אור הישר (נזיקין ב) קצט

הידות ע"ש, ובאמת הוא עדיף מידות דידות הן תשמיש גברא לאחוז הכלי על ידו, משא"כ מוסף היורה הוא כמו חלק מגוף הכלי, ואם היד נקרא שבצרכיכם מכש"כ מוסף היורה

והא דדרשו האי לכם לכל שבצרכיכם ולא כמו שדרשו כה"ג תיבת לכם לכל צרכיכם ספ"ב דמכות ובביצה כ"ח ע"ב ובסוכה ד"מ ע"א, כבר בארתי בזה דכל היכא דכתיב לכם הוא מיותר דודאי למי שמדבר להם ניתן הענין, ובע"כ דאתא לדרשה, ולהכי דרשו לכם לכם ולא לעכו"ם לכם ולא לכלבים, ובקידושין נ"ב ע"ב וזה יהיה לך מקדש הקדשים לך לכל צרכיך ואפילו לקדש בו אשה וכל כה"ג, אכן התינח היכא דתיבה זו באה לתועלת, בזה נופל לאמר לכם לכל צרכיכם, משא"כ גבי טומאה דהוא העדר ההשתמשות מה מקום לכתוב שם לכם הרי אינו לצרכיכם, משו"ה הבינו דהאי לכם באה לדרשה באופן זה, לרבות את הידות, שהוא שבצרכיכם אל ההשתמשות שגם הם נטמאו

מ"ט העיד ר' נחוניא בן גודגדא על החרשת שהשיאה אביה שהיא יוצאת בגט, וכ' הרמב"ם וז"ל כיון שהנשואין נשואי תורה לפי שאביה השיאה אע"פ שאין לה דעת שלימה לפי שהיא חרשת תצא בגט ויהיה גירושיה גירושין גמורים עכ"ל. והנה ממש"כ אע"פ שאין לה דעת כו' משמע דזו היא כל הרבותא, וקשה מה השמיענו ר' נחוניא בעדותו, הלא כל נשואי אשה היא דבר תורה ומ"מ מתגרשת בעל כרחה הרי דאין צריכין דעתה, וקושיא זו היא נמי ע"פ פירש"י במשנה דגיטין נ"ד ע"א ע"ש, וביבמות קי"ב ע"ב פירש"י וז"ל ואפילו משגדלה ופקע כח אב מקבלת היא את גיטה, ושם קי"ג ע"א הוסיף רש"י ואין אביה מקבל גיטה ע"ש, וגם זה קשה דאף משגדלה לא אלים כח נשואיה מכל אשה בת דעת שנשאה מדעתה ורצונה ואפ"ה יוצאה בע"כ, ואי משום דאביה אינו מקבל הגט עבורה. ג"כ בלתי מובן מהיכא תיתי שיוכל לקבל גיטה, הרי תורה זיכתה לו רק לקדשה לאיש כדילפינן בסוטה כ"ג ע"ב מקרא דאת בתי נתתי לאיש אבל לא לקבל גיטה כדפירש"י גופיה דמשגדלה פקע כח האב, וא"כ אחרי כל הפירושים מה חידש ר' נחוניא דמשנתנו בעדותו וצ"ע כעת

פ"ח מ"א העיד ר' יהושע בן בתירא על דם נבילות שהוא טהור, ולכאורה עדות זו היא כב"ש נגד ב"ה דפליגי לעיל רפ"ה, וכל עדות הלכתא היא כדכ' רש"י בחולין י"ח ע"ב וע' ברכות כ"ז ע"א רש"י ד"ה בבחירתא, ולפ"ז קשה על סדר רב עמרם המובא בתוס' סוכה ד"ג ע"א ובפי' רגמ"ה סוף בכורות, דחשיב ששה מקומות דפסקינן כב"ש נגד ב"ה, אמאי לא חשיב נמי הא דדם נבילות ע"ש, וי"ל דבירושלמי שקלים פ"ג ה"ב קאמר דמה דהעיד ר"י בן בתירא על דם נבילות שהוא טהור, הוא רק טהור מלהכשיר אבל לטמות מטמאה, וכ"כ הרמב"ם בפיה"מ הכא ובאבות הטומאות פ"א ה"ד, וע' שבת ע"ז ע"א רש"י ד"ה ב"ש מטהרין ובמש"כ בחידושי לעיל רפ"ה

מ"ב העיד ר' יהודא בן בבא ור' יהודה הכהן על קטנה בת ישראל שנשאת לכהן שהיא אוכלת בתרומה כיון שנכנסת לחופה אע"פ שלא נבעלה, וכ' הר"ב דקטנה זו היא יתומה ועפ"מ שכ' לעיל ספ"ז דנשואיה לא היו אלא מדרבנן ואוכלת ג"כ רק בתרומה דרבנן כו' ועדות זו דמשנתנו הוסיפה על עדות דר' נחוניא בן גודגדא לעיל שם דאיהו איירי שנבעלה והם העידו כיון שנכנסה לחופה אע"פ שלא נבעלה ע"ש, וממילא מובן דאם קטנה זו לא היתה יתומה רק שהשיאה אביה אז היתה אוכלת אפילו בתרומה דאורייתא

והנה במשנה דנדה מ"ד ע"ב דחשיב כל הדינים בנוגע לבת שלש שנים ויום אחד פירש"י וז"ל בת שלש שנים ביאתה לכל דבר ע"כ, ומלשון זה משמע דקאי על כל הני דחשיב שם גם על נשאת לכהן תאכל בתרומה, והתם בע"כ שהשיאה אביה איירי דהיא קידושי דאורייתא דהא קתני וחייבין עליה משום אשת איש כו' ע"ש, ומכל הדברים נוכחנו דדברי הרמב"ם בפ"ו ה"ג מה' תרומות מקורו הוא דוקא ממשנה דנדה כדכ' הכ"מ, ואין לו שום שייכות להא דמשנתנו כדהורה שם הרדב"ז, ונסתפק בדעת הרמב"ם אי איירי בשהשיאה אביה או יתומה ונ"מ לאכילת תרומה דאורייתא כו' ע"ש. וכמש"כ הוא ברור לכל המעיין ברמב"ם שם

מ"ג העיד ר' יהושע ור' יהודה בן בתירא על אלמנת עיסה שהיא כשרה לכהונה כו', ולענין כהנים בזה"ז שאין להם כתב יחוס שאינם כהנים ודאים אלא מפני חזקתם קורין אותם ראשון לתורה, כדכ' בת' הריב"ש סי' צ"ד ע' בת' מהרשד"ם חאה"ע סי' רל"ה ובשעה"מ פי"ט הכ"ג מה' איסורי ביאה וע"ע בת' הרשב"א סי' ת"א

מ"ד. העיד יוסי בן יועזר איש צרידה על איל קמצא דכן כו', ע' מה שהאריך בזה בדורש לציון דרוש יוד

שם ועל משקי בית מטבחיא דאינון דכיין. ע' ירושלמי חגיגה פ"ג ה"א לענין אם יצא לחוץ

שם ודיקרב במיתא מסתאב ולענין דיקרב בדיקרב ע' ע"ז ל"ז ע"ב ובמה שהאריך בזה במל"מ פ"ה ה"ב וה"ג מה' טומאת מת

מ"ה. העיד ר"ע משום נחמיה איש בית דלי שמשיאין את האשה ע"פ עד אחד, והנה עדותו היתה נחוצה לאפוקי מדעת ר"א ור' יהושע דס"ל במשנה דשילהי יבמות דאין משיאין את האשה ע"פ עד אחד, ומשו"ת מסיק ר"ע על דבריהם שם לא ע"פ אשה ולא ע"פ עבד כו', משום