אור הישר (נזיקין ב) קצב

מי"ב האשה שבאה ממדה"י ואמרה מת ואמרה מת בעלי תנשא מת בעלי תתייבם כו', ע' בת' הרדב"ז ח"ג סי' תקמ"ב ובנובי"ק חאה"ע סי' מ"ב

מי"ג והלא לא נברא העולם אלא לפריה ורביה שנאמר לא תהו בראה לשבת יצרה כו', התוס' בגיטין מ"א ע"ב ובחגיגה ד"ב ע"ב הקשו אמאי לא נקט קרא דפרו ורבו ע"ש מה שתירצו, ולולא דבריהם היה נלע"ד עפ"מ דאמרינן בסנהדרין נ"ט ע"ב דקרא דפרו ורבו לישראל נאמרה ולא לבני נח, והכא הלא איירי בעבד כנעני לא שייך ביה האי קרא. רק קרא דלשבת יצרה דודאי לכלל האדם נאמר. אכן קשה אהא דמגילה כ"ז ע"א דשם איירי בישראל ואפ"ה אייתי קרא דלשבת יצרה דהוא מדברי קבלה, ולא נקט הכתוב דפו"ר דאורייתא וצ"ע

מי"ד כלי חרס מציל על הכל כדברי ב"ה ובש"א אינו מציל אלא על האוכלין ועל המשקין ועל כלי חרס כו', ע' ר"ש כלים פ"ט מ"ב ושם פ"י מ"א ובטורי אבן לחגיגה כ"ב ע"א

פ"ב מ"א. ר' חנינא סגן הכהנים העיד ארבעה דברים מימיהם של כהנים לא נמנעו מלשרוף את הבשר שנטמא בולד הטומאה עם הבשר שנטמא באב הטומאה כו', ע' מה שהאריך בזה בדורש לציון דרוש ח'

מ"ב. א"ר חנינא סגן הכהנים מימי לא ראיתי עוד יוצא לבית השריפה, ע' אור שמח פי"ט ה"ט מפסוה"מ

שם א"ר עקיבא מדבריו למדנו שהמפשיט את הבכור ונמצא טריפה שיאותו הכהנים בעורו, ע' תוס' זבחים ק"ד ע"א ד"ה אמר ר"ע ובמש"כ בחידושי שם

, מ"ג. אף הוא העיד על כפר קטן כו' ובא מעשה לפני חכמים והתירו לפי דרכך אתה למד שהאשה כותבת את גיטה כו', ע' בחידושי הרשב"א לגיטין ד"כ ע"ב בד"ה ובא מעשה ובת' הגרע"א סי' ל"ז ובקצוה"ח ונה"מ ר"ס קצ"א

שם ועל מחט שנמצאת בבשר שהסכין והידים טהורות והבשר טמא, והנה בפסחים ד"כ ע"א אמרינן האי בשר דאיתכשר במאי כו' אר"י אמר שמואל כגון שהיתה פרה של זבחי שלמים והעבירה בנהר ושחטה ועדיין משקה טופח עליה. ופירש"י להכי נקט פרה של זבחי שלמים לפי שהעור והבשר לבעלים והמתעסק ליפות העור והבשר כו', אולם בקצוה"ח סי' ת"ו כ' הטעם, לפי דבהכשר מים בעינן שינתנו לרצון הבעלים וקדשים לית להו בעלים אבל שלמים שהם קדשים קלים וכריה"ג דס"ל ממון בעלים הוא ובפ' מרובה ע"ו ע"א פירש"י דלריה"ג בשעת טביחה אכתי ממון בעלים הוא ולהכי נקט שלמים ע"ש מה שהאריך בזה

ולע"ד קשה, ראשונה הלא בספרא חובה פרק כ"ב פליגי כמה תנאים עליה דריה"ג בדרשה זו וע"ש בהתוה"מ סי' שע"ב. והשתא מנ"ל להגאון בעל קצוה"ח לאוקים משנה דעדיות דוקא אליבא דריה"ג, ועוד הרי רש"י פי' בב"ק י"ב ע"ב דלהכי ס"ל לריה"ג, דמחיים הוא ממון בעלים שאחריות הוא עליו ע"ש, ורש"י גופיה ס"ל במעילה י"ס ריש ע"א ובחולין קל"ט ע"א דהסתלקות האחריות הוא משהביאו לעזרה. ולדברי התוס' שם כ"ב ע"ב משמסרו ליד כהן ע"ש, עכ"פ בשעת שחיטה כבר נסתלקה אחריותו ולית ליה בעלים, לפ"ז שפיר בחר לו רש"י בפסחים לפרש, דהלכך נקט פרה של זבחי שלמים לפי שהעור והבשר לבעלים ומתעסק ליפות העור והבשר כו', ועפ"ז גם להא מילתא לא פקע מיניה שם בעלים, שיועיל ניחותיה ורצונו לענין הכשר ג"כ, וזהו אליבא דכו"ע, ואין אנו צריכים לאוקים משנתנו בפלוגתא ודוקא אליבא דריה"ג כנלע"ד

, עוד יש להעיר דהרמב"ם בפיה"מ פי' הכא והוא כשיכיר אותה שהיא המחט שנטמאה במת ואבדה לו כו' ע"ש. וזהו ע"פ אוקימתת דב יהודא א"ר בפסחים י"ט ע"ב דאל"ה הא לא גזרו על ספק הכלים שבירושלים, ובספ"י מה' טו"א כ' הרמב"ם וז"ל וכן אם היתה הפרה חסומה מחוץ לירושלים אע"פ שאין המחט ידועה הרי הבשר טמא מפני שנגע בכלים הנמצאין מחוץ לירושלים ע"ש, וזהו כר' יוסי ב"ר אבין בפסחים דאוקים הכי ובספק מחט, ופירש"י וז"ל וכגון שהיתה פרה חסומה ובאה מחוץ לירושלים דודאי מעלמא אתי דמשנכנסה לשם לא בלעתה דהוו להו ספק כלים של מקומות אחרים עכ"ל, וקשה דביו"ד סי' נ"א פסקינן כרב אשי בחולין מ"ח ע"ב דמחטא דאשתכח בבשרא כשרה, והרא"ש כ' שם דהכי נהוג עלמא להכשיר בין קופא לגיו או קופא לבר לפי שהבהמה מתחככת בכתלים ואפילו נכנס דרך קופה דוחק ועובר בעומק הירך ע"ש, ולכאורה נימא שם דספק דאורייתא הוא דלימא דרך פנים אתא המחט וניזל לחומרא ואמאי מכשירין, ובע"כ דבהא דאמרו דנתחככה בכתלים כדרך הבהמות נקטו בזה דאפילו ספק אין כאן רק ודאי דרך דופן הבהמה בא לה מבחוץ ולא מבפנים, ולפ"ז קשה הכא מה יועיל לנו בזה שבאתה חסומה מחוץ לירושלים כיון דבמחט שנמצאת בבשר תלינן שבא דרך דופן ע"י שנתחככה בכותלים א"כ גם הכא אפ"ל שנתחככה בכותלי ירושלים גופה, וא"כ ספק מחט הוא ועל ספק כלים שבירושלים לא גזרו ואיך נטמא הבשר ודוחק להוסיף על אוקימתא דפרה חסומה שראינו נמי שלא נתחככה בכותלים משבאת בשערי ירושלים וצ"ע כעת

מ"ד. שלשה דברים א"ר ישמעאל לפני -חכמים בכרם ביבנה על ביצה טרופה שהיא נתונה ע"ג ירק של תרומה שהיא חבור ואם היתה כמין כובע אינה חכור, והנה בברכות כ"ז ע"א א"ר כהנא