אור הישר (נזיקין ב) קס

תוד"ה אפילו תימא וקשיא לר"ת דהכא בשמעתין מסקינן דאפילו לרבנן שגגת קרבן שמה שגגה וי"ל דלית ליה דאביי כו'. ע' תוס' שבת ס"ט ע"ב ד"ה הא מני ובנועם ירושלמי לתרומות רפ"ו

תוד"ה מצטער. ופשיט דלאו היינו שב מידיעתו כיון שברצונו היה שוכח כדי שיאכל, ע' בת' עונג יו"ט סי' קס"ח בד"ה ואין להביא ראיה

תוד"ה אלא לשמואל: וי"ל שהאמורא יש לו לפרש דבריו יותר. ע' מהרש"א לגיטין ד"ב ע"א בתוד"ה המביא

תוד"ה גמר בלבו. ואי הוה אמרינן דגבי אונסא אפילו מדירו על דעתו שרי הוה אתי שפיר דבלא אונס אסור אומר בלבו כו', ע' מחנה אפרים ה' שבועות סי' א'

תוד"ה משום, וגבי קדשים כתיב שהביאו בעזרה כל נדיב לב עולות כו'. ע' בס' ט' פרקים להרמב"ם פ"ו הכ"ב

בא"ד וגבי תרומה כתיב ונחשב לכם תרומתכם כו', ע' דבר אברהם סי' ט"ז

דף כ"ז ע"א במשנה נשבע לבטל את המצוה ולא ביטל פטור כו', ע' תשב"ץ ח"א סי' ק' ובת' בית אפרים חי"ד סי' נ"ד

שם יכול נשבע להרע לעצמו ולא הרע יכול יהא פטור ת"ל להרע או להטיב בו', ע' ת' הרשב"א סי' תרט"ז ובתשב"ץ ח"ב סי' צ"ח

שם דתניא איש אשר יקלל את אביו ואת אמו כו', אביו קלל אמי קלל דברי ר' יאשיה ר' יונתן אומר כו', ע' בת' הגרע"א סי' מ"ו וסי' קס"ט

תוד"ה ת"ל להרע, הך דרשה לא אתיא כר"ע כו', ע' נובי"ת חא"ח ס"ס קי"ט

ע"ב דאמר רבא שבועה. שלא אוכל ככר זו כיון שאכל ממנה כזית חייב שלא אוכלנה אינו חייב עד שיאכל את כולה, ע' מל"ט פ"ד ה"א מה' שבועות ובמשך חכמה פ' צו בפסוק מצות תאכל ובגבורת ארי ליומא ע"ג ע"ב

שם הא קמ"ל חיובא הוא דליכא הא שבועה איכא כו' למאי הלכתא לכדרבא כו', ע' בחידושים שבסוף ס' הפלאה

שם שאם נשאל על הראשונה עלתה לו שנייה תחתיה, ע' בת' שאילת דוד קונטרס החידושים

שם הכי השתא התם נזירות מיהא איתא דכי מני לראשונה בעי מיהדר מימנא לשניה בלא שאלה הכא שבועה שניה מי איתא כלל, ע' בתשובות הרשב"א סי' תקע"ח וסי' תש"ב ובת' פני יהושע ח"ב חי"ד סי' ל"ג

שם ה"ד אי דאמר שלא אוכל מכזית קמא עבדיה לאיסורא אי דאמר שלא אוכלנה מאי איריא כזית אפילו כל שהוא נמי כו', ע' בת' ברית יעקב סי' ג'

תוד"ה עד שיפרוט. כדאמר בירושלמי דאיצטריך למעוטי קושר אחורי הקרון כו', ע' סנהדרין ס"ו ע"א תוד"ה עד שיפרט

תוד"ה הכי השתא בסה"ד. ונראה דיש לחלק דהכא כיון דסליק למניין ב' נזירות כקיבל כ"א בפ"ע דמי, ע' אור שמח פ"ג ה"י מה' נזירות

תוד"ה אם נשתייר. נראה דכי לא שייר אלא פחות מכזית דחייב עליה אע"ג דאמר שלא אוכלנה כו', ע' בס' עמק יהושע סי' יוד

דף כ"ח ע"א מיגו דמהני ליה שאלה אכזית בתרא מהניא ליה שאלה נמי. אכזית קמא. ע' בת' הגרע"א סי' קנ"ד

שם אמימר אמר אפילו אכלה כולה נשאל עליה, ע' שעה"מ פ"ו הי"ח מה' שבועות ובת' הגרע"א סי' ס"ה וע"ע תשב"ץ ח"א סי' קנ"ה

שם אמר רבא שבועה שלא אוכל ככר זו אם אוכל ככר זו ואכל את הראשונה בשוגג והשניה במזיד פטור. הנה האי פטור לאו דוקא אלא אפילו לכתחילה מותר לו לאכול את השניה כמש"כ בתשובות הר"ן סי' א' בהסכמת הראשונים ז"ל ע"ש

רש"י ד"ה אכל את הראשונה. שהרי בשעת אכילה ראשונה שהיתה. שבועה ראויה לחול כבר שכוח היה ולא קרינא ביה האדם בשבועה כו', ע' בס' תורת הנזיר על הרמב"ם פ"ב ה"א מה' נזירות

, ע"ב שתיהן במזיד אכליה לתנאיה והדר אכליה לאיסוריה מיחייב כו', ע' חוט המשולש בחלק התשובות של הגרא"י ז"ל סי' מ"ז. שם נדרי שגגות כיצד קונם אם אכלתי ואם שתיתי כו' ותני עלה כשם שנדרי שגגות מותרין כך שבועות שגגות ע' בת' מהר"ח או"ז סי' ע'

שם שבועה שלא אוכל עשר ותשע מהו אינו חייב אלא אחת א"ל אישתבשת עשר הוא דלא אכיל הא תשע מיהא אכיל, ע' גבורת ארי ליומא ע"ג ע"ב

רש"י ד"ה כדמר רבה. דכי אכל תאנים מיחייב אשבועה בתרא וכי הדר משלים לה בענבים מיחייב אקמייתא, ע' בת' שאילת דוד קונטרס החידושים

דף כ"ט ע"א במשנה נשבע לשנות את הידוע לאדם אמר על העמוד של אבן שהוא של זהב כו', הרמב"ם בסה"מ ל"ת ס"ב כתב עלה כגון שנשבע בה' שכל מי שישחט ימות זה נשא שם ה' לשוא ע"ש, ואיני יודע מה הוסיף בבאורו יותר מהמבואר במשנתינו וצ"ע

שם נשבע לבטל את המצוה שלא לעשות סוכה כו', ע' תשבץ ח"א סי' ק'

שם כשמשביעין אותו אומרים לו הוי יודע שלא על דעתך אנו משביעין אותך אלא על דעתינו