל שחיטה עושה זיקה או תנופה עושה זיקה עכ"פ אם הוזקקו זל"ז מעכבין זא"ז והכל מודים בה כדאמר ר' יוחנן במנחות מ"ו ע"א, והשתא אם נאבדו הכבשים בין תנופה ראשונה או שחיטה עד גמר כל העבודות הרי נדחו אותן השתי חלות ויצאו לבית השריפה ומותר החלות הלא יצאו כבר לחולין כנ"ל ולא יועילו עוד אף לכבשים אחרים, והטעם