אור הישר (נזיקין ב) קסו

הוא מקרא דוכשלו איש באחיו מבואר הכי בהדיא בתו"כ פ' בחוקותי ע"ש, ואין להקשות מדוע צריך בברייתא דתו"כ למילף האי דינא דמחאה על עבירה מקרא דתוכחה, דבפשוטו משמע על כשלון נפילה מחמת רדיפה כדמסיק בהאי קרא גופה כמפני חרב ורודף אין, ואמאי מדלג על מקרא המוקדם בפ' קדושים י"ט י"ז והוא דבר הלמד מעניינו הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא, הרי משם מוכח ברור דאם לא תוכיחנו תשא עליו חטא על העדר התוכחה. די"ל דהספרא לשיטתיה דמפרש שם יכול אפילו אתה מוכיחו ופניו משתנות ת"ל ולא תשא עליו חטא ע"ש. הרי דמבע"ל האי קרא למעט תוכחה במקום שיש הלבנת פנים ברבים

ע"ב ואם אמר הריני נשבע העומדים שם אומרים זה לזה סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה, ע' בת' אבקת רוכל סי' קפ"ה

שם אמר לך שמואל מי סברת שוה קתני דוקא קתני, ע' ת' הרשב"א סי' אלף נ"ה ובתשובותיו המיוחסות סי' ס"ב ובת' מהרי"ט ח"א סי' מ"ו ובת' הרשב"א ח"ד סי' קכ"ט ובאבני מלואים סי' כ"ז סק"ד. דף מ' ע"א אבל טענת מלוה והעדאת עד אחד אפילו לא טענו אלא בפרוטה חייב, ע' בת' הריב"ש סי' שצ"ב

שם ותניא כל מקום ששנים מחייבין אותו ממון אחד מחייבו שבועה כו', ע' בת' הרשב"א ח"ד סי' רי"ב ובנובי"ת חאה"ע סי' ע"ו

תוד"ה בטוענו וזה דוחק לאמר שאין שוה פרוסה באותו חסרון. ע' קצוה"ח ר"ס פ"ח

תוד"ה אבל. וי"ל דשמואל דהכא לטעמיה דמחייב לעיל בכפירת פרוטה כו', ע' בס' לבוש מרדכי לב"מ סי' ה'

תוד"ה והודה. א"נ אע"ג דמיפטר מדמי שעורים אף לר"ג אפ"ה חשיב ליה הודאה, וכ"כ התוס' בב"ק ל"ה ע"ב ד"ה לימא וע' תומים סי' פ"ח סק"ח ובת' רביד הזהב סי' ו'

ע"ב הוא הדין דאפילו כלים וכלים נמי פטור והא דקתני כלים וקרקעות קמ"ל דכי הודה במקצת כלים חייב אף על הקרקעות מאי קמ"ל זוקקין כו', ע' תומים סי' צ"ה סק"ז

שם ור' חייא ב"א א"ר יוחנן טענו חיטין ושעורין והודה לו באחת מהן פטור, ע' בתוס' לקמן מ"ו ריש ע"ב ובשטמ"ק לב"מ ד"ה ע"א בד"ה ר' חייא ובד"ה אם איתא ובנובי"ת חח"מ סי' כ"ח

שם מנה לי בידך אין לך בידי פטור אר"נ ומשביעין אותו שבועת היסת כו', ע' בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' של"ח

שם אישתמוטי הוא דקא משתמיט ליה סבר עד דהוה לי זוזי ופרענא ליה. ע' תוס' ב"מ ד"ו ריש ע"א ובס' עולת שמואל ח"א סי' מ"ם ובס' חזקה רבה חח"מ סי' קי"ח

דף מ"א ע"א בדאורייתא לא מפכינן שבועה בדרבנן מפכינן. ע' בת' הרשב"א ח"ד סי' ק"צ ובת' הריב"ש סי' תל"ז

שם ולמר בר רב אשי דאמר בדאורייתא נמי מפכינן שבועה כו', ע' תומים סי' כ"ב סק"ז

שם איכא בינייהו מיחת לנכסי בדאורייתא נחתינן לנכסיה בדרבנן לא נחתינן לנכסיה, ע' קצוה"ח סי' ל"ט סק"א

שם בדרבנן לא נחתינן לנכסיה מאי עבדינן ליה משמתינן ליה א"ל רבינא לרב אשי האי נקטיה בכובסיה דנישבקיה לגלימיה הוא כו', ע' בת' מהרי"ק סי' צ"א ובמחנה אפרים ה' זכיה סי' ל"ה

שם בדרבנן תקנתא היא ותקנתא לתקנתא לא עבדינן. ע' קצוה"ח סי' פ"ב סק"ד

שם משמתינן ליה עד דמטי זמן נגדיה ונגדינן ליה ושבקינן ליה, ע' בת' הרשב"א סי' תתק"כ ובת' מקום שמואל סי' א'

תוד"ה ומאן דמתני אסיפא. אור"ת השתא דלא איתמר הלכתא כו', ע' אור זרוע לב"מ סי' יוד

תוד"ה ולמר. ריב"ן פי' בשם הקונטרס דהלכתא כוותיה דקיי"ל כמר בר רב אשי במיפך שבועה, ע' תומים ר"ס צ"ד

בא"ד ואם יכול אין ראיה לרב האי משם, ע' מש"כ במהרש"א בכוונת התוס', ובמש"כ בזה הגרע"א בתשובותיו סי' קע"ט

בא"ד ובסדר תנאים ואמוראים דהלכתא כמר בר רב אשי בכוליה הש"ס בר ממיפך שבועה ואודיתא כו', וע' באוצר הגאונים חלק התשובות ליומא דף פ"ג

ע"ב המלוה את חבירו בעדים א"צ לפורעו בעדים, ע' תוס' ב"ב ד"ה ע"ב ד"ה ובא בזמנו וד"ה אילימא ובת' הרא"ש כלל נ"ט סי' א' ובת' הרדב"ז ח"א סי' רפ"ב ושם בלשונות הרמב"ם סי' יוד

שם ואם א"ל פרעתיך בפני פלוני ופלוני והלכו להן למדה"י נאמן, ברמב"ם פט"ו ה"ב מה' מלוה וכן בשאר ראשונים הביאו ג"כ נוסחאות דגרסי אינו נאמן וע"ש במפרשים ובמה שהאריך בזה בת' כנסת יחזקאל סי' ק'

שם כי פרעת לי פרען לי באפי בי תרי דתנו הלכתא כו', ע' בת' הרשב"א סי' תתקכ"ב

שם רבא אמר כל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי דמי, דעים להראב"ד סי' נ"ו ובת' הרא"ש סוף כלל א' ובת' רביד הזהב סי' ו'

שם כל מילתא דלא רמיא עליה דאינש לאו אדעתיה, ע' ת' הרשב"א ח"ד סי' רי"א ובת' הריב"ש סי' קכ"ז ובתומים סי' ע' סק"ב.