אור הישר (נזיקין ב) רב

העולם, לכן הזהיר התנא מנע עצמך להיות רב לזולתך רק עשה לך רב, שהרב יהיה לך, וזה יהיה ג"כ לתועלת שאם תלך בדרכי עצמך אפשר שתפול ספק בלבך אולי לא עשית כהוגן, אבל אם על בינתך לא תשען אלא על דעת רבך אז את נפשך הצלת מאחריות הספק, ולזה מסיק ואל תרבה לעשר אומרות, דהנה לפ"מ שהבינו המפרשים כי רק על דין מעשר היתה כוונתו. א"כ מאי בעי הכא הלא במס' מעשרות מקומו, ומאי אל תרבה, לכן נלע"ד כי רק משום דדין אומדנא נאמרה במעשר כדאמרינן נ"ט ע"א ובכ"מ דתרומת מעשר ניטלת באומד ובמחשבה, לכן הזכיר בזה אומדנא דמעשר, אבל כוונתו היתה גם על כלל תרומת מדותיו של האדם בכל דרכי חייו, שהוא מעשר משלו לזולתו מאונו ומהונו מפעולתו ומשכלו, שלא ירבה לעשר כל מעשרותיו אלו מאומד שכל האנושי., רק הכל במדה במשקל ובמשורה לפי דעת תורה וחכמי התורה, וגם בזה תהיה התועלת מה שיעשה רב לעצמו כדפתח בראשית דבריו

מי"ז. כל ימי גדלתי בין החכמים ולא מצאתי לגוף טוב משתיקה, ע' עקידה שער ס"ב

מי"ח. רשב"ג אומר על שלשה דברים העולם עומד על הדין ועל האמת ועל השלום כו', הנה הכא משמע דהוא היה הממציא הא דמשנתנו, אולם במד"ר ר"פ שפטים הלשון, אמר רשב"ג אל תהי מלגלג בדין שהוא אחד משלשה רגלי העולם למה ששנו חכמים על שלשה דברים העולם עומד על הדין ועל האמת ועל השלום כו' ע"ש, הלא דהוא גופיה הביא כן בשם שנו חכמים, ובמה שאמר אל תהי מלגלג בדין דקשה איך יעלה על דעת מי שהוא ללגלג, עמש"כ בזה דבר נכון בפרדס דוד לפ' שפטים שם

פ"ב מ"א. רבי אומר איזוהי דרך ישרה שיבור לו האדם כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם, וקשה מה צריך רבי לשנות בברייתא בפ"ע במס' תמיד דכ"ח ע"א רבי אומר איזו היא דרך ישרה שיבור לו האדם יאהב את התוכחות כו', הרי זה נכלל בתפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם ועמש"כ בחידושי לתמיד שם

שם והוי זהיר במצוה קלה כבחמורה שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות, ע' בדרשות הר"ן דרוש ו' ובעקידה שער ע"ט

שם והוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה, ע' חובת הלבבות שער התשובה פ"ג

מ"ב. ר"ג בנו של ר' יהודא הנשיא. ע' תוס' ע"ז ל"ו ע"א ד"ה אשר לא יתגאל ובמש"כ בחידושי שם

שם יפה ת"ת עם דרך ארץ שיגיעת שניהם משכחת עון וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עון, הנה הדרך ארץ הם מלאכה או סחורה. ועפ"ז מובן הענין המשותף שבשניהם להשכיח עון, דלימוד התורה תתקיים בידו שיתפרנס בהיתר ע"י מסחרו או מלאכתו, והמלאכה או המשא ומתן יעשה באמונה כי מאור התורה לא יניחנו לעשותם ברמאות

מ"ג. הוי זהירין ברשות כו', ע' במפרשים, ולדעתי הוא פשוט דזה כולל כל מין האנשים שיש להם רשות לעשות כל מה שבחפצם, למשל אם הוא עני אין לו רשות לעשות כל מה שירצה, שהוא קשור עם הוצאה מרובה שאין בידו, ואם הוא עשיר אבל יש בו תורה ויראת שמים, אין לו רשות מצד תורתו ויראתו או מצד נימוס וד"א וכהנה, אולם מי שאין בו כל אלו לו יש רשיון מיוחד לעשות כל מה שבחפצו, וממילא כלולים בזה כל מי שיש בו היכולת לעשות בלי שום מפריע בדיני אדם או בדיני שמים, ומאנשים כאלו שיש להם רשות כזה צריכים להיות זהירין

מ"ד. ואל תאמן בעצמך עד יום מותך, ע' חובת הלבבות שער יחוד המעשה פ"ה

מ"ה. ולא ע"ה חסיד. הוא דוקא שאינו שואל אצל אחר משא"כ אם לא הי"ל אצל מי לשאול כו' כדהאריך בזה הגאון מהר"י סלנטר ז"ל בס' אבן ישראל דרוש ד' וע"ע עקידה שער צ"ב

שם ולא הביישן למד. הא דלא קאמר ולא הבשת פנים כדאמר לקמן פ"ה מ"כ בשת פנים לג"ע ע' בשמונה פרקים להרמב"ם פ"ד

מ"ו. אף הוא ראה גולגלת אחת שצפה ע"פ המים אמר לה על דאטפת אטפוך כו', הוא ע"ד מאה"כ בור כרה ויחפרהו ויפול בשחת יפעל, והנה מי שרואה אה חבירו נופל בבור הלא יכמרו רחמיו עליו. אבל לפעמים הרואה אינו יודע כי הוא בעצמו כרהו כן הרבה פעמים מתאונן האדם על נפילתו וישכח כי המכשול לרגליו בידיו הניח, וכדכתיב אולת אדם תסלף דרכו וגו', והראה ינוקא דריש לקיש מקורו בקרא דויצא לבם ויחרדו איש אל אחיו לאמר מה זה עשה אלקים לנו תענית ד"ט ע"א דהאבות שכחו לשעה דבידיהם טמנו רשת זו לרגלם, והלל כי ראה הגולגלת שצפה ע"פ המים הבין כי לא על חדת היא, רק סיבה קדומה גרמה לזה, ואמר על דאטפת אטפוך וסוף מטיפיך יטופון. כי זוכר כל הנשכחות נותן לרשע רע כרשעתו

מ"ז. מרבה תורה מרבה חיים, פי' חיים הנצחיים, כי חזקה דאורייתא וכל מה שהרבה תורה, בעוה"ז נשאר זכות זה להעמידו על חזקתו לנצח כדהארכתי בספרי הדרושי לפ' וירא

מ"ח. אם למדת תורה הרבה אל תחזיק טובה לעצמך כי לכך נוצרת, ע' מסלת ישרים פכ"ב

שם הוא היה מונה שבחם ר"א בן הורקנוס בור סוד שאינו מאבד טיפה כו', הנה לפ"מ דכל מילי דאבות הן מדות טובות, ולהכי אחז"ל בב"ק ד"ל ע"א האי מאן דבעי למהוי חסידא לקיים מילי