אור הישר (נזיקין ב) רג

דאבות, ואחרי דמסדר המשנה קבע במשנתו שהיה מונה שבחם, ודאי דמדה נכונה היא לספר בשבח הבריות. וכן אמרו בספ"ג דמגילה האי מאן דשפיר שומעניה שרי לשבוחיה ומאן דשבחיה ינוחו לו ברכות על ראשו, ולפ"ז יל"ד מהכא אהא דאחז"ל לעולם אל יספר אדם בטובתו של חבירו שמתוך טובתו בא לידי רעתו, ונראה דלהכי דייק הרמב"ם בפ"ז ה"ד מה' דעות, וכתב בזה"ל וכל המספר בטובת חבירו בפני שונאיו ה"ז אבק לה"ד שזה גורם להם שיספרו בגנותו, ומסיק עלה בהגהות מיימונית אבל בפני אוהביו מותר דברי הכל ריב"ז היה מונה שבחן ע"ש, אכן הרשב"ם בב"ב קס"ד ע"ב כ' מתוך שמרבין בשבחו כו', וכן פירש"י נמי בערכין ט"ז ע"א שכשהוא מספר בטובתו יותר מדאי כו' ע"ש, וכ"ה ממש לשון הרי"ף בפ"ב דשבת. ועפ"ז י"ל דמשנתנו והא דמגילה איירי כשמספר בטובתו כמו שהוא, והא דערכין כשמספר יותר מדאי, וע"ע עקידה שער ס"א ושער תשעים

שם אם יהיו כל חכמי ישראל בכף מאזנים ור"א בן הורקנוס אף עמהם ור' אלעזר עזר בן ערך בכף שניה מכריע את כולם, ע' כוזרי מאמר שלישי סי' ס"ה

מ"ט. אמר להם רואה אני את דברי אלעזר בן ערך שבכלל דבריו דבריכם, היינו דלענין דרך הישרה היא לב טוב ולדרך רעה לב רע, נראה דלכך הכריע ריב"ז כוותיה. עפ"מ דאמרינן בברכות ס"א ע"א יצר הרע דומה לזבוב ויושב בין שני מפתחי הלב ע"ש, הרי המקום הטוב והרע נובע מלב האדם, וה"נ אמרינן בירושלמי תרומות ספ"ח כל האברים תלוין בלב ע"ש ולה"ק שבכלל דבריו דבריכם

מ"י. יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך, ע' העמק שאלה לשאילתות פ' קדושים סי' ק"א אות ג'

שם ושוב יום אחד לפני מיתתך, ע' עקידה שער ל"ו

מי"א. עין הרע ויצר הרע ושנאת הבריות מוציאין את האדם מן העולם, פי' דיצה"ר מניע כל תאות לבו, ועין הרע משתתף עמו, כדכתיב ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם ואמרו עלה בירושלמי ברכות פ"א ה"ה ליבא ועינא תרין סרסורין דחטאה ע"ש, וזה בנוגע בין אדם למקום, ושנאת הבריות הוא בין אדם לחבירו

מי"ב. וכל מעשיך יהיו לשם שמים, ע' עקידה שער ע"ב

מי"ג. ואל תהי רשע בפני עצמך, וע' בספר התניא דפ"א

מי"ד. הוי שקוד ללמוד תורה ודע מה שתשיב לאפיקורוס, ע' חובת הלבבות שער היחוד פ"ג

מט"ו. ר"ט אומר היום קצר כו', הנה הקדים הקדמה זו מפני סיום דבריו לא עליך המלאכה לגמור כו' דאל"ה מי לא ידע קיצור ימיו של אדם במה נחשבים נגד אלפי שנה שעברו ושעתידים לבא, ולפחות אם היה יודע זמן פטירתו מן העולם אז היה יודע איך להתחשב עם הזמן לפי ערך המלאכה העומדת לפניו, אכן יום המיתה מכוסה מבני אדם כדאמרינן בפסחים נ"ד ע"ב, ואף כי ודאי לטובה תחשב כמובן. אבל בנוגע לפעולתו עם ערך המלאכה שלפניו לגריעותא תחשב, כי תמיד יחשוב על אפשרות של ביאת שמשו הפתאומית, ומצד אחר יראה מלאכה מרובה כזאת לפניו, כן מי לא ידע שהמלאכה מרובה וחז"ל אמרו בעירובין כ"א ע"א דכל העולם כולו אחד משלשת אלפים ומאתים בתורה, והפועלים עצלים הם אברי הגוף לקבל עליהם נוסף על צרכי הגוף מלאכת קודש מרובה כזו, ורק משום הנחמה שאח"כ נאמרו לא עליך המלאכה לגמור כו'

מט"ז. הוא היה אומר לא עליך המלאכה לגמור כו', והוא כדאמרו במד"ר מצורע פי"ט סי' ב' מי שטיפש אומר מי יכול ללמוד את התורה נזיקין ל' פרקים כלים ל' פרקים מי שפיקח מהו אומר הריני שונה שני הלכות היום שני הלכות למחר כו' וע"ש מה שמשלו משל לזה, וזהו מש"א ואי אתה בן חורין להבטל ממנה אם למדת תורה הרבה נותנין לך שכר הרבה ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך, היינו נאמן הקב"ה לשלם שכרך לפי ערך פעולתך. ולפ"ז אין לך להתחשב עם קיצור הזמן, וגם זה נוכל לכוון בדברי ר"נ בר יצחק באמרו אנן פועלי דיממא אנן, עירובין ס"ה ע"א

פ"ג מ"א. עקביא בן מהללאל אומר הסתכל בשלשה דברים ואין אתה בא לידי עבירה כו', ע' בס' אהבת ציון להנוב"י דרוש ח'

שם ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון. מה הוא דין ומה הוא חשבון ע' בהקדמת עונג יו"ט סי' ה' וע"ע עקידה שער מ"ג ובהקדמתו למגילת אסתר

מ"ב. הוי מתפלל בשלומה של מלכות כו', ע' מה שהאריך בזה הגאון ר' יצחק אלחנן ז"ל בהקדמה לספרו נחל יצחק

מ"ג שלשה שאכלו על שלחן אחד ולא אמרו עליו ד"ת כאילו אכלו מזבחי מתים שנאמר כי כל שלחנות מלאו קיא צואה כו', הנה דבריהם הקדושים מובנים ע"פ המקובל שכל הבריאה דרושה לתכלית הנרצה הוא קיום התורה, וזהו משאחז"ל בברכות ד"ו ע"ב כי זה כל האדם כל העולם כולו לא נברא אלא לצוות לזה כו' כדהאריך בזה הרמב"ם ז"ל בהקדמתו לסדר זרעים, והענין הוא כי הבעל חי שמועיל למאכל האדם נתעלה להיות בסיס אל האדם לעבודת הבורא, וממילא גם הצומח והדומם שעל ידם נתגדל נתרוממו אף הם למדרגה עילאה, ואם על השלחן שאוכלים עליו לא נאמרו ד"ת נכונה מליצתם כמה"כ כי כל שלחנות מלאו קיא צואה כי אין להאכילה מטרה אחרת, אבל אם נאמרו עליו