אור הישר (נזיקין ב) קעג

תוד"ה ומה הסוקל. לכך פיר"ת דה"ק ומה הסוקל אינו נסקל פי' אדם שסוקל חבירו באבנים ומת דנידון בסייף ולא בסקילה כו', ע' מהרש"א ובנובי"ק חאה"ע סי' ע"ב

דף ג' ע"א א"ר יהודא אמר רב עד זומם משלם לפי חלקו כו', ע' שער משפט סי' ל"ח סק"ב

שם והא תניא אין עד זומם משלם ממון עד שיזומו שניהם, ע' גבורת ארי בחידושיו לקמן ד"ה ע"ב ובנובי"ק חאה"ע סי' ע"ב

שם כל כמיניה כיון שהגיד שוב א"ח ומגיד כו', ע' ש"ך חו"מ סי' ל"ח סק"א ובקצוה"ח שם

במשנה אומדין כמה אדם רוצה ליתן בכתובתה של זו כו', ע' בת' הרמ"א סי' פ"ו וע"ע בת' הרא"ש כלל צ"ח סי' ז'

במשנה מעידין אנו באיש פלוני שהוא חייב לחבירו אלף זוז ע"מ ליתנו לו מכאן ועד עשר שנים אומדים כו', ע' בת' הרדב"ז ח"א סי' פ"ד ובס' אבן ישראל מהגר"י סלנטר ז"ל דרוש ג' וע"ע בריטב"א ובס' חזקה רבה חח"מ ס"ס ד'

שם המלוה את חבירו לעשר שנים שביעית משמטתו כו', ע' קצוה"ח סי' ס"ז סק"ג ובשער משפט שם ובמש"כ בחידושי לערכין כ"ח ע"ב

שם תוד"ה באומר. לכאורה משמע דכי אמר הכי משלם חלקו כו' ולא נראה דהא ליתא דמשלם ממון כו', ע' מהרש"א ובנתיבות סי' ל"ח סק"ב

ע"ב הב"ע במלוה על המשכון ובמוסר שטרותיו לב"ד כו', ע' תומים סי' ע"ז סקי"ג

שם המלוה על המשכון והמוסר שטרותיו לב"ד אין משמיטין, ע' במיוחסות סי' כ"ב

שם א"ד א"ר יהודא א"ש המלוה את חבירו לעשר שנים אין שביעית משמטתו ע' תשב"ץ ח"ב סי' צ"ט ושם ח"ד סי' כ"ב ובמיוחסות סי' רנ"ו

שם ואר"י אמר שמואל האומר לחבירו ע"מ שלא תשמיטני שביעית שביעית משמטת לימא קסבר שמואל מתנה עמש"כ בתורה הוא וכל המתנה עמש"כ בתורה תנאו בטל וקשה הלא אפ"ל דטעמא דשמואל הוא משום דבקרא כתיב תעשה שמיטה. ולהכי: אע"ג דדין התורה הוא לשמט, מ"מ תלוי נמי בדעתיה, ולכן אם התנה כן מתחילתו שלא תשמט מהני, ולא הוי נמי מתנה עמש"כ בתורה כיון דהתורה גופה תלי ג"כ בדעתו, וי"ל דבע"כ דעת המלוה והלוה אינו מעלה ומוריד, דהא תנן בשביעית פ"י מ"ב השוחט את הפרה וחלקה בר"ה אם היה חדש מעובר משמט ואם לאו אינו משמט ע"ש, הרי בהדיא אע"ג דשניהם חשבו שהוא יום ראשון של ר"ה דמוצאי שביעית, רק מפני שנמצא שהוא סוף שנה שעברה משמט, ואין מתחשבין עם חסרון ידיעתם, ועמש"כ בחידושי למס' שביעית שם, וע"ע במל"מ פ"ח ה"א מה' מלוה ובת' הריב"ש סי' ש"ה ובקונטרס בכור שור ובתשב"ץ ח"ב סי' י"ז ובמש"כ בחידושי לב"מ נ"א ע"א ושם צ"ד ע"א

, שם המלוה את חבירו סתם אינו רשאי לתובעו פחות משלשים יום כו', ע' בס' חזקה רבה חאה"ע סי' קכ"ד וע"ע ראב"ן סי' קי"א

שם אלא מה ת"ל שנת השמיטה לאמור לך יש שמיטה אחרת שהיא כזו ואיזו זו המלוה חבירו סתם כו', ע' מה שהאריך בזה בס' כלכלת שביעית ובת' דבר אברהם סי' ל"ב

שם דאמר מר שלשים יום בשנה חשוב שנה יל"ד קצת ניהי נמי דתפסו שיעורא רבה דל' יום, אבל ל לשון דאמר מר נופל אם דעה זו' היתה אליבא דכו"ע, משא"כ בזה האיכא נמי תנא דאמר יום אחד בשנה חשוב שנה כדאמרינן בנדה מ"ה ע"א

שם וכי מה בין זה למגופת חבית א"ל זה חיבור וזה אינו חיבור, ע' בביאור הגר"א לאו"ח סי' שי"ז ס"ק כ"ג ובס' ישכיל עבדי הא"ח ח"א סי' י"ב

תוד"ה המוסר. ומוסר שטרותיו לב"ד מדאורייתא אינו משמט ע' תומים סי' ס"ז סק"כ

דף ד' ע"א ר' יוחנן בן נורי אומר הכל הולך אחר המראה, ע' חולין ק"ז ע"א ברש"י ד"ה אחזותא ובתוד"ה קפדיתו ושם כ"ו ע"א ובמש"כ בחידושי שם

שם ואר"י א"ר חבית מלאה מים שנפלה לים הגדול הטובל שם לא עלתה לו טבילה חיישינן לשלשה לוגין שלא יהו במקום אחד כו', מכאן מוכח דלולא חשש הג' לוגין שאובין עולה הטבילה בים הגדול כסתימת השו"ע בסי' ר"א ס"ה, וע' במפרשי המשניות פרה פ"ח מ"ח ובמקואות פ"ה מ"ד וע"ע באוצר הגאונים למס' חגיגה דף י"א בחלק התשובות

במשנה וחכ"א כל המשלם אינו לוקה, ע' בת' שיבת ציון סי' ק'

רש"י ד"ה לא עלתה לו טבילה. ושמא בא זה ראשו ורובו במים שאובין וזה אחד מן הפוסלין את התרומה, ע' מל"מ רפ"ט מאבות הטומאות ובס' מתא דירושלים לירושלמי שבת פ"א ה"ד אהא דהבא ראשו ורובו במים שאובין

תוד"ה אמר. דהא מדמשויא להו השקה כמחוברים לטהרה מטומאה ה"ה לענין טבילה נמי כו', ע' בת' עונג יו"ט סי' פ"ה

ע"ב אלא ר"מ מ"ט אמר עולא גמר ממוציא ש"ר מה מוציא ש"ר לוקח ומשלם אף כל לוקה ומשלם כו', ע' בתוס' סנהדרין ד"ט ע"א ד"ה