אור הישר (נזיקין ב) קפד

במשנה כל חייבי כריתות שלקו נפטרו ידי כריתתם שנאמר ונקלה אחיך לעיניך כשלקה הרי הוא כאחיך כו', ע' בת' מהר"ח או"ז סי' קט"ז ובמש"כ בחידושי לעיל י"ג ע"א וע"ע בת' הרמ"א סי' ס"ב ובת' הרמב"ם דפוס ירושלים סי' י"ח ובסה"מ שרש י"ד

ריב"ן ד"ה אבקתא. כמו מיבק אביק, ע' אוצר הגאונים ח"ב לעירובין י"א ע"ב

ע"ב במשנה ר' חנניא בן עקשיא אומר רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות כו', ע' בס' פני האריה החי ריש ח"ב

, שם א"ר יוחנן חלוקין עליו חביריו על רחב"ג כו', ע' נובי"ת חא"ח סי' קכ"ח

שם אמרי בי רב תנינן אין בין שבת ליוה"כ אלא שזה זדונו בידי אדם וזה זדונו בהכרת ואם איתא אידי ואידי בידי אדם הוא ע' בת' אחיעזר חאה"ע סי' כ' וע"ע שאגת אריה סי' ע'

שם א"ר אדא בר אהבה אמר רב הלכה כר' חנניה בן גמליאל א"ר יוסף מאן סליק לעילא ואתא ואמר א"ל אביי כו' ה"נ קראי קא דרשינן, פי' רב יוסף הקשה מאן סליק לעילא ואתא ואמר דהב"ד שלמעלה פטרו מכרת את מי שנלקה בב"ד של מטה. דילמא לא פטרו הב"ד שלמעלה מכריתות שנתחייב מקודם בשביל המלקות. ועל זה השיב לו אביי קראי קא דרשינן והתורה לא בשמים היא כדאמר ר' יהושע בב"מ נ"ט ע"ב ועפ"ז אין רשות לב"ד של מעלה לחייבו כרת אחר שנלקה. ועמש"כ הגאון מהר"ץ חיות ז"ל בספרו תורת נביאים קונטרס אלה המצות

שם ג' דברים עשו ב"ד של מטה והסכימו ב"ד של מעלה על ידם אלו הן מקרא מגילה כו', ע' אוצר הגאונים בחלק התשובות למגילה דף ה' ובעקידה שער צ"ד

שם מאי עד בלי די אמר רמי בר רב עד שיבלו שפתותיכם מלומר די, ע' אהל יעקב פ' נשא בפסוק וכל תרומה לכל קדשי ב"י

שם ויכר יהודא ויאמר צדקה ממני מנא ידע כו' יצתה ב"ק ואמרה ממני יצאו כבושים, עמש"כ בחידושי לב"ק צ"ב ע"א

שם אמר רבא ממאי דילמא יהודא כיון דחשיב ירחי ויומי ואיתרמי כו', ע' בת' הגרע"א סי' ק"ד

שם דרש ר' שמלאי תרי"ג מצות נאמרו לו למשה שס"ה לאוין כמנין ימות החמה ורמ"ח עשה כנגד אבריו של אדם כו'. ע' מה שהאריך בזה בפתיחה לת' חוט המשולש ובת' שיבת ציון סי' ל"ד וע"ע מה שהאריכו בזה הרמב"ם והרמב"ן בסה"מ שרש א' ושרש ג'

ריב"ן ד"ה אשר יעשה אותם האדם. דמשמע מי שעושה חוקותי כו' הא למדת כל היושב ואינו עובר עבירה נותנין לו שכר כעושה מצוה, הנה רש"י נשמר בזה דלא תקשה הלא כל העושה ולא עבר עבירה הוא העדר הפעולה ואיך סמיך לה אקרא דאשר יעשה, להכי דהאי אשר יעשה מוסב על העושה חוקותי ואלו הן חוקותי איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו וגו', והשתא שפיר יליף מזה כל היושב ולא עבר עבירה. וע' בהקדמת עונג יו"ט

רש"י ד"ה ושאילת שלום בשם דמותר לאדם לשאול בשלום חבירו כו', ע' בקו"א לת' מהרי"ל דיסקין ז"ל סי' ק"ד

דף כ"ד ע"א אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום, והטעם משום דעיקר היהדות היא על האמונה הטהורה באחדות השי"ת, וע' בס' חרדים פ"א ובדרשות הר"ן ה' ו' ז'

שוב ראיתי שהרמב"ם בפ"א ה"ו מיסוה"ת כתב כן בהדיא, דאחרי שכ' דתיבת אנכי היא מ"ע ולא יהיה וגו' היא מל"ת מסיק על מי שאינו חושב כן. וכופר בעיקר שזהו העיקר הגדול שהכל תלוי בו, וע"ע במשך חכמה לפ' ברכה בפסוק תורה צוה לנו משה ובתשב"ץ ח"א סי' קל"ט ובמעין החכמה דף ט' ע"ב ובזוהר הרקיע בתחילתו ובעקידה שער תשעים

שם דובר אמת בלבבו כגון רב ספרא, ע' מסלת ישרים פי"א

שם לא רגל על לשונו זה יעקב אבינו דכתיב אולי ימושני אבי והייתי בעיניו כמתעתע, עמש"כ בזה דבר נחמד בחידושי לבכורות ד"ח ע"ב

שם לא עשה לרעהו רעה שלא ירד לאומנות חבירו, הנה בסנהדרין פ"א ע"א סמכו ענין זה אקרא דאת אשת רעהו לא טימא ע"ש, ועכ"פ הוא מדברי קבלה, ואין זה ענין להשגת גבול שקיבלו בהר עיבל כדכתיב בפ' תבא ארור משיג גבול רעהו ופירש"י שם שגונב את הקרקע וכ"כ התוס' ר"פ מרובה בד"ה יצאו קרקעות, והגאון מלבים ז"ל עה"ת שם כ' כי הוא מעבירות החמורות כמ"ש בדור המבול שלא נחתם גז"ד אלא על הגזל וה והאריך בזה ע"ש ועכ"פ השגת גבול הוא בגדר גניבה וגזילה, ועפ"ז נפלאתי על הגאון בעל משיב דבר ח"ב סי' ט' שכתב וז"ל באמת איסור השגת גבול אינו אלא מדברי קבלה כדאיתא במכות דכ"ד לא עשה לרעהו רעה שלא ירד לאומנות חבירו ע"ש, ולפמש"כ לא פגע ולא נגע הא דהכא לאיסור השגת גבול דהוא דאורייתא ממש בסוג גניבה וגזילה, ולירד לאומנות חבירו דסמכו ע"ד קבלה משום שגם אל המשיג נוגע לפרנסת ביתו ומאי חזית דדם חבירו סומק טפי להכי אסמכו אדברי קבלה שהיא רק זהירות יתירה לפנים משוה"ד וצ"ע, וע"ע בת' הרמב"ם דפוס ירושלים סי' שפ"ו ובמסילת ישרים פי"א

שם נבזה בעיניו נמאס זה חזקיה מלך יהודה כו', ע' עקידה שער כ"ז.