אור הישר (נזיקין ב) קצו

מ"ו ומפרשים שם וצ"ע כעת, ועמש"כ בחידושי לחולין שם ולבכורות י"ז ע"ב ושם י"ח ע"א

מ"י. שלשה דברים ר"ג מחמיר כדברי ב"ש אין טומנין את החמין מיו"ט לשבת כו', פי' ומיירי כשלא הניח עירובי תבשילין. ולענין הטמנת תבשיל אליבא דב"ש ע' בירושלמי ביצה פ"ב ה"ו ובש"ק וברידב"ז שם

מי"א. אף הוא אמר שלשה דברים מכבדין בין המטות ומניחין את המוגמר ביו"ט כו', הנה האי ביו"ט קאי גם על מכבדין בין המטות דרישא, וגם ר"ג דמיקל לא שרי לכבד אלא בין המטות וביו"ט. אבל כל הבית אסור לכבד כדכ' הרא"ש בביצה פ"ב סי' כ"א, ולפ"ז חכמים דאסרי אף ביו"ט, מכש"כ בשבת וכברייתא דשבת צ"ה ע"א, וע' ברמב"ם ומפרשים פכ"א ה"ג מה' שבת

מי"ב. שלשה דברים ראב"ע מתיר וחכמים אוסרין פרתו יוצאה ברצועה שבין קרניה, ומפרש הרמב"ם שהפרה היתה לאשה שהיתה בשכונתו כו' ע"כ, אולם הוא אחז כדברי הבבלי בשבת נ"ד ע"ב ובביצה כ"ג ע"א, אבל בירושלמי בשני המקומות שם מפרש אשתו היתה, וע"ש בפ"מ ובש"ק לשבת ס"פ במה בהמה

שם ומקרדין את הבהמה ביו"ט כו', וכ' הרמב"ם וקירוד הוא הסרת הזבובים הקטנים הנאחזים בירכות הבהמות כו', וע' ש"ק לירושלמי ביצה פ"ב ה"ה ובמה"פ שם

פ"ד מ"א. אלו דברים מקולי ב"ש ומחומרי ב"ה ביצה שנולדה ביו"ט בש"א תאכל ובה"א לא תאכל, הרמב"ם בפיה"מ נקט אוקימתא דרבה ריש ביצה דמיירי בתרנגולת העומדת לאכילה וביו"ט שחל אחר השבת עסקינן והאיסור הוא משום הכנה, וע' תוס' עירובין ל"ח ריש ע"ב ובשאילתות ר"פ בשלח

מ"ב. השוחט חיה ועוף ביו"ט בש"א יחפור בדקר ויכסה כו', וכ' הרמב"ם אינו ר"ל בכאן מי שעבר ושחט אבל הוא אומר מי שירצה לשחוט כשישאלנו האיך יהיה שוחט ביו"ט כו' ע"כ, ע' במגיד משנה ספ"ב מה' יו"ט ובלח"מ רפ"ג שם ובס' עמק הלכה חא"ח סי' ס"ח

מ"ג. בש"א הפקר לעניים הפקר ובה"א אינו הפקר עד שיופקר אף לעשירים כשמיטה, ומפרש הראב"ד דבזה פליגי דב"ש סברי דהפקר לעניים הוי הפקר רק לעניים ולא לעשירים וב"ה סברי דבאופן זה אפילו לעניים לא הוי הפקר, אבל הרמב"ם בפיה"מ הכא וברפ"ו דפאה והר"ש שם ורש"י בב"מ ד"ל ע"ב מפרשים דהא דב"ש סברי הפקר לעניים הפקר הוא לענין פטור מן המעשר ע"ש, ולכאורה הלא דין הפקר דפטור מן המעשר הוא דין פרטי, ומדוע נאדו בפירושם מלשון פלוגתתם הנוגע לעצם דין הפקר זה כדפי' הראב"ד, וע' ברמב"ם פ"ב הט"ו מה' נדרים

וי"ל לפ"מ דקשה נמי אפילו לב"ה אמאי לא יזכו העניים את ההפקר מטעם מתנה דלהם ודאי נתן ע"י הפקר זה, ובע"כ דאף אם יזכו העניים את התבואה בואה בתורת מתנה אבל יהיו צריכים להפריש מעשרות דרק הפקר פטור ממעשר וזכיה זו לאו משום לתא דהפקר אתא לידייהו, ולכן פירשו הראשונים ז"ל דכל מחלקותם תלוי על ציר חיוב מעשר, והראב"ד אע"ג דמפרש לענין עצם ההפקר, אבל בזה לא פליג וס"ל דלב"ש דזכו העניים מדין הפקר פטור מן המעשר כדפירש"י בב"מ שם ולב"ה אף אם יזכו חייבים במעשר דלאו הפקר הוא כנ"ל

מ"ד. העומר שהוא סמוך לגפה ולגדיש ולבקר ולכלים ושכחו בש"א אינו שכחה ובה"א שכחה, ע' תוספתא פאה פ"ג א"ר אילעאי שאלתי את ר' יהושע על עמרים נחלקו ב"ש וב"ה כו' ובמה שהאריך בזה במל"מ פ"ה ה"ג מה' מתנות עניים

מ"ה. כרם רבעי בש"א אין לו חומש ואין לו ביעור ובה"א יש לו חומש ויש לו ביעור, ומפרשינן בקידושין נ"ד ע"ב טעמא דב"ה דגמרינן קדש קדש ממעשר כו'. וע' תוס' ברכות ל"ה ע"א ד"ה אחליה ובב"ק ס"ט ע"א ד"ה אימא ובמיוחסות להרמב"ן סי' קנ"ו ובש"ך יו"ד סי' רצ"ד סקי"ב ובעמק יהושע סי' ז' ובנועם ירושלמי פ"ה דמע"ש

מ"ו. חבית של זיתים מגולגלים בש"א א"צ לינקב ובה"א צריך לינקב ומודים שאם נקבוה וסתמוה שמרים שהיא טהורה, ע' ב"ק ק"ה ע"א תוד"ה אגף וביבמות ט"ו ע"ב תוד"ה צריכה ובר"ש מכשירין פ"ו מ"ה

מ"ז. האשה מתקדשת בדינר ובשוה דינר כדברי ב"ש ובה"א בפרוטה ובש"פ וכמה היא פרוטה אחד משמונה באיסר האיטלקי, ע' כפתור ופרח פט"ז ובתשב"ץ ח"ב סי' רס"ח וסי' רצ"ב ובח"ג סי' רכ"ו ובת' חו"י סי' א' ובת' חוט השני סי צ"ז ובמש"כ הרמב"ן לפני הקדמתו לספרו תורת האדם

מ"ח. ב"ש מתירין הצרות לאחין, וכ' הר"ב צרת ערוה מתירין אותה להתייבם לאחיו דלית להו דרשה דאשה אל אחותה לא תקח לצרור כו', ע' תוס' יבמות י"ג ריש ע"ב ובגליון הש"ס שם ובתוספות רע"ק פ"ק דיבמות אות י"ב

מ"ט. שלשה אחים שנים מהם נשואים לשתי אחיות ואחד מופנה מת אחד מבעלי אחיות ועשה בה מופנה מאמר כו', ע' אור שמח קונטרס זיקה אות ו'

מ"י. המדיר את אשתו מתשמיש המטה בש"א שתי שבתות ובה"א שבת אחת, והנה בכתובות ס"א ע"ב אמרינן דב"ה גמרי לה מנדה, ועפ"ז מסופק שם בקרבן נתנאל לדידן דכל אשה עכ"פ בימי נדותה עד י"ב ימים יש לנו לאמר דאין כופין להוציא עד י"ב ימים ונשאר בצ"ע לדינא.