אור הישר (נזיקין ב) קסח

ולולא

פירש"י ותוס' היה מקום נמי לפרש קושית הש"ס וראב"י לית ליה משיב אבידה פטור, פי' הרי בע"כ ס"ל הכי מדלא פליג במשנה שם וכה"ג פירש"י בכוונת הש"ס לעיל ס"פ שבועת העדות בד"ה והתנן ע"ש

ע"ב התם דלא אמר בדי לי הכא דאמר ברי לי, ע' בת' מהר"ח או"ז סי' רל"ד

שם והא"ר הונא שכ"מ שהקדיש כל נכסיו כו', ע' תוס' ערכין כ"ג ע"א ד"ה אלא ובמש"כ בחידושי שם

שם ה"מ שכ"מ דאין אדם חוטא ולא לו אבל גבי בריא ודאי חיישינן ע' לח"מ פ"ז הי"ז מה' ערכין ומה שהאריך בזה בס' חזקה רבה חי"ד סי' קס"ד ובחאה"ע סי' קי"ט

רש"י ד"ה אין אדם חוטא ולא לו. בשביל יורשין, ע' בת' פנים מאירות ח"ב סי' צ"ג

דף מ"ג ע"א מכלל דר"מ סבר כל המחובר לקרקע אינו כקרקע כו' הכא בענבים עומדות ליבצר קמיפלגי דר"מ סבר כבצורות דמיין ורבנן סברי לאו כבצורות דמיין, והנה לטעמייהו אזלי במס' מקואות פ"י מ"ה גבי כל ידות הכלים שהם ארוכין ועתיד לקצוץ מטבילם עד מקום המדה ור' יהודא אומר עד שיטביל את כולו, ומפרשינן בחולין ע"ג ע"א דר"מ סבר כל העומד לחתוך כחתוך דמי וחכמים סברי דלאו כחתוך דמי ע"ש. וה"נ ר"מ לטעמיה דהן כבצורות משום דעומדות ליבצר ורבנן לטעמייהו דעמידתן להבצר אינו עושה אותן כבצורות, וע' סוטה כ"ה ע"ב תוד"ה לאו כגבוי ובת' מקום שמואל סי' ג' ופי' מ"ח ובמש"כ בחידושי לחולין שם וע"ע נובי"ת חח"מ סי' כ"ח

במשנה סלע הלויתיך עליו ושקל היה שוה והלה אומר לא כי אלא סלע הלויתני ושלשה דינרים חיה שוה חייב. ע' ח' הר"ן סי' כ'

, שם סלע הלויתני עליו ושתים היה שוה כו' ע' בת' הריב"ש סי' שפ"א

תוד"ה וכל בהמה. אע"ג דבריש ת"כ קאמר מפרט וכלל כיצד ומייתי האי קרא לסימנא בעלמא הוא דנקטיה כו', ע' דורש לציון דרוש יוד

תוד"ה כבצורות דמיין. נראה דלענין שבת לכו"ע לאו כבצורות דמיין וכמחוברות דמו כו' ולענין בע"ח כיון דלא צריכי לארעא לכו"ע כבצורות דמיין כו', ע' ש"ך חו"מ סי' צ"ה סק"ט וע"ע בירושלמי פאה פ"ב ה"ה ובפנים מאירות לירושלמי שם ובת' מתת ידו סי' ג' ובת' דבר אברהם סי' כ"ד כ"ה

תוד"ה זה אומר. למ"ד הילך פטור צריך להעמיד כגון שזה עצמו שמודה אינה בעין, ע' אור זרוע לב"מ סי' ז'

תוד"ה אלא אמר. א"נ בעינן שיזכיר מדה בהודאתו, בתומים סי' פ"ח ס"ק ס"ו כתב דאין פירושו בר"ת אי נמי רק אף נמי דתרתי בעינן כו' ע"ש

ע"ב תוד"ה מתניתין. ומוקי דשמואל בדפריש דאין סברא להפסיד למלוה כל חובו לגמרי היכא דלא פריש, ע' בת' מהר"ח או"ז סי' קנ"ו ובתומים סי' ס"ז ס"ק י"ד

בא"ד והשתא נמי ניחא הא דקאמר דכו"ע לית להו דשמואל דהו"ל למימר דכו"ע אית להו דשמואל כו' ע"כ, כה"ג בתוס' שבת מ"ג ע"ב ד"ה דכו"ע מו"ק ד"ג ע"א ד"ה אין דנין קידושין מ"ז ע"ב ד"ה דכו"ע ב"מ פ"ב ע"א ד"ה לא דכו"ע

דף מ"ד ע"א אלא משכנו שלא בשעת הלואתו כו"ע ל"פ דאית להו דר' יצחק והכא במשכנו בשעת הלואתו כו', ע' תשובות הר"ן סי' כ' ובש"ך חו"מ סי' ע"ב סק"ט ובפני יהושע לגיטין דף ל"ז ע"א ובאבני מלואים סי' כ"ח ס"ק כ"ט ובת' אגודת אזוב דף כ"ט ע"א ובקצוה"ח סי' שנ"ט סק"ב ובס' חזקה רבה חח"מ סי' פ"ח

שם והכא במשכנו בשעת הלואתו ובשומר אבידה קמיפלגי כו', ע' תומים סי' ע"ב סק"ו

תוד"ה שומר אבידה. פסק ר"ח דהלכה כרב יוסף כו', הנה התוס' האריכו בזה בכ"מ וע"ע באור זרוע לב"מ סי' פ"א

בא"ד והשתא הא דאמרינן בפ"ק דפסחים גבי חמץ כיון דאילו מיגניב או מיתביד ברשותייכו קאי כו', ע' שעה"מ פ"ה הכ"ג מה' אישות ובס' חזקה דבה חאה"ע סי' רנ"ה

בא"ד בלא דר' יצחק ורבנן נמי אמאי פליגי שהרי חייב באחריות גניבה ואבידה מדשמואל דקיי"ל כוותיה כו', ע' שעה"מ פי"ד ה"ג מה' חמץ

ע"ב לא לעולם כנגדו ובהא קמיפלגי ת"ק סבר כנגדו כו', ע' בת' הרמב"ם דפוס ירושלים סי' רל"ה

שם ודקא אמרת למאי תפיס משכון לזכרון דברים בעלמא, ע' קצוה"ח סי' ע"ב ס"ק כ"ג

במשנה ואלו נשבעין ונוטלין כז' ושכנגדו חשוד על השבועה כו', הנה בתוס' ב"מ ד"ה סע"א הקשה מ"ש דבחשוד על השבועה שכנגדו נשבע ונוטל אמאי לא אמרינן מתוך שא"י לישבע משלם כו', והקשה שם הגרע"א על גה"ש מדוע קבעו התוס' קושיתם שם ולא על המשנה דהכא דהוא המקור ונשאר בקושיא, ולעד"נ עפ"מ דתניא במכילתא משפטים שבועת ה' תהיה בין שניהם להביא את שכנגדו חשוד על השבועה (כגרסת הגר"א ז"ל) ע"ש, ולפ"ז אין מקום להקשות על שכנגדו חשוד על השבועה דמשנתינו דנימא מתוך שא"י לישבע משלם, דדינו מבואר או מרומז בתורה בנתבע הנחשד דהשבועה נתהפך על התובע, ואחרי שהוא נשבע ממילא הוא נוטל, וקושית התוס' בב"מ שם הוא כיון דגבי חמשין ידענא וחמשין לא ידענא וכן בנסכא דר"א אשכחן