אור הישר (נזיקין ב) יח

ר"נ מר לאו דיינא כו' ע"כ. הנה מכאן נדחין דברי הברכי יוסף חח"מ סי' ז' סק"ז שכ' דהא דא"ל ר"נ לרב ששת בכתובות צ"ד ע"ב מר לאו דיינא משום דהיה סומא בשתי עיניו ופסול לדון ע"ש. דאי הוה ס"ל לתוס' הכי א"כ לאו ראיה היא דמשום מומחה פסליה, כן ממה שפירש"י בכתובות שם משמע משום דרב ששת לא נתמנה ע"פ ריש גלותא והישיבה כמו ר"נ להכי קא"ל מר לאו דיינא ועמש"כ בחידושי לכתובות שם

ע"ב התם להאי אית ליה דררא דממונא ולהאי אית ליה דררא דממונא כו', ע' בת' ושב הכהן סי' ס"א

שם א"ר אבא אי דלי ליה איהו גופיה צנא דפירי לאלתר הוי חזקה, ע' בס' עולת שמואל ח"א סי' מ"ו

שם אי כביש ליה לשטר משכנתא גביה ואמר לקוחה היא בידי כו', ע' בת' מהרי"ק סי' קס"ה

שם אף ישראל הבא מחמת עכו"ם אין לו חזקה אלא בשטר, ע' בת' הרא"ש כלל י"ח סי' א' ובת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' כ"ט

תוד"ה ואי דלי ליה, וא"ת וליהמניה במיגו דאי בעי אמר לפירות הורדתיו, ע' תומים קיצור כללי מיגו סק"ט ובנתיבות שם סק"ה

דף ל"ו ע"א והאמר ר"ל הגודרות אין להן חזקה אמר רבא אין להן חזקה לאלתר כו', ע' בתוס' ריש מכילתין ד"ה לפיכך

שם פשיטא לא צריכא דאית ליה אימא ע' קצוה"ח סי' קל"ה סק"ב

שם יכול לטעון עד כדי דמיהן דאי בעי אמר לקוחין הן בידי כו', ע' בת' מהרשד"ם חח"מ סי' ע"ז וסי' פ"ד וע"ע בראב"ן סי' ע"ו

שם שאני עיזי דמסירה לרועה, ע' תומים סי' ע"ב ס"ק ל"ח ובנתיבות שם ס"ק ל"ו

רשב"ם ד"ה אכלה ערלה. שביעית הפקר לכל לכך לא מיחה ולא הויא חזקה כו', ע' בחידושי רמב"ן בשם רב האי ובשער משפט סי' ק"מ סק"ה ובתומים סי' קמ"א סק"ז

רשב"ם ד"ה אכלה שחת שלא המתין עד שתגדל התבואה אלא ג' שנים קצרה כשהיא שחת למאכל בהמתו אינה חזקה כו', ע"ל כ"ח ע"ב וברש"י שם ד"ה אספסתא וד"ה בתלתא ירחי

תוד"ה הכי גריס ר"ח אכלה ערלה שביעית וכלאים הויא חזקה כו', וכה"נ גרסת הגאונים והרמב"ם, וכ' בתומים סי' קמ"א סק"ז הטעם לדידהו דאכילת פירות בעבירה הוי חזקה משום שיכלו בעלים ליהנות באפרן ובישול ע"ג גחלים מותר א"כ הי"ל למחות, וכ' עלה הח"ס בחידושיו בסוגיין דמתוך דברי התומים משמע דס"ל אע"ג דערלה הוא איסור הנאה מ"מ הם של בעליהם מצד שיכולים ליהנות באפרא והאפר שלהם וזה מתאים עם מש"כ המג"א סי' תרמ"ט סק"כ דאיסוה"נ מיקרי לכם ע"ש, וע"ע בחידושי הרשב"א לסוכה דל"ה גבי אתרוג ובת' הריב"ש סי' ת"א ובקצוה"ח סי' ת"ו ובת' ח"ס חא"ח סי' קע"ט ק"פ ובחח"מ סי' קס"ה

ע"ב רשב"ם ד"ה דקל נערה. ולפי הלשון הזה אפילו שמואל לא בא לגרוע מג' שנים והכי קיי"ל, ע' קצוה"ח ר"ס קמ"א

בא"ד ל"א פי' עוד דקל נערה דקל דיופרין שעושה פעמיים בשנה כו', ויל"ד בשלמא להנך תרי לישני קמאי ניחא מאי דקרי לה דקל נערה, ללישנא קמא משום דהיא ילדה ובחורה, ולפי' ר"ח דמשיר פירותיו קודם גמרן מלשון גם חצני נערתי כנ"ל, אבל להאי לישנא שעושה פעמיים בשנה מדוע קרי לדקל זה נערה, ואפשר עפ"מ דאמרינן בכתובות ל"ט ע"א אין בין נערות לבגרות אלא ששה חדשים

דף ל"ז ע"א רשב"ם ד"ה לימא ליה כשייבש האילן עקור אילנך שקול וזיל כו', ע' בתוד"ה זה החזיק ובקצוה"ח סי' רט"ז סק"ב

רשב"ם ד"ה זה קנה אילנות וחצי קרקע. לאו דוקא חצי קרקע אלא הצריך לאילנות כו' א"נ דוקא קאמר חצי כו' ע"כ, ע' בהגהות מיימונית פכ"ד ה"ט מה' מכירה ובס' באר מים חיים

ע"ב מכר אילנות ושייר קרקע לפניו פלוגתא דר"ע ורבנן לר"ע דאמר מוכר בעין יפה מוכר אית ליה לרבנן לית ליה כו', ואין להקשות מנא להו דבהא פליגי דילמא דכו"ע בעין יפה או בעין רעה מוכר, אלא דהכא תלי אי אזלינן בתר דעתיה דמוכר אי בתר דעתיה דלוקח כדאמרינן לקמן ס"ד ע"ב, די"ל עפמש"כ התוס' שם דהא דאזלינן התם בתר דעתא דלוקח הוא דוקא היכא דאיכא טעמא דדריסה ופריחה אבל גבי אילנות ליכא האי טעמא ע"ש, ולכאורה אכתי איכא למידק לפמש"כ התוס' בכתובות מ"ז ע"ב ד"ה שלא כתב ובב"ק ק"י סוף ע"ב דהיכא דאיכא קונה ומקנה מתחשבין עם דעת שניהם אם לא נתפרש בשעת המקח ע"ש, אך יש לחלק דהתם איירי דאירע בו אונס אח"כ כגון הלוקח פרה ונטרפה כו', בזה יש מקום לאמר דמתחשבין גם עם דעת המוכר שמכר לו גם אדעתא דהכי, משא"כ בסוגיין בודאי דהיה צריך להתנות בשעת המקח אם יוכל ליטע אחרים כשימותו אלו

תוד"ה מכר אילנות, פ"ה דבב' אילנות איירי דבג' הכל מודין דקנה קרקע כדתנן בהמוכר את הספינה ומוקי לה בגמרא כרבנן כו', ע' ברמב"ם פכ"ד ה"ט מה' מכירה ובאור שמח שם

דף ל"ח ע"א תוד"ה מחאה. שאדם המחזיק בקרקעותיו של חבירו אית ליה קלא שהוא חוקר ושואל על נכסיו אבל המחאה אין לה קול כ"כ כו', ע' תומים ר"ס קמ"ג ובקצוה"ח שם.