אור הישר (נזיקין ב) רד

ד"ת עדות הוא עמש"כ ויאמר אלי זה השלחן אשר לפני ה'

מ"ד. הנעור בלילה והמהלך בדרך יחידי והמפנה לבו לבטלה הרי זה מתחייב בנפשו, אפ"ל ע"ד הצחות קצת דהני תלת מילי חדא נינהו, לפ"מ דאמרינן בב"מ פ"ג ע"ב העוה"ז דומה ללילה, וכאשר בדרכי חייו של האדם הוא מוטרד על המחיה והכלכלה, ודקדוקי עניות מעבירין את האדם דעתו וע"ד קונו כדאמרינן בעירובין מ"א ע"ב, אמנם מאידך גיסא יצילוהו מלראות פני גיהנם כדאמר התם, אכן מכלל הן אתה שומע לאו דאם אין לו טרדת פרנסה אין לו במה להצטדק, ועליו מוטל יותר החוב להתבונן בדרכי חייו לבא ע"י מעשיו הטובים לעולם שכולו טוב, והנה העני אינו הולך יחידי כי חבורה גדולה של בעלי חוב מלוים אותו בכל טפחות ימי חיי חלדו, אשתו דורשת מזונות בני ביתו הלבשה והנעלה הבעה"ב שכר דירה המלמד שכר לימוד כו' כו', ולהיפוך העשיר ילך תמיד דרכו באין שום מפריע כי אין תובע רודף אחריו, וזמש"א הנעור בלילה. אם בעוה"ז שהוא דומה ללילה הוא נעור משנתו לחשוב חשבונו, וימצא כי הוא הולך בדרך ימי חייו יחידי, בלי שום מפריע אם רק היה חפצו אדיר לעשות טוב לנפשו, ובכ"ז מפנה לבו לבטלה ה"ז מתחייב בנפשו

מ"ה. כל המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות ועול ד"א כו', הנה זה פשוט משום שקבל עליו עבודת ממה"מ הקב"ה פטור מעבודת מלך בו"ד, וכמו שמצינו ביום הקמת המשכן שהביאו את קרבנם, והשי"ת אמר למשה קח מאתם וגו' ונתת אותם אל הלוים איש כפי עבודתו וגו' ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו, ובע"כ משום שנשאו על עצמן בכתף את כלי הקדש, משו"ה נעשו הם בעצמם מרכבה לשכינה ואינם בדין משא שאר עבודות, והיינו דאמרינן בסוטה כ"א ע"א דתורה מגנא ומצלא, ובב"ב ד"ח ע"א רבנן לא צריכי נטירותא, והדברים ארוכים

מ"ו. ר' חלפתא איש כפר חנניא אומר עשרה שיושבין ועוסקין בתורה שכינה שרויה ביניהם כו', הנה הר"ב גריס עשרה שהיו יושבין בדין וע' בתיו"ט, ומסתמא גרסי הכי משום הא דברכות ד"ו ע"א, ועפ"ז י"ל דהמספרים של עשרה חמשה ושלשה הן ע"פ משנתנו דריש סנהדרין דאיירי בעסוקין בדין. והוסיף מניין אפילו אחד דדבר תורה חד נמי כשר דכתיב בצדק תשפוט כדאמר שם ד"ג, או ביחיד מומחה או בקבלוהו עלייהו. ומספר כ"ג וע"א דחשיב במשנה שם מובן מאליו דשכינה שריה ביניהם, אולם לבד מה דהעירו התוס' בסוכה י"ג ע"א אהא דמשנתנו, נראה ג"כ דאין לו שום שייכות להא דהתם, דבמשנתנו נשנית בשם תנא והתם אמורא קאמר לה, ולאו בחדא גוונא דפתח בתפילה וסיים בדין ע"ש, וסתמא דמשנתנו דאיירי בעסק התורה פתח בעשרה, עפ"מ דאמרינן בברכות ס"ג ע"ב דאין התורה נקנית אלא בחבורה, ואם לא מצא עדה שלמה תהיה חבורה של חמשה ואפילו של שלשה דגם באלו שכינה שרויה ביניהם, אולם אם לא מצא שום חבורה שלא יפסיק בשביל זה לימודו, להכי מסיק ומניין שאפילו אחד כו'

מ"ז. תן לו משלו שאתה ושלך שלו וכן בדוד הוא אומר כי ממך הכל ומידך נתנו לך, ע' מד"ר משפטים פל"א סי' ט' בפסוק כן תעשה לשורך ובחובת הלבבות שער הבטחון פ"ד

מ"ח. כל השוכח דבר אחד ממשנתו מעה"כ כאילו מתחייב בנפשו כו', ע' מש"כ הגאון נצי"ב ז"ל בביאורו העמק דבר והרחב דבר לפ' ואתחנן ד' ט'

שם הא אינו מתחייב בנפשו עד שישב ויסירם מלבו, ע' עקידה פ' תבוא שער צ'

מ"ט. כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת, ע' עקידה לקהלת בפסוק כי ברוב חכמה רב כעס

מ"י. רוח המקום כל שרוח הבריות נוחה הימנו נוחה הימנו וכל שאין רוח הבריות נוחה הימנו אין רוח המקום נוחה הימנו, והנה התוי"ט עביד צריכותא ע"ש. משמע דקשה ליה מדוע לא נוכל להבין את הלאו מכלל ההן, וע"ש עוד במפרשים, ולעד"נ דכל דבריהם סובבים אם נפרש דברי חכמי המשנה דקאי רק על כלל הנהגת האדם, אולם י"ל עוד דמשנתינו כללה עוד אגב אורחא נם פרטיות מעשה בני אדם דלפעמים מסופק האדם אם טוב עשה בזה או רע דוגמא דאמרינן בברכות כ"ג ע"א אל תהי ככסילים שחוטאים ומביאים קרבן ואינם יודעים אם על הטובה מביאים או על הרעה הם מביאים אמר הקב"ה בין טוב לרע אין מבחינים והם מביאים קרבן לפני ע"ש, ובענינים כאלו יש הרבה פעמים מקום להסתפק אחרי דחז"ל אמרו בנזיר כ"ג ע"ב גדולה עבירה לשמה, ממצוה שלא לשמה ובברכות ס"ג ע"א אמרינן בכל דרכיך דעהו אפילו לדבר עבירה ע"ש, ולפ"ז אם לכתחילה עשה לשם שמים מ"מ לבו נוקפו, כיון דע"פ ראות עין האנושי עכ"פ עבירה עשה בפועל, וא"כ מאן מפיס אם לפי רוח המקום נחשבת זאת למצוה כפי מחשבתו וכוונתו לטובה. או יהיה נדון לפי מעשיו בפועל, על זה אמר התנא דבדברים אלו אפשר להבין מדעת הבריות, ואם דעתם נוחה הימנו בפעולתו זו, אז גם רוח המקום נוחה הימנו, ואע"ג דלעין הרואה נחשבת לעבירה. כדאשכחן באליהו בהר הכרמל שהקריב בבמה בשעת איסור הבמות, ונסתייע על ידו קידוש השם גדול לעיני כל ישראל, ומן השמים הסכימו על ידו וע' ברש"י ברכות שם, וכן במעשה יעל שהפקירה עצמה לזנות כדדרשינן בנזיר כ"ג ע"ב, ומעבירה זו נצמחה תשועה לכל ישראל, וכן להיפוך