אור הישר (נזיקין ב) קצג

הלכה כר' יהודה הואיל ותנן בבחירתא כוותיה ופירש"י עדיות קרי בחירתא שהלכה כאותן עדיות ע"ש ולפ"ז קשה דבטבו"י פ"ג משנה ב' נשתנית צורת ההלכה דמשנתינו, וגם בזה איכא פלוגתא דת"ק ור' יוסי ע"ש, והרמב"ם בפ"ח ה"ד מטומאת אוכלין נמשך אחר לשון ודין המשנה דבטו"י ונאיד ממשנתינו דעדיות, ואפ"ל דבדוקא נקיט רש"י בברכות שם שהלכה כאותן עדיות, היינו היכא דתנן בלשון העיד, וכן פירש"י בחולין י"ח ע"ב וז"ל והכי הלכתא דכל עדות הלכה היא ועמש"כ בחידושי לחולין שם, ולפ"ז י"ל משום דבמשנתינו לא נקיט בלשון העיד כמו במשניות אחרות וכמו אהא דברכות שם, ולכן אינו משועבד הרמב"ם לפסוק כמותה משום דנשנית במס' עדיות ודוחק וצ"ע

מ"ה. המפיס מורסא בשבת אם לעשות לה פה חייב ואם להוציא ממנה לחה פטור ועל הצד נחש בשבת אם מתעסק בו שלא ישכנו פטור ואם לרפואה חייב, והנה בשבת ס"פ האורג חשיב שמואל תלת מילי דפטור ומותר צידת צבי וצידת נחש ומפיס מורסא, ולפ"ז לכאורה הו"ל לתנא דמשנתנו לכלול כל הני תלתא, דהא כולהו בני בקתא חדא נינהו דפטור ומותר לכתחילה ומ"ט שייר צידת צבי, די"ל עפמש"כ התוס' שם ד"ג ע"א בד"ה בר מהני תלת דגם צידת נחש דהכא מיירי בדליכא סכנה ויוכל להנצל בענין אחר אלא משום צערא שרו ליה רבנן כמו במפיס מורסא ע"ש, ועפ"ז ניחא דהכא לא חשיב רק הני דמשום צערא התירו דליתא בצידת צבי

והנה בשבת שם הוכיח דצידת נחש דהכא במתעסק בו שלא ישכנו דפטור ומותר, הוא מדתנן דכופין קערה על עקרב שלא תישך, והקשה הגרע"א ז"ל בחידושיו לאו"ח סי' ק"ד מאי ראיה היא זו הלא בברכות ל"ג אמרינן אהא דתנן היה עומד בתפלה ונחש כרוך על עקבו לא יפסיק ל"ש אלא נחש אבל עקרב פוסק ע"ש ולפ"ז מאי ראיה מעקרב לנחש דילמא בעקרב פטו"מ משום שהוא מועד יותר משא"כ בנחש אפשר דפטור אבל אסור ונשאר בקושיא, ובקרבן נתנאל על הרא"ש ס"פ האורג העיר נמי בקושיא זו ותירץ דסוגיא דשבת פליג על רב ששת דברכות דמחלק בין נחש לעקרב אלא ס"ל דשוין הן לענין סכנה ע"ש, אמנם כבר הקדימם בקושיא זו הב"ח בהגהותיו לשבת ק"ז ע"א שם ותירץ עפ"מ שמצא בתוס' שבת ד"ג ע"א דבמשנתנו אין הטעם משום סכנה רק מכח מלאכה שאצ"ל דהוא משום צערא כנ"ל, ובזה אין חילוק בו בין נחש לעקרב ע"ש, ולכאורה איכא למידק ע"ד הב"ח במש"כ שמצא בתוס' כו', הלא דברי התוס' היא גמרא ערוכה כמעט על מקומו שם ק"ז ע"ב ר"פ שמונה שרצים דמפיס מורסא וצידת נחש הן משום משאצ"ל ור"ש ע"ש, ואפ"ל משום דהתם איכא דמתני הא דר"ש אמפיס מורסא ואיכא דמתני לה אהא דצד נחש, ולפ"ז היה אפ"ל כדאמרינן בעלמא מאן דמתני אהא כש"כ אהא אבל מאן דמתני אהא כו', וא"כ אין לנו שום הכרעה מדברי הגמרא, די"ל דמאן דמתני הא דר"ש אמפיס מורסא פליג אמאן דמתני ליה אצד נחש, ואיהו ס"ל דהתם אין הטעם כלל משום משאצ"ל רק משום חשש סכנה, ועפ"ז לא פסיקה ליה להב"ח להביא ראיה מדברי הש"ס גופה דהוא משום מלשאצל"ג, ורק משום דהתוס' החליטו דפטו"מ דצד נחש הוא משום מלאכה שאצל"ג ולא משום סכנה עפ"ז שפיר תירץ דאין חילוק בין נחש לעקרב

ואין להקשות מנ"ל להתוס' דילמא מאן דמתני אמפיס מורסא פליג באמת וס"ל דצד נחש פטו"מ משום סכנה. דז"א דאם היה סכנה בדבר א"כ מה חידש בזה שמואל ומה צריכים להביא לזה ראיה ממשנה דועל עקרב שלא תישך, הלא הוא שמואל גופיה הכריע ביומא פ"ה ע"ב דין פקו"נ בשבת מקרא דוחי בהם ולא שימות בהם וע' לבוש סי' שט"ז ס"י. ובע"כ במשנתנו דאיירי שמואל אין בזה סכנה ברורה ואפילו ספק סכנה, רק פן ואולי יבוא הנחש לנשכו לזה התירו לו לכתחילה צידה זו משום צערא דהוא משאצ"ל, ובזה שוה עקרב לנחש

ובכעין זה מצינו בשבת מ"ה ע"א אהא דכדאי ר"ש לסמוך עליו בשעת הדחק דפירש"י סכנה, והק' בת' הגרע"א סי' סמך הלא בסכנה או ספק סכנה אפילו איסור דאורייתא נדחה ומאי צריך לסמוך אדר"ש אע"כ דאין כאן עתה בגדר ספק סכנה להתיר איסור בשביל זה אלא כיון דעל צד הריחוק הסתעפות סכנה מקרי שעת הדחק וסמכו אדר"ש ע"ש, ומכש"כ הכא דלא נזכר בזה שום סכנה רק מתעסק בנחש שלא ישכנו ובעקרב שלא תישך. ומתעסק בלשון הש"ס הוא כשלא מעוניין לצורך הנחוץ כדאמרינן סוף שבת מתעסק בעלמא אנא, ובכריתות י"ט אשר חטא בה פרט למתעסק ושמואל גופיה ס"ל שם ע"ב דמתעמק בשבת פטור ע"ש, לפ"ז בודאי דהכוונה הכא על חשש רחוק בהסתעפות סכנה וזהו רק מלאכה שא"צ לגופה, ודברי התוס' בשבת ד"ג ע"א שהביא הב"ח נשנה נמי שם צ"ד ע"א בד"ה ר"ש ובכתובות ד"ו ע"א ד"ה האי ובזבחים ס"פ כל התדיר וברשב"א לשבת ד"ג ובר"ן שם דק"ז וברמב"ן שם קכ"א ע"ב ובבעה"מ ר"פ שמונה שרצים, כולם כאחד יענו ויאמרו דהוא משום משאצל"ג ולא משום סכנה, ובנוגע לסוגיא דברכות ל"ג ע' איך שהבין הרמב"ם בפ"ו ה"ט מה' תפילה ואכמ"ל

מ"ו השום והבוסר והמלילות שריסקן מבעוד יום שר' ישמעאל אומר יגמור משתחשך ור"ע אומר לא יגמור, ע' בת' הרמב"ם סי' קס"ה ובאור שמח פכ"א הי"ג מה' שבת

מ"ז. השרץ בפי חולדה ומהלכת ע"ג ככרות של תרומה ספק נגע ספק לא נגע ספיקו טהור, וקשה מה חידש לן ר' יהושע בעדותו, ממה נפשך