אור הישר (נזיקין ב) קעה

שם ר"ע אומר לא בא השלישי להקל אלא להחמיר כו' ומה ב' נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטלה אף ג' כו', ע' טו"א לר"ה כ"ה ע"ב ובדורש לציון דרוש י"ג ובת' שיבת ציון סי' ק"א ובת' הגרע"א סי' פ"ז וסי' קכ"ד ובתומים סי' ל"ח ד"ה אמנם ובשער משפט ר"ס ל'

רש"י ד"ה בריבי אומר כך היה שמו. עמש"כ עה"נ וע"ע נובי"ת חא"ח סי' קי"ג

תוד"ה איסטטית היא. ברב אלפס פי' לשון סטים, ע' בת' כנסת יחזקאל סי' ק"ג

דף ו' ע"א במשנה א"ד יוסי בד"א בד"נ אבל בד"מ תתקיים העדות בשאר רבי אומר כו', ע' תוס' סנהדרין ד"ט ע"א ד"ה בזמן שהתרו ובנובי"ת חאה"ע סי' ע"ו

שם א"ל רב אחא מדפתי לרבינא מכדי תוך כ"ד ה"ד כדי שאילת תלמיד לרב מאה טובא הוו, ע' כ"מ פ"ב הי"ז מה' שבועות ובמל"מ שם ובת' ושב הכהן סי' כ"א כ"ב

שם א"ל ר"פ לאביי אלא מעתה הרוג יציל כו', ע' נובי"ק חאה"ע סי' כ"ז ובתומים ר"ס ל"ח ובס' חזקה רבה חאה"ע סי' ש"א

שם יקום דבר במקיימי דבר הכתוב מדבר, ע' ת' הרא"ש כלל סמ"ך סי' א' ובת' הריב"ש סי' קמ"ח ובסי' של"ט ובת' הגרע"א סי' רי"א ובאבני מלואים סי' מ"ב סק"ו ובס' חזקה רבה חאה"ע סי' ס"ו

שם היכי אמרינן להו אמר רבא הכי אמרינן להו למיחזי אתיתו או לאסהודי אתיתו כו', ע' ש"ך חו"מ סי' ל"ו ובת' פמ"א ח"ג סי' כ"ה וע"ע בת' הרשב"א סי' אלף קפ"ט ובת' הרא"ש כלל סמ"ך סי' ה' ובח"ס אה"ע ח"א סי' ק' ובס' חזקה רבה חאה"ע סי' רס"ט

שם א"ר יהודה א"ש הלכה כר' יוסי ור"נ אומר הלכה כרבי, ע' נוב"י קמא חאה"ע סי' מ"ו

תוד"ה א"ר יוסי. אבל בד"מ דבשנים נמי כי נמצא אחד מהן קרוב או פסול השני אינו בטל לגמרי דחייב לו שבועה כו', ע' תומים ס"ס צדי"ק

תוד"ה אמר רבא. דלא קאי רק אדין דעדים זוממין כו' דוקא כי העידו כולם בתוך כ"ד דזה הוי עדות אחת ובעינן עד שיזומו כולם כו', ע' תומים סי' ל' סק"ג

בא"ד וי"ל שנא ושנא דדוקא גבי נמצא אחד מהן קרוב או פסול חשיב כחד עדות כשהעידו לאחר כ"ד מפני שהם אומרים אמת כו', ע' דורש לציון דרוש י"ג

תוד"ה אלא מעתה. א"נ מפני שהוא שונא ושונא פסול לעדות, ע' בת' מהרי"ל דיסקין ז"ל חלק הפסקים סי' ל"ט ובתומים סי' ל"ג סק"ב ושם ס"ק י"א

תוד"ה נרבע יציל. ויש ליישב דמנרבע לרצונו פריך כו', ע' בקונטרס הלקוטים מחידושי הגרע"א ז"ל

תוד"ה היכי אמרינן להו. קאי אדיני ממונות כו', ע' בת' פמ"א ח"ג סי' כ"ה

תוד"ה שמואל. קשה האיך מצינו ידינו ורגלינו כשנותנין גט שיש במעמד קרובים והיה לנו לאמר דעדות הכשרים בטל והאי דומיא דדיני נפשות כו', ע' בת' הגרע"א סי' צ"ד ובתומים סי' צ' ס"ק י"ד ובס' חזקה רבה חאה"ע סי' רנ"ד

ע"ב במשנה לפיכך אם נמצאת אחת מהן זוממת הוא והן נהרגין והשנייה פטורה, ע' דורש לציון דרוש י"ג ובתומים סי' ל"ח

שם דבר אחר ע"פ שנים עדים שלא תהא סנהדרין שומעת מפי התורגמן, ופירש"י צריכין הדיינין שיהיו מכירין בלשון העדים ולא שיעמידו מליץ בינותם, וכן בפירש"י בפ' שפטים כ' דהאי תורגמן קאי על העדים, אבל הרמב"ם פכ"א ה"ח מה' סנהדרין מפרש דקאי על הבעלי דינין, ועקבותיו לא נודעו דהא במשנה סמיך האי דינא עה"כ ע"פ שנים עדים, ואיך הסיב משנתנו על הבע"ד, ואף דחד טעמא הוא דאם התורגמן יטעה קצת בלשון הדובר בו, וע"פ טעותו ימסור הדברים כן לב"ד הרי יצא מזה משפט מעוקל, ולפ"ז מאי נ"מ בזה בין בע"ד לעדים. אכן עכ"פ הי"ל להרמב"ם להזכיר בדבריו גם עדים. דהא בעדים איכא ג"כ משום לתא דעד מפי עד ומשום עדות שאי אתה יכול להזימה, וע' בת' רדב"ז ח"א סי' של"א וצ"ע כעת

שם תניא נמי הכי לא יומת ע"פ עד אחד להביא שנים שרואין אותו אחד מחלון זה ואחד מחלון זה ואין רואין זא"ז שאין מצטרפות, ע' ברמב"ן לסה"מ מצות ל"ת תשיעית השכוחה לפי דעתו מהרמב"ם ז"ל

שם א"ל ההיא ר' יוסי ב"ר יהודא היא דתניא כו', ע' תוי"ט לקמן פ"ב מ"ג ד"ה ר' יוסי ב"ר יהודא ובמש"כ בחידושי לקמן ד"ט ע"ב

שם והתנן שלא תהא סנהדרין שומעת מפי התורגמן כו', ע' תשב"ץ ח"א סי' קכ"ח וע"ע בת' הרמב"ם דפוס ירושלים סי' ק"ב

רש"י ד"ה לבועל את הערוה שיש די בראיית כל אחד ואפ"ה לא מצטרפי. ע' רמב"ן לסה"מ ל"ת ר"צ

רש"י ד"ה בד"נ, כששנים רואין מחלון זה ושנים מחלון זה כו', ע' קצוה"ח סי' ל"ו סק"ב ובס' חזקה רבה חאה"ע סי' רכ"ז

רש"י ד"ה לעוזי בעלי לשון אחרת שאין הדיינין מכירין בה, ע' תומים סי' י"ז סק"ו ובשער משפט שם סק"ג.