אור הישר (נזיקין ב) קעו

תוד"ה בדיני נפשות. ונראה דע"כ האי קרא בד"מ קאי דעד אחד מועיל לממון דלשבועה מיהא איתיה, ע' נובי"ק חאה"ע סי' ע"ב ובת' הגרע"א סי' ק"ד

דף ז' ע"א אי לית ליה ללוה לאו בתר ערבא אזיל מלוה, ע' מחנה אפרים ריש ה' עדות וע"ע בת' הריב"ש סי' תכ"ו

במשנה כל מקום שיעמדו שנים ויאמרו מעידים אנו באיש פלוני שנגמר דינו בב"ד של פלוני כו', ע' קצוה"ח ס"ס ל'

שם ר"ט ור"ע אומרים אילו היינו בסנהדרין לא נהרג אדם מעולם רשב"ג אומר כו', ע' בת' מהרי"ק סי' פ"ז ובס' חזקה רבה חאה"ע סי' רכ"ו

שם ורבנן היכי דייני כשמואל דאמר שמואל במנאפים משיראו כמנאפים, ע' נובי"ת חאה"ע סי' י"א בהגה"ה ובאבני מלואים סי' י"א סק"ו ובס' חזקה רבה חי"ד סי' מ"ב ובחאה"ע סי' ו'

רש"י ד"ה אילעא וטוביה עידי הלואה היו כו', ע' ברא"ש ובת' לחם רב סי' כ"ד

רש"י ד"ה מפני זכותה של ארץ ישראל. אולי תועיל למצוא לו פתח של זכות. ע' בת' משיב דבר ח"ד סי' ט'

תוד"ה דילמא בסה"ד. כגון שהיה קדום של מוח מגולה וראו שהיה שלם ובא זה ונקבו להרגו, ע' בס' הצבא המובא בתמים דעים להראב"ד סי' רכ"ה מדה ב'

תוד"ה כמכחול. ועוי"ל דאיכא למימר שהמחלל אינו טרפה כו', ע' מהרש"א ובתומים סי' ז' סק"ז

ע"ב ת"ר בשגגה פרט למזיד כו' מזיד פשיטא בר קטלא הוא אמר רבא פרט לאומר מותר א"ל אביי אומר מותר אנוס הוא כו', ע"ל ד"ט ע"א ובשבת ס"ח ע"ב תוד"ה אבל תינוק ובנוב"י מ"ת חח"מ סי' ס"א ובברכת הזבח למנחות מ"ט ע"א ובמה"פ לירושלמי ב"ק פ"א ה"א ד"ה ותני ר"ח ובמש"כ בחידושי לזבחים ק"ח ע"ב ולקמן ד"ט ע"א

, שם ת"ר אם בפתע פרט לקרן זוית בלא איבה פרט לשונא כו', ע' בת' הרמ"א סי' ל"ז

תוד"ה אלא פרט. וי"ל דשאני הכא דכתיב שגגה יתירה למעוטי אומר מותר, ע' בת' שבות יעקב ח"א חח"מ סי' ק"ע ובת' הגרע"א סי' ר"ו ובחוט המשולש בחלק התשובות של הגר"ח ז"ל סי' י"ג

דף ח' ע"א אלא כח כחו לרבי היכא משכ"ל כגון דשדא פיסא ומחיה לגרמא כו' ואזיל תמרי וקטול. ע' אור שמח פ"ט ה"ב מה' שבת

במשנה יצא האב המכה את בנו והרב הרודה את תלמידו ושליח ב"ד, ע' בת' שבות יעקב ח"ג סי' ק"מ

רש"י ד"ה השתא נמי. כי לא מצא חטובה אין החטבה מצוה אלא עשיית הסוכה, ע' העמק שאלה לשאילתות פ' ברכה סי' קס"ט אות א'

ע"ב טמא יהיה לרבות שבו"י עוד טמאתו בו לרבות מחו"כ, ע' משך חכמה לפ' חקת בפסוק טמא יהיה ובמעין החכמה דף ס"א ע"א

שם ר' ישמעאל אומר מה חריש רשות אף קציר רשות יצא קצירת העומר שהוא מצוה כו', ע' בת' עונג יו"ט סי' מ"ג

שם ממאי דחרישה דרשות דילמא חרישת עומר דמצוה כו', הא דקרי לחרישה זו מצוה ואע"ג דאפשר דשדה זו תלקה בשדפון ויביא העומר ממקום אחר ע' בת' הרשב"א סי' תקל"ד

שם מכה נפש פרט למכה אביו, ע' פירש"י ובמש"כ בזה בהעמק דבר לפ' מסעי ל"ה י"א

דף ט' ע"א אלא אמר רבא באומר מותר א"ל אביי אומר מותר אנוס הוא א"ל שאני אומר או"מ קרוב למזיד הוא, הנה הרמב"ם בפ"ה ה"ד ובפ"ו ה"י מה' רוצח פסק דאומר מותר קרוב למזיד הוא ופשוט משום דהלכה כרבא לגבי אביי, ועפ"ז בלתי מובן הא דבתשב"ץ ח"א סי' א' קאמר בפשיטות אומר מותר אנוס הוא, ועמש"כ בחידושי לעיל ד"ז ע"ב וע"ע בת' הגרע"א סי' ר"ו

שם כסבור בהמה ונמצא אדם עכו"ם ונמצא גר תושב רבא אומר חייב אומר מותר קרוב למזיד הוא כו', ע' חוט המשולש בחלק התשובות של הגר"ח ז"ל סי' י"ג

רש"י ד"ה לפיכך אשבע מצות ב"ג קאי דקיי"ל אזהרתן זו היא מיתתן לפיכך גר תושב או עכו"ם שהרגו נהרגין ואפילו בשוגג כו', ע' פרשת דרכים דרך האתרים דף ט' ע"א וע"ע לח"מ רפ"י מה' מלכים

ע"ב מכאן שבן נח נהרג שהיה לו ללמוד ולא למד, ופירש"י לעיל סוף ע"א שהי"ל ללמוד דרך ארץ ועמש"כ בזה הגרע"א בתשובותיו סי' ר"ו

במשנה השונא אינו גולה, ברמב"ם הלשון שחזקתו שהוא קרוב למזיד, והנה בת' רדב"ז ח"א סי' תקפ"ו כ' דהא דשונא אסור לדון הוא רק לכתחילה משום דלא חזי ליה זכותא אבל אינו חשוד ח"ו להטות הדין מפני אהבה או שנאה כו' ע"ש. וקשה דבמשנתינו חזינן שהוא חשוד אפילו להורגו ומכש"כ לר' יוסי בר"י דאמר השונא נהרג, הלא ס"ל דודאי הרגו, ואם אפשר לחלק בין שונא לשונא עכ"פ הי"ל לברר דבריו, וע' סנהדרין כ"ט ע"א ובת' חו"י סי' ג'.