אור הישר (נזיקין ב) קסא

ועל דעת ב"ד. ע' מחנה אפרים ה' נדרים סי' ה' ושם ה' שבועות סי' ו' ובגבורת ארי ליומא י"ט ע"ב

שם כל המצות כולן מצות ציצית דאמר מר שקולה מצות ציצית כנגד כל המצות כולן וע' ברש"י ותוד"ה מצות ציצית, והנה עפ"ז מובן דרשת ר"ל בשבת ל"ב ע"ב כל הזהיר בציצית זוכה ומשמשין לו שני אלפים ושמונה מאות עבדים שנאמר כה אמר ה' צבאות בימים ההמה אשר יחזיקו עשרה אנשים מכל לשונות הגוים והחזיקו בכנף איש יהודי לאמר נלכה עמכם, ולכאורה הלא בפסיקתא סי' ל"ז סוף פיסקא קומי אורי נדרש פסוק זה על ימות המשיח ולכל אחד ואחד מישראל בסכום זה בדיוק, ומדוע דרש ר"ל דוקא לכל הזהיר בציצית, ובע"כ משום דדייק לשון הכתוב בכנף איש יהודי, ופירש"י בשכר הכנף יחזיקו בכנף עשרה אנשים, והשתא קשה מדוע נקט הנביא דוקא שכר מצוה זו יותר מכל המצות, אולם לפי המבואר הכא דמצוה זו שקולה כנגד כל המצות ניחא

שם ולימא להו קיימו שש מאות ושלש עשרה מצות, ע' רמב"ן לסה"מ שרש ראשון

תוד"ה כשהשביע. ק"ק מה היתה תועלת השבועה כמו שהיה ירא שיעבדו כו"ם כמ"כ היה לירא פן יעברו השבועה. ע' מה שתירץ בזה בס' אהבת ציון דרוש י"ב

ע"ב אלא כי היכי דלא תיהוי הפרה לשבועתייהו, ע' במיוחסות סי' ר"נ ובת' הריב"ש סי' תל"ב ובתשבץ ח"א סי' צ"ג ושם ח"ב סי' קס"ג ובעקידה ר"פ נצבים

שם א"ר ירמיה תני אף על שבועת ביטוי, ע' בת' הרא"ש כלל י"א סי' ד'

תוד"ה כי היכי. דדלמא דעת הקב"ה שאני, ע' בת' הריב"ש סי' תקי"א

בא"ד וי"ל דדעת הקהל כך הוא שיתירו כשירצו ואפילו בלא חרטה כו'. ע' בת' מהרי"ק סי' נ"א נ"ב

תוד"ה שבועה שאוכל, ושמא יש לחלק בין אוכל לשלא אוכל, ע' העמק שאלה לשאילתות פ' ויקרא סי' ע' אות ג'

תוד"ה שבועת. והא דכתיב והיא שפטה את ישראל איכא למימר שהיתה מלמדת להם הדינים. ע' ברכי יוסף חח"מ סי' ז' אות י"ב ובשערי תשובה לאו"ח סי' תס"א סק"ה

דף ל' ע"א במשנה שבועות העדות נוהגת באנשים ולא בנשים בנשים ברחוקין ולא בקרובים כו', ע' בת' הגרע"א סי' קע"ט ובנחל יצחק סי' ל"ד דף נ"ז ע"ב

שם מה"מ דת"ר ועמדו שני האנשים בעדים הכתוב מדבר. הנה מהאי קרא ממעטינן נמי פסול עדות גם לקטנים, כדאמרינן בב"ב קנ"ה ע"ב, ובירושלמי דמכילתין רפ"ד וביומא רפ"ו ו בסנהדרין פ"ג ה"ט מן התורה שנאמר על פי שנים דריש בהדיא אנשים ולא נשים ולא קטנים. והא דלא נקט הכא קטנים. משום דקאי אמשנתינו דאיירי בשבועת העדות, ובזה אין מקום למעט קטנים משום דלאו בני עונשין נינהו ולא הוו נמי בגדר שבועה, אמנם ברמב"ם פ"ט מה' עדות הפריד בין הדבקים, דפסול עדות לקטנים יליף מהאי קרא ועמדו שני האנשים אנשים ולא קטנים, ונשים פסולות לעדות עדים לשון זכר ולא לשון נקבה וע"ש במפרשים וברש"י ב"ק פ"ח ע"א ד"ה פסולה לעדות ובמש"כ בחידושי שם, וע"ע בת' הרשב"א סי' אלף קנ"ו ומהרש"א ומהר"ם לנדה ד"נ ע"א ע"ד התוס' ד"ה כל הכשר ובתומים סי' ז' סק"ה

שם וכ"ת אשה לאו אורחה משום כל כבודה בת מלך פנימה כו', ע' בת' הרדב"ז ח"א סי, ת"א

שם מצוה לבעלי דינין שיעמדו א"ר יהודא שמעתי שאם רצו להושיב את שניהם מושיבין. ע משך חכמה ר"פ יתרו בפסוק מה הדבר

שם ת"ר בצדק תשפוט עמיתך כו', ע' עקידה למגילת איכה בפסוק להטות משפט גבר

שם הדר אמר למישרא בתיגריה, ע' ריטב"א בסוגיין ובתומים סי' ט"ו סק"ב

רש"י ד"ה שבועת העדות. דכתיב והוא עד בראוי להעיד דבר הכתוב ואשה פסולה לעדות כו', ע' נובי"ת הח"מ סי' ח'

רש"י ד"ה השתדל לדונו יפה לקמן מפרש לה למישריה בתיגריה כו' ע"כ, אולם בב"ח גריס בגמרא יפה יפה ע"ש וכ"ה גרסת הסמ"ג, והאי כפילא אתא להפך בזכותיה מה שיכול, וע' בת' שבות יעקב קמא חח"מ סי' קמ"ד

תוד"ה כל כבודה. וי"ל דגבי עדים ע"כ צריכים לבא דאין עד מפי עד כשר אבל לדין יכולה למסור טענותיה ביד אחר, ע' בת' מקום שמואל קונטרס שער התירוצים

תוד"ה שאם רצו. ולדידי' בשעת גמ"ד היה ולא בשעת קבלת עדות שהוא תחילת דין. ע' דורש לציון דרוש י"ג

ע"ב מחלוקת בשעת משא ומתן אבל בשעת גמ"ד דברי הכל דיינין בישיבה ובעלי דינין בעמידה כו', ע' בת' הריב"ש סי' רס"ו ובקונטרס בכור שור

שם דביתהו דרב הונא הוה לה דינא קמיה דרב נחמן כו', ופירש"י משמת ר"ה, וכ"מ מדברי התוס'. ולכאורה מנא להו להחליט שהיה אחרי פטירתו, ואפשר דאם היה בחיים לא היה מניח אותה לילך לדין משום כל כבודה בת מלך פנימה כדלעיל ע"א, ואם לא היה הולך בעצמו היה מוסר טענותיה ביד אחר כמש"כ התוס' שם בד"ה כל כבודה, וע' כתובות ע"ה ע"א תוד"ה אי הכי

שם עשה דכבוד תורה עדיף, ע' מגילה ד"ג ע"ב ובת' משיב דבר ח"ב סי' מ"ז.