אור הישר (נזיקין ב) קפט

ב"ב קכ"ב ע"א וברשב"ם ד"ה העובד העיר וע"ע מסלת ישרים פכ"ב ובת' משיב דבר ח"ב סי' א'

שם מאי דכתיב כי ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם משל לשני ב"א כו', ע' חובת הלבבות שער יחוד המעשה פ"ה

שם זה שנזדמנה לו אשתו צדיקים ילכו בם כו', בזה יפה פי' בעקידה שער כ"ח מש"א יהודא צדקה ממני, ר"ל אף שבאמת נזדמנה לי אשתי אבל אנא מיהא לאיסורא איכווני כדאמר רב חייא בר אשי בקידושין פ"א ע"ב, משא"כ איהי כל כוונתה מתחילה לשם שמים היתה, ובזה צדקה יותר ממני

שם גדולה עבירה לשמה ממצוה שלא לשמה שנאמר תבורך מנשים יעל אשת חבר הקיני מנשים באהל תבורך מאן נינהו נשים באהל שרה רבקה רחל ולאה, ע' בתוס' הרא"ש בסוגיין וברש"י נזיר כ"ג ע"ב ד"ה דכתיב תבורך, וע' במשך חכמה ס"פ בשלח דהסביר בטוטו"ד דאף שהאמהות כוונו להעמיד שנים עשר שבטים אבל על מצות פו"ר לא הוזהרו נשים, משא"כ יעל במלחמת מצוה גם נשים מצוות כדתנן בסוטה מ"ד ע"ב אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה, לכן נקראת עבירה לשמה

שם לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אפילו שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה כו', ע' בהקדמת שב שמעתתא ובעקידה שער צ"ב

שם והא קא מיתהניא מעבירה א"ר יוחנן משום רשב"י אפילו טובתם של רשעים רעה היא אצל צדיקים, ע' בת' משיב דבר ח"ב סי' ט'

שם דאילו בכירה דקרייה מואב רחמנא למשה אל תצר את מואב כו'. ע' מד"ר וירא ס"פ נ"א ובת' מקום שמואל סי' ל"ח

דף י"א ע"א לעולם יקדים אדם לדבר מצוה שבשכר לילה אחת שקדמה בכירה לצעירה זכתה וקדמתה ארבעה דורות למלכות ע"כ, והיינו נמי דאמרינן ביבמות מ"ז ע"ב גבי גר קיבל מלין אותו מיד מ"ט שהויי מצוה לא משהינן וע"ש ל"ט סוף ע"א, וכן בכל המצות גדולה מעלת הזריזות כדחשיב ר' פנחס בן יאיר בע"ז ד"כ ע"ב, ואבוהון דכולהו וישכם אברהם בבקר כדאמרינן בפסחים ד"ד ע"א, והיינו דאמרינן הכא לעולם, ובשביל זה תפסו נקודה זו בטור ושו"ע או"ח ר"ס א' להזהיר ראשונה כשיקום משנתו על הזריזות, משום שזהו עיקר גדול בכל חיי האדם ומכש"כ לעבודת הבורא

שם אכל חלב והפריש קרבן והמיר וחזר בו הואיל ונדחה ידחה, ע' אבני מלואים ר"ס י"א ובמש"כ בארוכה בחידושי לזבחים י"ב

שם השב מידיעתו מביא קרבן על שגגתו כו', ע' חולין ד"ה ע"ב ובמש"כ בחידושי שם ובתשב"ץ ח"ג סי' מ"ז

שם ר' יוסי בר"י אומר אף הלובש כלאים מאי בינייהו א"ב כלאים דרבנן מ"ס מדאורייתא הוה מומר מדרבנן לא הוי מומר ומ"ס כו', ע' באוצר הגאונים לביצה י"ד בחלק התשובות

שם פליגי בה רב אחא ורבינא ח"א לתיאבון מומר להכעיס מין וח"א להכעיס נמי מומר אלא איזהו מין כל העובד עכו"ם, והנה בח"ס אה"ע ח"ב סי' סמ"ך כ' דמומרים שבזמנינו אינם אלא למלא תאותם ואע"פ שחטאו ישראלים הם ע"ש, ואיני יודע איזה מומרים שבזמנים אחרים אתא בדבריו לאפוקי, ואפשר אלו שבזמן חכמי התוס' דהא כתבו בע"ז כ"ו ע"ב ד"ה אני שונה וז"ל ומיהו מומרים של עכשיו להכעיס הן דשבקי היתירא ואכלי איסורא ע"ש, ועכ"פ הי"ל להח"ס להעיר מדברי התוס'

ולע"ד הנני נבוך אחרי דרש"י בתשובה המובא במרדכי פ' החולץ רמז כ"ט כ' דאע"פ שחטא ישראל הוא וכ"כ הרא"ש לקידושין פ"א סי' כ"ג ובת' מהר"מ ב"ר ברוך סי' תתקכ"ח, ועצם מאחז"ל אע"פ שחטא ישראל הוא אמרו על עכן בסנהדרין מ"ד ע"א במקום שאמרו עליו שם שעבר על חמשה חומשי תורה ע"ש, א"כ מאן מפיס להורות כללים על המקומות והזמנים, לכן לולא דברי התוס' והח"ס היה נלע"ד דמחלקותם דבסוגיין ובכה"מ בש"ס בין מומר להכעיס ולתיאבון אינו תלוי כלל בזמני הדורות אלא דקאי על כל פרט ופרט במקומו ובזמנו כל חד וחד לפי מה שהוא, אם אנו רואין בו שעושה לתיאבון או עושה להכעיס, אבל אין לכלול את הפרט בזמן מן הזמנים, כאשר יורה הנסיון גם בדורנו שישנם שעושים לתיאבון ומהם להכעיס, ואין מקום להחליט בזה אכשור דרא או חלילה להיפוך, רק הכל לפי מה שהוא אדם דוגמא דתנן במשנה כלים פי"ז מי"א וצ"ע

שם אכל פרעוש אחד או יתוש אחד ה"ז מומר כו', ע' בת' פנים מאירות ח"ב סי' ס"ז ובקונטרס עץ שתול סי' ל"ב

ע"ב בעו מיניה רבי מר"ח כגון אני מהו בשעיר א"ל הרי צרתך בבבל כו', ע' בת' הריב"ש סי' רע"א

שם לא יסור שבט מיהודה זה ראש גולה שבבבל כו' ומחוקק מבין רגליו אלו בני בניו של הלל כו', ע' בת' רבינו אברהם בן הרמב"ם ז"ל סי' ה' ובת' הרא"ש סוף כלל י"ח ובדרשות הר"ן דרוש שביעי

במשנה ואין בין כהן משמש לכהן שעבר כו', ע' בת' פמ"א ח"ב סי' נ"א

שם ומחזירין הרוצח, אע"ג דכבר שנינו הכי במשנה מכות י"א ע"א מ"מ רגילות הוא במשנה לכפול הדברים, כדאשכחן במשנה אין בין יו"ט לשבת אלא אוכל נפש בלבד דכפלו בביצה