אור הישר (נזיקין ב) קצז

מי"א. מי שנדר נזירות מרובה והשלים נזירותו ואח"כ בא לארץ בש"א נזיר שלשים יום ובה"א נזיר בתחילה, הנה בפי' רגמ"ה לתמורה י"ד סוף ע"ב כ' אהא דאבשלום הלך להביא כבשים מחברון וז"ל דאי לא תימא הכי נזירות דחוץ לארץ היא דנדר בשבתו בגשור בארם ואין עולה לו מן המנין דהכי תנן במס' נזיר מי שנזר נזירות מרובה עכ"ל, וע' מה שנתקשה בדבריו בס' תורת הנזיר על הרמב"ם ספ"ב מה' נזירות

מי"ב. אדם שהוא נתון תחת הסדק בש"א אינו מביא את הטומאה ובה"א אדם חלול הוא והצד העליון מביא את הטומאה, ע' בראב"ד פי"ז ה"ד מטומאת מת ובס' חזון איש לאהלות סי' י"ב

פ"ה מ"א, ר' יהודה אומר ששה דברים מקולי ב"ש ומחומרי ב"ה דם נבילות ב"ש מטהרין וב"ה מטמאין, וכ' הראב"ד דבמנחות מפרש אף כשטמאו ב"ה לא טמאו אלא ברביעית הואיל ויכול לקרוש ולעמוד על כזית כלומר וכיון שהוא קדוש דומה לבשר וגזרו עליו משום כזית נבילה עכ"ל, והנה במנחות ק"ד ע"א הק' התוס' כיון דדם חשיב כבשר א"כ אמאי איצטריך קרא לדם שרצים שהוא טמא במעילה י"ז ע"א תיפ"ל דחשיב כבשר ע"ש, והשתא לדברי הראב"ד הלא מצדה תברא, לפ"מ דקאמר דכל טומאתו היא רק ברביעית ומשום דאם יקרוש יעמוד על כזית ואז יהיה דומה לבשר להכי גזרו עליו, א"כ מהכא גופה מוכח דלאו כבשר הוא מן התורה אלא גזירה דרבנן. ומה מקום להקשות ל"ל קרא גבי דם שרצים, הלא התם איצטריך קרא לטומאה דאורייתא, ועמש"כ בחידושי לקמן רפ"ח וצ"ע כעת

מ"ב. ר' יוסי אומר ששה דברים מקולי ב"ש ומחומרי ב"ה העוף עולה עם הגבינה על השלחן ואינו נאכל כדברי ב"ש ובה"א אינו עולה ואינו נאכל, הנה ברמב"ם ושו"ע פסקו כב"ה, ובכלל הלא ב"ש במקום ב"ה אינה משנה כדאמרינן ביבמות ד"ט ע"א ובש"מ, ועפ"ז תמוה לשון הפרדס בסי' רמ"ז שהעתיק רק דעת ב"ש דהכא, וע' שבת י"ג ע"א ובת' ראבי"ה סי' קע"ג ובס' בעלי הנפש להראב"ד ריש שער הפרישה וצ"ע

מ"ג. ר' ישמעאל אומר שלשה דברים מקולי ב"ש ומחומרי ב"ה קהלת אינה מטמא את הידים כדברי ב"ש ובה"א מטמא את הידים הנה בספ"ג דמס' ידים ובמגילה ד"ז ע"א נשנית מחלקותם דב"ש וב"ה בזה בשם ר' יהודא ור"ש ולא בשם ר' ישמעאל כמו במשנתנו ובכלל יש שם שינוי גרסאות

מ"ד. ר' אליעזר אומר שני דברים מקולי ב"ש ומחומרי ב"ה דם יולדת שלא טבלה בש"א כרוקה וכמימי רגליה ובה"א מטמא לה ויבש, ע' תוי"ט נדה פ"ד מ"ג ובתוס' חדשים ומשנה אחרונה שם ובאור שמח פ"ה מה' מטמאי מו"מ

מ"ה. ארבעה אחים שנים מהם נשואים שתי אחיות מתו הנשואים לאחיות הרי אלו חולצות ולא מתייבמות ואם קדמו וכנסו יוציאו ר"א אומר משום ב"ש יקיימו ובה"א יוציאו, והנה משנה זו נשנית ביבמות רפ"ג וכ' התוס' שם כ"ח סוף ע"א וז"ל וא"ת וכי טעמא דב"ש אתא לאשמעינן כו' ע"ש, ולולא דבריהם ז"ל היה נלע"ד דמשנה דהתם היא מהך דהכא, דר' אליעזר חשיב הדברים מקולי ב"ש ומחוסרי ב"ה כמו במשנה הקודמת, וככל הני תנאי דכולי פרקין ר' יוסי ור' ישמעאל דכולהו חשבי כל הני קולי דב"ש וחומרי דב"ה

מ"ו. עקביא בן מהללאל העיד ארבעה דברים אמרו לו עקביא חזור בך כו', ע' מה שהאריך במשנה זז בדורש לציון דרוש ד'. שם והוא היה מתיר שער בכור בע"מ שנשר והניחו בחלון ואח"כ שחטו וחכמים אוסרין. ופי' הרמב"ם לפי שאכילת הבכור הוא דוקא תוך שנתו כדכתיב לפני ה"א תאכלנו שנה בשנה והוא בין בתם בין בבע"מ כדתנן ר"פ עד כמה, ודרכו זה אחז ג"כ בפיה"מ לבכורות פ"ג שם ולהלכה בפ"ג הי"א מה' בכורות, ונלע"ד דלכך נאיד מפירש"י בבכורות כ"ה ע"ב אהא דקאמר בגמ' שם גזרינן דילמא אתי לשהוייה דהגזירה היא דילמא אתי לתקלת דגיזה ועבודה ע"ש, משום דבכעין זה הלא פלוגתא דתנאי היא סופ"ק דפסחים אי חיישינן לתקלה או לא, וביומא ס"ו ע"א פריך הש"ס נמי דאם נחוש לתקלה דגיזה ועבודה א"כ כל היכא דאמור רבנן ירעו עד שיסתאבו אבו ניחוש דילמא בתוך כך אתי לגוזזו ולעבוד בו ע"ש ולהכי הבין הרמב"ם דמש"א בש"ס דגזרינן דילמא אתי לשהוייה, היינו דעי"ז לא יאכלנו תוך שנתו ואין זה ענין לחששא דתקלה, והראב"ד בביאורו הכא נקיט כפירש"י ורמב"ם ביחד ע"ש

מ"ז. בשעת מיתתו אמר לבנו בני חזור בך בארבעה דברים שהייתי אומר ע' כוזרי מאמר שלישי סי' ס"ז ובעקידה שער ס"ג

פ"ו מ"א. ר' יהודא בן בבא העיד חמשה דברים כו', וכ' הרמב"ם אלו העדיות כולם מבוארים ועושים כהם ע"כ, ויל"ד לפ"מ דמשמע בבכורות ד"ל ע"ב דר' חנינא בן אנטיגנוס היה בדורו של ר' ישמעאל ור"ע, דהא ר' יהודא ור' יוסי שדרו רבנן לגבי בנו של ר"ח בן אנטיגנוס. וראיתי עוד לבעל דורות הראשונים במאמר ר' חנינא בן אנטיגנוס שכתב דעיקר זמנו היה לפני החרבן ובראשית ימי יבנה היה כבר מזקני הדור ע"ש, א"כ קשה מדוע לא קבעו בעדיות הא דהעיד ר' חנינא ב"א על מוגרמת שהיא כשרה כדאמרינן בחולין ס"פ הזרוע, והתם נמי הלכתא הכי כמו שהעיד, כדכתב רש"י על האי דינא שם די"ח ע"ב דכל עדות הלכתא היא, ואפ"ל דבעדיות לא חשיב רק מה שהעידו בו ביום שסלקוהו לשומר הפתח כדמשמע בברכות כ"ח ע"א, ועדותו של ר' חנינא ב"א על מוגרמת היתה בזמן אחר ולכן לא חשיב לה,