אור הישר (נזיקין ב) קעד

דאתרו ובב"ק ע"ד ע"ב ד"ה הוה ליה ובכתובות ל"ב ע"א ד"ה דאין לוקה

שם מכלל דר' יהודא סבר לאו שא"ב מעשה לוקין עליו מנא ליה אמר עולא גמר ממוציא ש"ר מה מוציא שם רע לשאב"מ ולוקין עליו אף כל לשאב"מ לוקין עליו, וקשה הלא ר' יהודא ס"ל בכתובות מ"ו ע"א דמוציא ש"ר אינו חייב עד שישכור עדים, ומשו"ה קרי ליה בב"ק ד"ה ע"א למוציא ש"ד דיבורא דאית ביה מעשה כדכתבו התוס' שם, ואיך יליף הכא אליבא דר' יהודא לכל לאו שאין בו שום מעשה, ואין לאמר דמלקות מיהא חייב אפילו לא עשה מעשה והמעשה דשכירות עדים הוא רק בנוגע לתשלומין של המאה סלע וכן בב"ק שם איירי לענין כ"ד אבות נזיקין דהיינו נמי תשלומין, דז"א דא"כ מאי פריך הכא מה למוציא ש"ר שכן לוקה ומשלם, הרי התשלומין הוא ענין אחר לגמרי בשביל שכירות העדים והמלקות הוא אפילו בלא שום מעשה, ובע"כ דאגידי יחד ומשו"ה שפיר פריך מה למוציא ש"ר שכן לוקה ומשלם וצע"ק, וע' תוס' שבועות כ"א ע"א ד"ה חוץ השני ובמש"כ בחידושי לכתובות מ"ה ע"ב וע"ע בשבועות כ"א ע"א ד"ה חוץ השני ובמק"א הארכתי

שם אלא אר"ל גמר מעדים זוממין מה עד"ז לשאב"מ לוקין עליו אף כל לשאב"מ לוקין עליו, וקשה הלא בב"ק ד"ה ע"א אמרינן אע"ג דלית ביה מעשה רחמנא קרייה מעשה דכתיב ועשיתם לו וגו', ולפ"ז היכי גמר מיניה לעלמא במקום דלית ביה מעשה וגם רחמנא לא קרייה ליה מעשה, וכמ"כ איכא למידק ע"ד התוס' בשבועות כ"א ע"ב שם שכתבו דאע"ג דעד"ז קרינהו רחמנא מעשה מ"מ חשיבי אין בהן מעשה דהא בפ"ק דמכות יליף מיניה ר' יהודא בעלמא דלשאב"מ לוקין עליו ע"ש, ולפמש"כ אדרבה הו"ל להקשות דזהו גופה טעמא בעי מה ענין לשאב"מ דעלמא להא דעד"ז דרק רחמנא קרייה מעשה כנ"ל, ועמש"כ בחידושי לכריתות ד"ד ע"א ולשבועות כ"א ע"א

רש"י ד"ה שכן קנס וכל קנס חידוש הוא ומחידוש לא ילפינן לממונא, ע' ומגילת אסתר לסה"מ שרש שמיני

רש"י ד"ה לומר שאין לוקין עליו. שהעשה האמור אחריו תקנתו וכפרתו על עבירת הלאו ע"כ, הא דרש"י מפרש מפני ניתוק העשה ולא מפרש דלהכי לא לקי משום דהוה התראת ספק, דכל אימת דאתרו ביה מצי אמר אכתי ליליא הוא, די"ל משום דבחולין פ"ב ע"ב מסקינן דתרי תנאי נינהו אליבא דר' יהודא ולברייתא דלא תותירו דבסוגיין הוי דעתו דהת"ס שמה התראה, וע' בת' הרשב"א סי' קמ"ו ובנובי"ת חאה"ע סי' ע"ז ובמש"כ בחידושי לחולין קמ"א ע"א

תוד"ה הא ל"ק. משמע הכא דלר"ע דאית ליה דעדים זוממין קנסא לית ליה לאו שא"ב מעשה לוקין עליו כו', ע' תוס' שבועות ד"ד סוף ע"א ובת' מהרי"ל דיסקין ח"ב סי' א' אות י"ח

בסה"ד לכך נראה דהמקיים כלאים בכרם היינו שעשה גדר סביב הכלאים, ע' עמק יהושע סי' ב' ובס' עולת שמואל סי' ע"ו

דף ה' ע"א באו שנים ואמרו במזרח בירה הרג פלוני את הנפש ובאו שנים ואמרו והלא במערב בירה עמנו הייתם ע' תומים סי' ל' סק"ו

שם מהו דתימא ליחוש לגמלא פרחא קמ"ל, ע' בת' מהרי"ק סי' נ"ב ובש"ש שמעתא ז' פי"ט

שם אפילו אמרו ערב שבת הרג פלוני את הנפש נהרגין דבעידנא דקא מסהדי גברא לאו בר קטלא הוא כו', ע' נוב"י מ"ת חי"ד סי' ע"ד

ע"ב אם היא הוחזקה כל ישראל מי הוחזקו, ע' ריב"ש סי' רס"ו ובת' רמ"א סי' מ"ד

במשנה אין העדים זוממין נהרגין עד שיגמור הדין שהרי הצדוקין אומרים עד שיהרג כו', ע' בס' גרש ירחים ע"מ גיטין כ"ט ריש ע"א ובגבורת ארי לעיל ד"ב ע"א

שם תנא בריבי אומר לא הרגו נהרגין הרגו אין נהרגין אמר אביו בני לאו ק"ו הוא א"ל לימדתנו רבינו שאין עונשין מן הדין דתניא ואיש אשר יקח כו', וקשה להני תנאי ר"ש וראב"ש דס"ל בסנהדרין ע"ד ע"א עונשין מה"ד מנא להו האי דינא דלא הרגו נהרגין הרגו אין נהרגין ומשמע דליכא דפליג עלה, הלא לדידהו איכא למילף בק"ו לא הרגו נהרגין הרגו לא כש"כ וצ"ע כעת, ועמש"כ בחידושי לסנהדרין שם וע"ע תוס' ב"ק ד"ד סע"ב ובביאור הגר"א לחו"מ סי' א' ס"ק כ"א ובעקידה שער צ"ו

שם עד שלא יאמר יש לי מן הדין מה אם הוזהר. על בת אמו שלא בת אביו ובת אביו שלא בת אמו בת אביו ובת אמו לכ"ש הא למדת שאין מזהירין מן הדין, ע' רמב"ן לסה"מ שרש שני ובמעין החכמה דף ט"ו ע"א

שם א"ר יהודא בן טבאי אראה בנחמה אם לא הרגתי עד זומם כו' א"ל שמעון בן שטח אראה בנחמה אם לא שפכת דם נקי שהרי אמרו חכמים אין העדים זוממין נהרגין עד שיזומו שניהם כו', עמש"כ בזה הגאון בעל עין אליהו על עין יעקב בספרו דרך אבות על פרקי אבות פ"א אהא דקאמר יהודא בן טבאי אל תעש עצמך כעורכי הדיינין וע"ע בחידושי גבורת ארי לריש מכילתין

במשנה להקיש שלשה לשנים מה ג' מזימין את הב' אף הב' יזומו את הג', ולענין הכחשה ע' בת' שבות יעקב קמא חאה"ע סי' קכ"ה ובנובי"ת חאה"ע סי' נ"ז.