אור הישר (נזיקין ב) קעח

העולם כולו, אך הספק לדוד היה משום דמחיקת השם מקורו הוא מקרא דאבד תאבדון את כל המקומות וגו' לא תעשון כן לה"א והוי בכלל ע"ז עד דאחיתופל פשיט ליה ממחיקת השם דסוטה רק לעשות שלום בין איש לאשתו כדהסביר הגאון מהר"י חיות בספרו שדה יצחק סי' ל"ז, וע"ע בת' הרמ"א סי' י"א ובמש"כ בחידושי לחולין קמ"א ע"א

שם כתב שם אחספא שדי אתהומא נחת וקם אדוכתיה, ע' בת' הרשב"א סי' ר"כ ובאוצר הגאונים לחגיגה דף י"ד ע"ב בחלק התשובות

רש"י ד"ה ימחה על המים. וקללה זו בחנם היתה שלא היה מקללו אלא אם אינו אומר ע"כ, ובחידושי הרשב"א לסוכה נ"ג ע"ב כ' וז"ל ועל חנם היינו כגון זה שלא הודיעו לאלתר וציער אותו ולפיכך אע"פ שהודיעו בסוף דבקה בו הקללה ע"ש, ולפ"ד קשה הלא לא היתה הקללה בהחלט בחנם רק מפני שציערו ולא גילה לו תיכף וצ"ע וע"ע בשער התירוצים

ע"ב נידוי על תנאי צריך הפרה מנלן מיהודא כו', ע' ת' הרמב"ם דפוס ירושלים סי' יוד ובתשב"ץ ח"ב סי' ע"ב ושם ח"ג סי' רי"א

שם מי גרם לראובן שיודה יהודא כו', ע"ל כ"ג ע"ב ובמש"כ בחידושי לב"ק צ"ב ע"א

שם איבעיא להו במיתת כולן הוא חוזר א"ד במיתת אחד מהן כו'. ע' מל"מ ספ"ז מה' רוצח

במשנה ואינו יוצא לא לעדות מצוה כו', ע' תפא"י ובס' לפלגות ראובן ח"ו דף ס"ו

שם כשם שהעיר קולטת כך תחומה קולטת, ע' בס' ציץ הקדש סי' נ"ב ובס' ישכיל עבדי ח"א חא"ח סי' י"ז

שם דא"ק וישב בה עד מות הכהן הגדול אשר משח אותו בשמן הקדש וכי הוא מושחו אלא זה שנמשח בימיו, ע' משך חכמה לפ' מסעי בפסוק וישב בה

שם נגמר דינו ונעשה כהן בן גרושה ובן חלוצה ר' אמי ור' יצחק נפחא ח"א מתה כהונה וח"א בטלה כהונה כו', ע' בת' עונג יו"ט חאה"ע סי' קנ"ז ובס' תשובות רבי אליעזר סי' ט"ו ובס' שאלת שלמה סי' ג' ד' ובס' חזקה רבה חח"מ סי' ק"כ ובת' דבר אברהם סי' כ"ו

תוד"ה אפילו על תנאי צריך הפרה מנלן מיהודא. יש מדקדקין מכאן דנידויים שלנו אפילו אותם שיש להם זמן אין לנדות עצמן מספק כו', ע' בתשובות הר"ן סי' ס"ה ובת' הריב"ש סי' ר"נ

בא"ד שהרי הכא התנה בדבר שלא היה בידו לקיים דשמא היה מעכבו יוסף כו' ע' העמק שאלה לשאילתות פ' מקץ ר"ס ל

תוד"ה מי גרם הראשון. וי"ל דמ"ם לא הודה ברבים עד מעשה דיהודא. ע' בת' מקום שמואל קונטרס שער התירוצים

דף י"ב ע"א ע"כ ל"ק ר' יהושע התם דכתיב ברך ה' חילו ופועל ידיו תרצה אפילו חללין שבו כו', ע' בת' הגרע"א סי' ע"ה ובת' באר יצחק חא"ח סי' כ"ה

שם שתי טעיות טעה יואב כו' אביי אמר בהא נמי מיטעא טעה שאינו קולט אלא כהן ועבודה בידו והוא זר היה, ע' בתוס' ס"פ נגמר הדין ושם מ"ח ע"ב ד"ה בשלמא ובכ"מ ספ"ה מה' רוצח ובת' פמ"א ח"א סי' פ"ה ובמה"פ לירושלמי דפרקין ה"ו ובמשך חכמה לפ' שפטים ד"ה ר"ש אומר וע"ע בת' הרשב"א סי' תקכ"ד

שם ורצח גואל הדם את הרוצח מצוה ביד גואל הדם אין גואל הדם רשות ביד כל' אדם דברי ריה"ג רע"א רשות ביד גואל הדם וכל אדם חייבין עליו כו', ע' בס' מעין החכמה דף ט"ז ע"ב ובזוהר הרקיע בתחילתו וברמב"ן לסה"מ שרש ראשון כן במצות עשה י"ג להרמב"ן השכוחה לפי דעתו מהרמב"ם ז"ל ובמגילת אסתר שם

שם מנין לסנהדרין שראו אחד שהרג את הנפש שאין ממיתין אותו עד שיעמוד בב"ד אחר כו', ע' משה"ק התוס' בר"ה כ"ו ריש ע"א ומה שתירץ במעין החכמה דף צ"ד ע"ב דפוס רעדלהיים וע"ע בטו"א לר"ה שם ובת' משיב דבר ח"ב סי' א' ובמנ"ח מצוה ת"ט

שם אם יצא יצא הרוצח אין לי אלא במזיד בשוגג מניין ת"ל אם יצא' יצא מ"מ כו', ע' תוס' מנחות י"ז, ע"ב ובמל"מ פ"ו ה"ז מה' דעות

שם תני חדא אב שהרג בנו נעשה לו גואל הדם ותניא אידך אין בנו נעשה לו גוה"ד לימא הא ריה"ג הא ר"ע כו', ע' העמק שאלה לשאילתות פ' בלק סי' קל"ד אות ב'

במשנה אילן שהוא עומד בתוך התחום ונופו נוטה חוץ לתחום כו' הכל הולך אחר: הנוף, ע' מנחת חינוך מצוה ת"י

רש"י ד"ה ה"ג אלא ל"ק. בן בנו של רוצח ואינו מוזהר על כבודו ע"כ, מלשון זה משמע מוזהר כלל, אבל בפ' ויגש בפסוק ויזבח זבחים לאלקי אביו יצחק פירש"י חייב אדם בכבוד אביו יותר מכבוד זקנו וכו', משמע דגם בכבוד זקנו חייב רק לא כ"כ כשל אביו, ופי' זה אפשר להבין גם בפירש"י סוטה מ"ט ע"א שכ' וז"ל בר ברתך אנא ואין עלי לכבדך כבן ע"ש, דה"ג הכוונה רק פחות מעט, והרמב"ן עה"ת שם השיג על פירש"י כאילו אמרה מעצמו, ובאמת דברי ר' יוחנן הוא במד"ר שם, וע"ש במזרחי וברמ"א ליו"ד סי' ר"מ תכ"ד ובמפרשים שם וע"ע בפרקי דר"א פל"ו ובביאור הרד"ל שם אות כ"ג ובחידושי הגרע"א ליו"ד שם מה שהביא בשם אליהו זוטא ושבו"י ובתשובותיו סי' ס"ח מה שהביא בשם ספר לוית חן, כן ע בת' שארית יוסף סי' י"ט באמצע התשובה ובמש"כ בחידושי לב"ב קמ"ג ע"ב.