אור הישר (נזיקין ב) קצח

וע"ע מה שהאריך במשנה זו בדורש לציון דרוש ו'

שם ושמשיאין את האשה ע"פ עד אחד, ע"ל פ"ח מ"ה ובמש"כ בחידושי שם

מ"ב. העיד ר' יהושע ור' נחוניא בן אלינתן איש כפר הבבלי על אבר מן המת שהוא טמא שר"א אומר לא אמרו אלא על אבר מן החי אמרו לו והלא ק"ו כו', וקשה הלא לפי סוגיא דנזיר נ"ג ע"ב ושם נ"ד ע"א ילפינן מקראי כמו לאבר הנחלל מן החי כן לאבר הנחלל מן המת וכמו לטומאת אהל כן לטומאת מגע, וע' ספרי פ' חקת פיסקא קכ"ז ובמפרשים שם וצ"ע כעת

מ"ג. כזית בשר הפורש מאבר מן החי ר"א מטמא ור' יהושע ור' נחוניא מטהרים כו', ע' ברש"י ס"פ העור והרוטב ובר"ש כלים פ"א מ"ה

פ"ז מ"א העיד ר' יהושע ור' צדוק על פדיון פט"ח שמת שא"ב לכהן כלום שר"א אומר חייבין באחריותן כו', הנה לשון זה נכון הכא דקאי על הבעלים, אבל בבכורות פ"א מ"ו וכן בירושלמי תרומות פ"ו ה"א דקתני המפריש פדיון פט"ח ומת ר"א אומר חייבין באחריותו, שם ודאי ט"ס דפתח המפריש וקתני חייבין. ובע"כ דגרסת הרמב"ן בה' בכורות נכונה דנקט חייב באחריותו, וע"ע שם בתוי"ט וברי"ט אלגזי ובמש"כ בחידושי לבכורות י"א ע"ב ושם י"ב ע"ב

מ"ב העיד ר' צדוק על ציר חגבים טמאים שהוא טהור, והנה לשון השו"ע ביו"ד ס"ס פ"ה ציר חגבים טמאים מותר, וע"ש בש"ך וט"ז פר"ח ופמ"ג ובמה"פ לירושלמי תרומות פ"י ה"ה

מ"ג העיד ר' צדוק על זוחלין שרבו על הנוטפין שהם כשרים כו', והנה מזה מוכח דלהיפוך הם פסולים, והיינו דחשש אבוה דשמואל ועביד לבנתיה מקוואות ביומי ניסן שמא ירבו נוטפין על הזוחלין כדאמרינן בשבת ס"ה ע"ב משום דאין הנוטפין מטהרין וע' ר"ש מקוואות פ"ה מ"ה ובאור זרוע ח"א סי' של"ז וסי' שס"ג ובש"ך יו"ד סי ר"א סקי"א ובח"ס חי"ד סי' רי"א

מ"ד העיד ר' צדוק על זוחלין שקלחן בעלי אגוז שהן כשרין כו', פי' שזה נקרא הויותן ע"י טהרה, וע' בפי' הראב"ד ובס' האשכול ה' מקוואות סי' סמ"ך ובת' הרא"ש כלל ל"א סי' ד' וסי' ז' ובר"ש מקוואות פ"ב מ"ג ובפרה פ"ו מ"ד ובר"ן פ"ב דשבועות ובת' מהר"ם פאדוואה סי' ל"א

מ"ה העיד ר' יהושע ור' יקים איש הדר על קלל של חטאת שנתנו ע"ג השרץ שהוא טמא שר"א מטהר, וקשה הרי טומאה דהכא אינו מטעם טומאת שרץ כמו בעלמא, דהא אם נגע השרץ בקלל טהור כדתנן בפרה פ"י מ"ג, ואינו רק משום גזה"כ דכתיב והניח מחוץ למחנה במקום טהור ומשו"ה צריכה ההנחה להיות מקום טהור, וכדמסקינן במשנה דפרה שם שאפילו הניחה ע"ג טומאה מדברי סופרים ג"כ טמא וכ"פ הרמב"ם רפי"ד מה' פרה ע"ש, וא"כ מ"ט דר"א דמטהר הלא בקרא כתיב שההנחה תהיה ע"ג מקום טהור ואין זה ענין להא דאמרינן בסנהדרין מ"ה ע"ב דר"א ס"ל דלא בעינן קרא כדכתיב, דהתם א"א בענין אחר דהא אין לו בהן יד בהן רגל, משא"כ הכא הרי יוכל להניח ע"ג מקום טהור, ודוחק לומר דר"א לשיטתו במנחות פ"ב ע"א דס"ל דנין אפשר משאי אפשר, ומה שפירשו דר"א הבין דההנחה היא בכלי טהור וכיון דהקלל הוא טהור אז אין נ"מ על מה מונח הקלל, דז"א דפשטא דקרא משמע דקאי על המקום, שהכלי מונח אחרי האספה בתוך הכלי וצ"ע, ועמש"כ בחידושי לפרה שם

מ"ו. העיד ר' יהושע ור' פפייס על ולד של של שלמים שיקרב שלמים שר"א אומר שולד שלמים לא יקרב שלמים וחכ"א יקרב כו', וכ' הרמב"ם דטעמא דר"א משום שמא יגדל מהם עדרים עדרים, והנה רש"י פי' בתמורה י"ח ע"א ושם ס"פ ולד חטאת דגזירה זו היא דלא ליתו לתקלה דגיזה ועבודה ע"ש, ולפ"ז יל"ד הלא תקלה עצמה תנאי היא כדאמרינן ביומא ס"ו ע"א ובספ"ק דפסחים, והשתא ר' יהושע ור' פפייט שהעידו שיקריב שלמים הלא לא חיישי לתקלה, וכל עדות הלכתא היא כדפירש"י בחולין י"ח ע"ב, ולפ"ז איך פסק הרמב"ם בפ"ו ה"ט מה' שמיטה דחיישינן שמא יגדל עדרים עדרים ע"פ הסוגיא דסוכה ד"מ וצ"ע, ועמש"כ בחידושי בכל המקומות שם

מ"ז תנור שחתכו חוליות ונתן חול בין חוליא לחוליא שהוא טמא שר"א מטהר, וכ' הראב"ד וז"ל אם לא נתן ביניהם חול בודאי בלא למודים ובלא שום דבר הרי הוא טמא כי הוא מתחבר יפה מפני שכל חוליא כבדה נופלת על שלמטה הימנה אבל כשנתן חול בין החוליות החול אינו מניח אותו להתחבר יפה ועל כן היה ר"א מטהרו כו' ע"כ. הנה דוגמת דברי הראב"ד כתבו גם התוס' בב"מ נ"ט סע"א, ובכ"ז חילוק גדול ביניהם, דהתוס' כתבו דאם לא היה חול בינתים היה מודה ר"א דכלי חשוב הוא שהטפילה סביב לתנור מחברת החוליות כו' ע"ש, משמע מדבריהם דבזולת הטפילה לא היה מודה ר"א, משא"כ הראב"ד הרי כתב דאם רק לא היה החול בינתים אז היה מטמא ר"א רק מפני החוליות המכבידות מצד עצמן זו על זו, ועמש"כ בחידושי לכלים פ"ה מ"י

שם הן העידו שמעברין את השנה בכל אדר שהיו אומרים עד הפורים, עמש"כ בחידושי עה"ת פ' בא בפסוק החדש הזה לכם

מ"ח העיד מנחם בן סגנאי על מוסף היורה של שולקי זיתים שהוא טמא כו', הנה המשנה בנויה על יסוד מה שחז"ל דרשו בחולין קי"ח ע"א קרא דוטמאים יהיו לכם כל שבצרכיכם לרבות את