אור הישר (נזיקין ב) קפה

שם כספו לא נתן בנשך אפילו בריבית עכו"ם, וקשה לשיטת הרמב"ם רפ"ה מה' מלוה ובסה"מ עשה קצ"ח דלנכרי תשיך זו מצות עשה וכסתימת הספרי פ' תצא ע"ש, איך יפרנס לדברי ר' שמלאי דהכא וצ"ע כעת, ועמש"כ בחידושי לב"מ ע"א ע"א ולריש מס' ע"ז

שם כשהיה ר"ג מגיע למקרא הזה היה בוכה אמר מאן דעביד להו לכולהו הוא דלא ימוט הא חדא מינייהו ימוט כו', בשאילתות פ' ברכה סי' קס"ו נשתנה הגרסא וע"ש בהע"ש

שם בא חבקוק והעמידן על אחת שנאמר וצדיק באמונתו יחיה. הא דלא הביאו פסוקים הקודמים שאמר דוד כל מצותיך אמונה וכן אמר שלמה איש אמונות רב ברכות, אמנם תלו ענין זה בחבקוק מפני שהוא אמר יחיה שהוא חיים הנצחיים לעוה"ב כדכ' בס' סאה סלת במאמר עיקר התורה והמצוה, וע' עקידה שער תשעים

שם אמר רב מסתפינא מהאי קרא ואבדתם בגוים מתקיף לה ר"פ דילמא כאבידה המתבקשת כו', באגדה זו הארכתי בדרשותי לפ' נח

ריב"ן ד"ה כגון ראב"ש, אלמא בחייו היה רגיל לדקדק בכך ולפיכך הקפיד הקב"ה עליו על אותו הפעם שלא מיחה ע"כ פי' דהרגל ההנהגה בחייו עשה עליו כנדר ולפיכך יש עליו קפידא יותר על העדר קיומו, וע' בת' משיב דבר ח"ב סי' ע"ג

ע"ב בלשון הזה אמרו לו עקיבא ניחמתנו עקיבא ניחמתנו, ע' ספרי פ' עקב פיסקא מ"ג ובמה שהאריך בזרע אברהם שם בכלל האגדה וע"ע בת' שבות יעקב ח"א סוף חלק ח"מ ובתשב"ץ ח"ב סי' פ"ח ובעקידה שער פ"ח. במשנה

הורו ב"ד לעבור על אחת מכל מצות האמורות בתורה והלך היחיד ועשה שוגג על פיהם כו' פטור, ופירש"י כגון שאכל דם או חלב פטור מלהביא כשבה ושעירה כו' ע"כ. ואפ"ל בכוונתו מש"כ כשבה ושעירה שהיא החטאת קבועה דכתיב בויקרא בפרשת ואם נפש אחת תחטא בשגגה מעם הארץ, אבל עדיין לא פלט מעבירה דהא אכילתו זו ע"פ הוראת הב"ד דמיא ממש לנתכוין לאכול בשר טלה ועלה בידו בשר חזיר דאמר קרא ונשא עונו כדאמרינן בנזיר כ"ג ע"א. אולם ג"ז הוא רק למ"ד דלא בעינן חתיכה מב' חתיכות אבל לפ"מ דקיי"ל דבעינן חתיכה מב"ח כדפסק הרמב"ם בפ"ח ה"ב משגגות, והאי קרא באשם תלוי כתיב והכא הרי לא היתה אלא חתיכה אחת משו"ה אפשר דפטור לגמרי, ואכתי איכא לספוקי דכל טעמא דבעינן חתיכה מב"ח הוא משום דבעינן איקבע איסורא כדכ' הרמב"ם שם וזה לא יתכן בחתיכה אחת, משא"כ הכא הרי היה ודאי איקבע איסורא לפי האמת הגמור, רק לדידיה היה נעלם ע"פ הוראת הב"ד אפשר דהכא לכו"ע עבירה היא בידו. ואף דאשם תלוי אינו חייב מפני שכל עיקרו לא בא אלא להגן עליו מן היסורים בשעת הספק כדאמרינן בכריתות כ"ו ע"ב. והכא שעשה ע"פ הוראת הב"ד לא בא לכלל ספק מאומה דהא תלה בב"ד, ומשו"ה בהא דתנן פטור אפשר דפטור לגמרי משמע אף בתר דאתיידע ליה. ואולי עכ"פ למ"ד ר"פ ספק אכל יש אם למסרת מצות כתיב ועל חתיכה אחת נמי חייב או משום דאפשר לברר איסורו וה"נ אפשר לברר איסורו ע"י ב"ד אחר ועדיין צ"ע

שם השב מידיעתו מביא קרבן על שגגתו לא שב מידיעתו אינו מביא קרבן על שגגתו, עמש"כ בחידושי לחולין ד"ה ע"ב

שם אר"פ קסבר ר' יוחנן כיון דכי מתידע להו לבי דינא הדרי בהו והוא נמי הדר ביה שב מידיעתו קרינא ביה וחייב. ע' גבורת ארי ליומא ד"פ ובהשמטות שם

שם אמר רבא מודה רב שאינו משלים לרוב צבור מ"ס א"ק בשגגה עד שיהא כולן בשגגה אחת. ע' משך חכמה לפ' שלח בפסוק וכפר הכהן.